13.5 C
תל אביב
30 במרץ 2020
ליכודניק
דעות

מתמטיקה בשירות הדמוקרטיה/ או: איך מצילים את המפלגות הגדולות

שיטת בחירות פנימיות – לאן ובאיזו דרך ? ברק הרשקוביץ' מציע. זה כאן 

 

 

על העיוות של הפריימריז הפתוחים

הערה בעקבות בקשות ל"תקציר": קשה לתת גרסה יותר קצרה מזאת (כעמוד וחצי) לשיטת פריימריז חדשה לחלוטין. אבל אם אתם ממש קצרים בזמן, אתם מוזמנים לדלג ישר לפרק "הצעתי: פריימריז בשיטה הבראמסית – הצבעת אישור מחוזית"

נתניהו התגלה בשנה האחרונה כאמן ההפתעות. כמו קוסם ששולף להקות שפנים מכובעו, זימן לנו אחת לתקופה אירוע לא צפוי. האסטרטגים הפוליטיים עובדים שעות נוספות וקינג ביבי שומר על שליטה מלאה במצודה. אך הבחירות ב- 22 בינואר הוכיחו שמשהו בממלכת הגלידה רקוב וכל הספינים והמומחים מחו"ל לא סיפקו את הסחורה: הליכוד איבד 7 מנדטים והרשימה המאוחדת עם ישראל ביתנו צנחה מ- 43-45 מנדטים בסקרים לפני כשנה למספר זעום של 31. 

בפוסט קודם בבלוג זה טענתי שבאופן היסטורי ליכוד גדול הוא ליכוד מתון, ליברלי ופרגמטי. הוכחתי שבאופן היסטורי, יש מספר מנדטים קבוע ל"ימין הקשה" שיבחר תמיד להצביע ימינה מהליכוד והשבירה החזקה ימינה של הליכוד בפריימריז (פוסט שלי בנושא כאן) ובקדנציה האחרונה כולה, לא קורצת לאלקטורט הענק של הימין-מרכז. 

נתניהו, שכנראה לא מנוי על קהל קוראי הבלוג שלי, הבין זאת בעצמו וכמוני זיהה את מקור הבעיה בשיטת הפריימריז. לאחרונה החלו לזרום השמועות על רצונו של ראש הממשלה לבטל את הפריימריז בליכוד על מנת שיוכל להציג רשימה אטרקטיבית של מרכז-ימין, שתסחף מנדטים שזלגו ללפיד, קדימה וקצת למפלגות אחרות.

הדיון בדבר שיטת הבחירות הפנימיות עדיין בוסרי והראשון שהתייחס לנושא באופן מסודר ופומבי הוא ידידי העו"ד שי ספיר שפרסם באתר "ליכודניק" הצעות אפשריות לשיטת פריימריז חדשה. בעיית ההקצנה של הרשימות אינה ייחודית לליכוד, אלא גם למפלגת העבודה, גם היא לא קיבלה מנדט מהעם. במפלגות כמו מרצ או הבית היהודי – אין בעיה כלל ברשימה עם אידיאולוגיה נוקשה. אלה מפלגות נישה שמראש מכוונות ימינה/שמאלה מהמרכז. אבל שתי המפלגות שבעבר היוו עוגנים גדולים להקמת ממשלה- הליכוד והעבודה, איבדו את היכולת לסחוף את קהל המרכז הענק שהצביע בבחירות האחרונות ללפיד, לבני וקדימה. 

על כן, ראוי למצוא שיטת בחירה פשוטה שתשלב את היתרונות הבאים:

  1. תפחית את הכח של "דילים" פוליטיים שמעודדים שחיתות.
  2. תמרכז את המפלגה כדי שתוכל לפנות לקהל רחב ככל הניתן.
  3. תאפשר לחברי המפלגה שותפות אמיתית והשפעה על הרשימה.
  4. תייצר accountability, תחושת אחריות אישית חזקה בקרב הנבחרים לקהל מוגדר ששלח אותם למשכן הכנסת. לצערי, אין למילה זו תרגום עברי וכנראה שאין זה מקרה.

סטיבן בראמס והפוליטיקה כתחום מדעי

בדיוק שלוש שנים לפני יום הבוחר, ב- 22 בינואר 2013, פתחתי את ספרי הקריאה והסילבוס של קורס שלקחתי באוניברסיטת ניו יורק ונשארתי פעור פה. הקורס התייחס למדע המדינה באמצעים מתמטיים. המרצה, סטיבן בראמס הוא חוקר מבריק שהקדיש את כל חייו למושג הצדק. הוא מאמין באמת ובתמים שאם רק נהפוך את הצדק למושג מדעי פוזיטיביסטי, נוכל לייצר מכניקה של חלוקת צדק בה כולם יהיו מרוצים. כדי להוכיח זאת הוא משתמש במשוואות ופונקציות מורכבות במיוחד המצריכות ידע כמותני עמוק.
דוגמה לעמוד מספר הדן בשיטות שפיתח בראמס
אני, תלמיד מדע המדינה, פתחתי את הספר שמדבר על דמוקרטיה בשפת המתמטיקה ונדהמתי.
בראמס פרסם את שיטת הבחירות האולטימטיבית, מבחינתו, יחד עם שותפו פיטר פישבורן, בשנת 1978. הם קראו לה "הצבעת אישור" (Approval voting) ולדעתי זו יכולה להיות תשובה מהפכנית, אך כל כך פשוטה, למצוקת המפלגות הגדולות, אולי גדולות לשעבר.

הצעתי: פריימריז בשיטה הבראמסית – הצבעת אישור מחוזית

בהצבעת אישור, כל בוחר מקבל רשימה של כל המתמודדים והוא יכול לסמן כמה מועמדים שיחפץ. למשל, מבין 80 מועמדים הוא יכול לסמן את כולם, אף אחד, או כל מספר בין 0 ל-80. בעצם, סימון מועמד מהווה "אישור" שהמועמד מקובל על הבוחר. לבסוף מנצחים המועמדים שקיבלו הכי הרבה הצבעות.
ישנן דרכים רבות ליישם את השיטה ואני ממליץ לחשוב מחדש לחלוטין על כל דינמיקת ההצבעה. בשיטה שאני אציע כל המתמודדים נבחרים במחוזות בהם הם מתגוררים. חבר כנסת שנבחר מטעם מחוז חיפה, לדוגמה, יחזור בסוף הקדנציה למחוז ממנו בא ויבקש שוב מהבוחרים את אמונם. אלמנט זה מגביר את החיבור לשטח ואת ה- accountability מחד ומאידך מקטין את הצורך של מתמודדים להתרוצץ בין מאות או אלפי חתונות, בר מצוות וסניפים, עסק יקר מאד ופתח לדילים וקבלני קולות. מלבד זאת, מספר הנציגים מכל מחוז ומיקומם ייקבע על פי מספר המצביעים למפלגה בבחירות הכלליות. כך נוודא שאכן יש כח פרופורציונלי לכל מחוז בקביעת הרשימה, לפי התמיכה המקובלת במחוז במפלגה. לחלוקת האזורים ניתן להשתמש ברשימת 12 אזורי הבחירה המוצעים המופיעים בטבלה מס' 2 בהצעה זו של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
דוגמה לפתק הצבעה בשיטת "הצבעת אישור"- ניתן לאשר כמה מועמדים שרוצים
למעשה, ברגע שתיושם שיטה כזאת הדינמיקה של הפריימריז תהיה שונה במהותה. פוליטיקאי, בין אם חדש או מכהן, יהיה חייב להיות מחובר לשטח של מחוז מסוים, להכיר אותו על בוריו ולקוות שמספיק בוחרים יביעו בו אמון. שיטה זו בלבד תוזיל את עלויות ההתמודדות ותאפשר למנהיגים לצמוח מהשטח, שהרי קל הרבה יותר להיכנס לתודעה של כמה אלפי מצביעים, על סמך עשייה חיובית, מאשר להיכנס לאמוק שליחת הודעות טקסט והתחנפות לקבלני קולות שאינך מכיר בכל קצוות הארץ.

יתרונות השיטה

למרות שיתרונות השיטה שהצעתי הנם רבים מספור, הנה ארבעה יתרונות בולטים:
  1. ההצבעה ממרכזת את הרשימה. כאמור, סעיף זה לא אמור להיות רלוונטי לבית היהודי או לחד"ש, אך הוא קריטי עבור מפלגה הרואה עצמה מפלגה גדולה ומובילה ושואפת להרכיב את הקואליציה. הפריימריז האחרונים הניבו ליכוד ימני מדי, ללא האגף הליברלי שנמחק בן רגע. הם גם הניבו מפלגת עבודה קיצונית יחסית בעמדותיה הכלכליות שהרתיעה את המרכז הפוליטי. מכיוון שבשיטת הצבעת אישור מתמודדים הפונים לקהלים רחבים יותר זוכים ביותר קולות ה"מאשרים" אותם ברשימה, נוצרת רשימת מתמודדים מגוונת וממורכזת יותר.
  2. ההצבעה חסינה להחלטות טקטיות ובכך מפחיתה את ה"דילים" ומגבירה את ההצבעה לפי נטיית הלב. ראשית, אין הגבלה (מינימום או מקסימום) של מועמדים שהבוחר מאשר, לכן קשה יותר להכין "רשימות מומלצים" שיהוו בלוק לדילים. למעשה, קבלני הקולות לא יכולים יותר לספק סחורה אמינה ומוגדרת כפי שהיו רגילים וכך פוחת משקלם ומשקל קבוצות קיצון וקבוצות לחץ בהצבעה. בניגוד לשיטות הצבעה אחרות שיטה זו חסינה להצבעות אסטרטגיות משמעותיות (משמע- ככל שהבוחר יצביע קרוב יותר לאמונתו האמיתית כך תתחזק השפעתו), היא מונוטונית (משמע, הגברת תמיכה במועמד מסוים לעולם לא תפגע בו, בניגוד לשיטות מסוימות) והיא לא פגיעה לפרדוקס ההיעדרות, בו לקבוצות מסויימות עדיף לא להגיע להצבעה על מנת לחזק את העדפתם (הסבר פשוט מאד בחלק האחרון של מסמך זה). אפילו החוקר הפיני המצויין האנו נורמי, שאינו מאוהדי שיטת "הצבעת האישור" טען בספרו שזו שיטה הוגנת המאפשרת סיכוי הוגן לכלל המועמדים.
  3. השיטה האיזורית תעודד תחושת אחריות עמוקה של הנבחרים לקהל בוחרים מוגדר. בישראל ממילא אין כמעט מימד של אחריות ברמה האיזורית. גם הנבחרים שהגיעו ממשבצת איזורית מפסיקים לטפח את הקהל המחוזי שלהם ומנסים לפעול למען קבוצות לחץ ארציות, שכן בפריימריז הבאים יתמודדו ברשימה ה"ארצית". בחירה על בסיס איזורי לא רק תחזק את הקשר שבין נבחר הציבור למחוז אלא גם תאפשר כניסת דם חדש ורלוונטי, אשר יהיה לו קל יותר לפעול ברמה המקומית מאשר זו הארצית.
  4. ההצבעה תצריך חשיבה אמיתית של הבוחר על "מה הוא מקבל" ומחייבת את המועמדים להיות בשטח. אפילו במידה ומשפחה או קבוצה מסויימת מחליטה לסמן רשימת מועמדים מסוימת, האפשרות של הבוחר להצביע ליותר או פחות מועמדים מאחורי הפרגוד בלי שהפתק ייפסל, מאפשרת לו להחליט החלטות טובות יותר אשר קולעות קרוב יותר לטעמו. זה מחייב את המועמדים להיות בשטח, ללא מתווכים וקבלני קולות ולשכנע את קהל המצביעים (שאינו גדול מדי בשיטתי, דבר שהופך זאת לאפשרי) בצדקת דרכם.
לשיטה יש יתרונות רבים נוספים. לא פלא שיותר ויותר גופים מאמצים את השיטה לבחירת נציגים ומנהלים וביניהם האו"ם, התאחדות המתמטיקאים האמריקאית ועוד. יחד עם זאת, יש ביקורת רבה על השיטה ולגופים רבים קשה לקבלה.
אחת הביקורות היא שהשיטה לא עומדת בעיקרון קונדורסה. תיאורטית, יכול לקרות מצב שבו כאשר משווים את מועמדת X מול כל אחת מהמועמדות האחרות "ראש בראש"- היא תנצח ואילו תחת "הצבעת אישור" היא תפסיד (Condorcet Winner Paradox). גם מצב הפוך מתאפשר, למשל מקרה בו כאשר משווים את מועמדת Z מול כל אחת מהמועמדות האחרות היא מפסידה, אך תחת שיטה זו עשויה לנצח (Condorcet Loser Paradox).
לכשל זה מצאתי מענה מעניין במאמרו של וורן סמית', דוקטור למתמטיקה יישומית. בכלל, לעיקרון הקונדורסה יש בעיות רבות ואולי עדיף שהשיטה הנבחרת לא תיצמד אליו בכח. אבל זה נושא לפוסט אחר.

לסיכום

הצורך בשינוי עמוק בשיטת בחירת הרשימות של מפלגות המרכז-ימין והמרכז-שמאל מורגש בשטח. אם נצא מנקודת ההנחה שהליכוד והעבודה אמורות לפנות לקהל המרכז הענק בישראל, להימנע מ"דילים" והקצנה בשיטת הפריימריז הקיימת ולאפשר פעילות שטח תוססת שתייצר דורות מנהיגות אותנטיים, הצעתי לשיטת "הצבעת אישור מחוזית" עשויה להיות רלוונטית.
ההצעה, המתבססת על עבודה תיאורטית מתמטית מקיפה ממרכזת את המועמדים, מחברת אותם לפעילות שטח אמיתית, מרסקת את מבנה הקבוצות והדילים הקיים ומאפשרת לבוחר יותר אפשרויות להביע את רצונו כהלכה ולפוליטיקאים גישה לקהל היעד שלהם באמצעים זמינים וזולים יותר.
סביר להניח שהצעה זאת לא תתקבל. אם היא בכלל תגיע ללשכתו המבודדת מהשטח של ראש הממשלה, קבוצות הלחץ בליכוד ידאגו להוריד אותה מהשולחן ולהמשיך להתבוסס בשיטות בהן תמיד אפשר למצוא דרך לסגור דילים. אם בכל זאת ראשי המפלגות הגדולות מעוניינים לבחון את הנושא, משרדו של סטיבן בראמס ברחוב 4 במנהטן הוא משרד חם ומקבל אורחים.

Related posts

קווים לתופעת האנטי ציונות של השמאל בבריטניה

אריק זיו ויזר

מו"מ? לא על חשבון הצלחת המבצע

אלי חזן

בני שלוש דורשים שלוש

אלי חזן

במקום שהשמש נכשלת

אריק זיו ויזר

אובמה הוא לא ליכודניק, נתניהו כן

אריק זיו ויזר

כגודל האתגר – כך גודל התמורה

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן