20.4 C
תל אביב
24 באוקטובר 2020
ליכודניק
אלי חזן

על אף יהודי וסוכריה צרפתית

22 שנים למותו של סרג' גינזבורג. אלי חזן מסרב לשכוח אותו, אך לא פחות, לשכוח את הסערות והשינויים שהוא חולל בצרפת אך גם את העמידה שלו לצידנו במלחמת ששת הימים




תרבות צרפת היא אחד התחומים הכי אהובים אך הכי לא מדוברים, באופן יחסי כמובן, בקרב תוכניות התרבות השונות במדינת ישראל. השנסונים הצרפתיים, הסרטים הצרפתיים, התיאטרון הצרפתי ונכסי צאן ברזל צרפתיים אחרים מושכים את הישראלים. פריז למשל היא אחת הערים המתוירות ביותר על ידי ישראלים. וחשוב להזכיר גם את העולים מצרפת אשר הגבירו את הזרם לארץ, לאחר עליית האנטישמיות המחודשת בתחילת שנות ה – 2000, והביאו עימם חבילה תרבותית מגוונת. ואולם, השם סרג' גינזבורג, ובייחוד סרג' גינזבורג כאייקון תרבותי, איננו מוכר להמונים בארץ. בצרפת הוא דמות מוכרת. אולי מוכרת מדי. ולא רק זה, אלא שהוא גיבור תרבות מקומי שעיצב לא מעט מהפנים התרבותיות של צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה. היהודי, ניצול השואה בעל האף הארוך, והפרובוקטיבי, הצליח להרעיד את אמות הסיפים בצרפת והעמיד באור חדש את היחסים האנושיים שבין צרפת לבין חלק מהיהודים שלה לאחר משטר וישי. וההקשר הפוליטי המדובר יגיע בהמשך.


סוף המאה ה – 19 ותחילת המאה ה – 20 היא תקופה ידועה בהיסטוריה היהודית ובה אין ספור מהגרים יהודים נמלטו מרוסיה הצארית וביקשו למצוא לעצמם עתיד חדש ואופטימי. אגב, אלפים מהם הגיעו בעלייה הראשונה, השנייה והשלישית לארץ מלאה חול, ביצות וחולירע – ארץ ישראל. הוריו של סרג' היגרו מרוסיה לצרפת. הוא עצמו נולד ב – 1928 לאב שעסק במוזיקה והיה פסנתרן לא מוכר. המשפחה כולה שרדה את השואה בצרפת. לאחר המלחמה הגביר סרג' את עיסוקו בעולם הציור. אך דומה כי זה לא היה ייעודו. לפחות הוא לא חש כך. שכן, בתחילת שנות ה – 30 לחייו הוא פשוט שרף את כל ציוריו ועבר להתמקד אך ורק במה שהגורל הועיד לו : מוסיקה. ואיך שהוא ישנה את המוסיקה או את היחס למוסיקה בצרפת.


אבל עוד לפני כן. אם ביהדות עסקינן, ויהדות בינלאומית בפרט בתוך אירופה המערבית היא תמיד מעניינת ובוודאי בצרפת שלאחר משפט דרייפוס מחד וזכויות אזרח ליהודים מאידך, הרי שאי אפשר להתעלם מהעובדה שסרג' היה אדם מכוער. ואין צורך להתנצל או לנהוג בפוליטיקלי קורקט. הוא היה מודע לכיעור של עצמו אולי יותר מכולם שכן פעם צוטט כמי שאמר את המשפט הבא : "אני מעדיף כיעור על יופי כי כיעור מחזיק מעמד". לסרג' גם היה אף ארוך, בדיוק בהתאם לסטריאוטיפ היהודי הותיק, והוא לא שכח להתחשבן עם הדת היהודית דווקא בגלל אותו אף. על פי אחד המקורות הוא אמר את המשפט הבא: "אין דבר כזה דת יהודית – אף דת לא מצמיחה אף כזה".


האישיות שלו מרתקת מעשרות סיבות אבל אחד הדברים המרתקים במיוחד היא העובדה שעל אף כיעורו ויהדותו הוא הצליח להשיג הרבה יותר ממה שצרפתים אחרים רצו אך לא יכלו להשיג. הוא הפך את הכיעור מחיסרון לפרט חסר חשיבות הודות לסקס אפיל הבלתי נגמר שלו אך גם הודות לכישרון הממגנט שלו. הכל כאילו להכעיס. הוא ניהל רומנים וקשרים עם הנשים היפות והמפורסמות ביותר בצרפת. כך למשל הוא ניהל רומן מתוקשר עם בריז'יט בארדו או עם נשים הרבה יותר צעירות ובוודאי הרבה יותר יפות ממנו. והוא אהב אותן צעירות. כך בת זוגתו ג'יין בירקין שעוד אחזור אליה.


גינזבורג היה מוזיקאי כישרוני שהצרפתים הכירו, גם אם בחוסר שביעות רצון, בכשרונו ואותן נשים הלכו שבי אחריו. אז בין רומן אחד למשנהו הוא כתב מוזיקה לאותה בארדו ולג'ולייט גרקו אך גם לפרנסואז הארדי ואפילו לוונסה פאראדי. ובכלל, את פראנס גל הוא הפך לסוג של זמרת שובבה כאשר יצר לה את השיר "סוכריה על מקל", שיר שנכתב בצורה דו משמעית ושימש מטפאורה לפורנו. בעולם האירופאי הפוסט שמרני השיר נחשב לפרובוקציה מתקתקת.


פראנס גל הוא שם הבמה של איזבל ז'נב מארי גל. עבורנו בישראל היא בלתי נשכחת בשל הלהיט הכל כך יפה שלה מ – 1988, שיר מחווה והודיה לאלה פיצ'רלד בשם "אלה אלה". הליידי הזאת,אשר התברר בדיעבד שהיא בסך הכל אישה די מוסרית ושמרנית אבל בוודאי לא פרובוקטיבית, כלל לא ידעה שזאת משמעות השיר ובוודאי לא תיארה לעצמה שסרג' יהפוך אותה לזמרת שובבה. אחרי הכל, הוא זה שחיזק את ההכרה בה כאשר יצר לה את הלהיט "בובת שעווה, בובת קש" שזכה באירוויזיון 1965. אגב, גם השיר הזה היה שיר בעל דו משמעות.



פראנס גל ניתקה עימו את היחסים. זה לא ממש הפריע לו כי הוא עבר למטרה הבאה. למעשה, למטרות הבאות. בזמן הרומן עם בארדו הוא כתב לה שיר תוך לילה אחד, שיר שהפך ללהיט : Comic Strip אך גם את בוני וקלייד.



הוא גם כתב לה את השיר "אני אוהבת אותך, אני כבר לא" (Je T'aime…moi non plus). אחד השירים הפרובוקטיביים ביותר אך המושמעים ביותר אי פעם. שיר שמעורר אסוצאציות שלא מותירות מקום לספק. אך בארדו סירבה להוציאו לאור. בוודאי התחשב בכך שבעלה הטיל ווטו כועס ולא רק על הרומן עם סרג'.

אז סרג' חיכה קצת ולאחר שהכיר את בירקין הצעירה ממנו ב – 20 שנה, הקליטו את השיר והשאר היסטוריה פרובוקטיבית. ולחשוב שהשיר הזה הופץ בשיא המהפכה המינית של שנות ה – 60.



וגם את הגבול המיני הזה הוא פרץ. בברוטאליות. שכן, ב – 1984 הקליט עם הבת שנולדה לו מג'יין בירקין, השחקנית המפורסמת שרלוט גינזבורג, את השיר Lemon Incest. כשרואים את הקליפ ושומעים את מילות השיר לא יכולים שלא להבין את ההקשר המיני שלו : גילוי עריות שבין אב לבתו.


http://www.youtube.com/watch?v=Ot_tRRlxe1A


יהודי או לא, פרובוקטיבי עד להחריד, אף כזה או אחר, אי אפשר להתכחש לעובדה שאם גינזבורג לא היה ציוני במלוא מובן המילה הרי שהוא לכל הפחות היה פרו ישראלי. ובניגוד לאחרים הוא גם ביטא זאת באופן בוטה ומתריס נגד ממשל דה גול דרך הקלטה של שיר בימי מלחמת ששת הימים. ויש לזכור את ההקשר : בעבר, בעלת הברית הקרובה ביותר של ישראל לא הייתה ארצות הברית אלא צרפת. לצרפתים מניות רבות בביסוסה של מדינת ישראל בעת החדשה. עד 1967. אז החליט נשיא צרפת שארל דה גול כי הוא בוחר באופן שלא משתמע לשתי פנים בצד הערבי. בימים שקדמו למלחמת ששת הימים, בעוד נאצר, אסד ושאר דיקטטורי האשפות מאיימים להשמיד את ישראל, קובע דה גול בשלל אמרות אנטישמיות כי ישראל היא הצד הבעייתי וכי צרפת לא תתערב בקונפליקט, אי התערבות שכל כולה סיוע לצד הערבי. אז גינזבורג כאמור מרהיב עוז ומקליט את השיר "החול של ישראל" שבו הוא מצהיר : אגן על ישראל.



וגינזבורג גם המשיך בפרובוקציות שלו בסגנונות מוזיקה שונים, משונים, יצירתיים ומקוממים בעיקר, לא רק את הצרפתים אלא גם את יהודי צרפת ואירופאים אחרים. כך למשל הוציא את האלבום  Rock Around the Bunker  שנגע בקטבים נאצים ויהודיים או בצורה אחרת כאשר החריב את המרסילייז הצרפתי הקדוש. הוא גם הצליח להרגיז אפילו את בוב מארלי.


הנה כי כן, מדובר בסיפור של יהודי מרתק. מרתק עד כדי כך שלקראת סוף 2010 הוקרן בקולנוע סרט המגולל חלק מתולדות חייו. הסרט, אולי כמו סרג', היה יוצא דופן בכך שהוא נבנה בצורה שונה. לצד הדמות האמיתית קיים האלטר אגו של אותה דמות. אלטר אגו מכוער עם אף מאוד ארוך.


22 שנים. הזמן חולף אך הכמיהה נשארת. מה שאף וסוכריה יכולים לעשות לאדם ולסביבתו.


 

 



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

אחרי הכל – השמיים הם של כולם

אלי חזן

יאיר לפיד- כן, ולא

אריק זיו ויזר

האם ירושלים תימכר לחרדים ?

אלי חזן

להמציא את עצמנו מחדש

אלי חזן

בפתחו של "השבוע הלאומי" של ישראל

אלי חזן

ניצחונם של הצודקים והנרדפים

אלי חזן
דילוג לתוכן