23.2 C
תל אביב
15 בנובמבר 2019
ליכודניק
דעות

מסע בין חלומות

מוריה שלומות מזדעזעת מהפיגוע בטולוז, אך ממהרת להדגיש- אין בין שנאת ישראל של היום לשנאת ישראל ההיסטורית ולא כלום. אחרת, איך נוכל להאמין שאם נפנה את ההתנחלויות, יפסיקו לשנוא אותנו? מאמר תגובה למאמר "להגן על הלגיטימיות" מאת מוריה שלומות, ישראל השבוע, 23.03.2012, עמ' 15.

 

 

בכל סדרת מדע בדיוני שמכבדת את עצמה, יש לפחות פרק אחד שבו הגיבור מתעורר במציאות חלופית ולרוב דמיונית. כל הדמויות מהסדרה נמצאות שם, אך רק הגיבור מצליח לזכור שמשהו לא בדיוק מסתדר לו.

זהו העולם של מוריה שלומות. עולם אוטופי, שבו המקור לשנאת ישראל המודרנית היא לגמרי באשמתנו. זהו עולם מאוד מנחם, שכן האלטרנטיבה היא כואבת. האלטרנטיבה אומרת שיש איזה שהוא משהו אחר שבגללו שונאים אותנו, ואין לנו שום שליטה עליו. בעולם המנחם של שלומות, אילולא ההתנחלויות, שלושה ילדים יהודים-צרפתיים ואבא אחד לא היו נורים מטווח אפס על ידי רוצח מתועב בטולוז.

בסדרה, הגיבור שלנו מתחיל לחשוב אחורה ומפשפש בזכרונותיו ומגלה שמשהו חסר בהם.

ברור לו ששונאים אותנו בגלל תוצאותיה של מלחמה שהתרחשה אי שם בעבר, בשנת 1967. ואז משהו מתחיל להתערער. רגע, מלחמה? מה פתאום מלחמה? אם שונאים אותנו בגלל תוצאות המלחמה, למה הייתה מלחמה מלכתחילה? בשלב הזה מתחילות לשטוף אותו זכרונות, והוא ממהר לעדכן את חבריו שמשהו במציאות שבהם הם חיים אינו כפי שחשבו.

בכל פעם שנאת ישראל לובשת תירוץ אחר. פעם זה היה בגלל שאנחנו מהווים איום על שלטונו של פרעה, בפעם אחרת זה היה בגלל שדתינו שונות מכל עם באימפריית פרס ומדי ואת דתי המלך איננו עושים, בפעם אחרת זה בגלל שהיינו מלווי כספים בריבית כי נאסר עלינו לעסוק במקצועות אחרים, בפעם אחרת זה היה בגלל שאפינו מצות מדם של ילדים נוצריים (אה, רגע, זה לא קרה- אבל שנאו אותנו בכל זאת) ובפעם אחרת זה בגלל שלא היינו אריים גזעיים. לגמרי אשמתנו, מתנצלים.

ומאז? מאז זה בטוח אשמתנו. זה בגלל ההתנחלויות. אבל לפני ההתנחלויות גם כן שנאו אותנו. מרגע שהוכרז באו"ם שתוקם מדינה יהודית, הוכרזה גם כן מלחמה שנמשכת בהפסקות עד היום תחת שמות שונים. בעולם של שלומות, השואה הייתה מין אורגזמה של שנאה נגדנו בעולם, שאחריה העולם נותר שבע וכבר אין לו רצון לשנוא אותנו- הוא בא על סיפוקו. במציאות, אותו חוט של שנאה נמשך משנת 1945 הלאה לכיוון 1948- הוא לא נפסק. 

בסדרה, הגיבור מצליח לנפץ את המציאות הדמיונית ונחשף חזרה למציאות שלו. במציאות שלנו, עדיין רבים טרם הבינו שההתנחלויות הן רק מצג מדומה של המחיר של הפסקת השנאה נגדנו. המחיר האמיתי הוא מחיקת מדינת ישראל, לא פחות. יש שהבינו את זה וחזרו למציאות, יש שהבינו את זה ונתקעו בחלום ומוכנים אפילו את המחיר הזה לשלם. ויש את הזן של מוריה שלומות, שלהם רק נותר להגיד- "שחקי שחקי בין החלומות".

שונאים אותנו בגלל שאנחנו קיימים. מוריה שלומות כתבה ש"… אלו המנסים למשוך קו ישר המחבר בין האנטישמיות הקלאסית ובין הביקורת העולמית על מדיניות ישראל בשטחים, עושים זאת כדי למלכד את המציאות ולומר במילים ובמעשים שהשנאה כלפינו אינה בת שינוי. קו מחשבה הרסני זה מניח שאין לנו כמדינה וכעם יכולת בחירה והשפעה על גורלנו."

אלא שגם במציאות הקשה, יש לנו יכולת השפעה על גורלנו. אין לנו פתרונות זבנג וגמרנו בסגנון 'נצא ביום אחד מכל רצועת עזה ואז יהיה שם שקט'. זה לא עבד וזה לא יעבוד. אבל יש פתרונות איטיים יותר ומורכבים יותר. בסבב הנוכחי מדובר במלחמת גרסאות. מי שצועק יותר חזק, יקשיבו לו ויאמינו לו. לא כל המדינות שהצביעו על הקמת הועדה לחקירת ההתנחלויות מבינות בכלל על מה מדובר. הן שומעות את מה שמספרים להם ומאמינות. הדרך שלנו להשפיע על גורלנו היא בלספר לעולם את האמת על מה שקורה פה. הפלסטינים ימשיכו לשנוא אותנו- מול זה אין מה לעשות, אבל זה לא אומר ששאר העולם חייב להצטרף.

***

גונן גינת, באותו עיתון, ניסח את משפט הסיום של טורו השבועי בצורה מעוררת מחשבה- "הגיע הזמן להפסיק את הכיבוש של טולוז".

 

 

Related posts

המתמטיקה של השנאה

אלי חזן

מי יציל את המוסד לביטוח לאומי מעצמו?

עינר אביב

טרבלסי על שחרור שליט

אריק זיו ויזר

המדריך לח"כ החדש

מעיין סמון

לקח קטן ממהפכה עקובה מדם

זהר טל

הטעות של משרד החוץ: הישמרו מאוהבינו, אבל לא יותר מדי

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן