28.5 C
תל אביב
21 באוקטובר 2020
ליכודניק
זאב בן יוסף

מלחמת כיפור עולמית

ערב יום כיפור, כשלעינינו לִקחי מלחמת יום כיפור השנויים במחלוקת, חובה עלינו לקיים חשבון נפש מדיני למניעת מלחמת עולם תרבותית

 

 

 

אפשר להתווכח אם מלחמת יום הכיפורים פרצה בגלל יוהרת הכוח ובגלל שגולדה דחתה הצעת הסדר שלום של סאדאת, אבל אם לעשות חשבון נפש אמיתי – אין ויכוח שהטעות המכרעת שגרמה לרוב הקורבנות הייתה ההימנעות מגיוס המילואים בגלל החשש שהדבר יביא לעימות עם ידידתנו הגדולה ארה"ב וידידינו האירופים. מאוד יתכן שגם את הקורבנות במלחמה הבאה שלנו אפשר יהיה לצמצם בהרבה אם לא נירתע מעימות עם ארה"ב ואירופה ונפתח אנחנו במתקפה מונעת.

אין ספק שהעולם האיסלאמי מבין היטב שהפקת סרט אמריקני הפוגע באיסלאם וקריקטורות המתפרסמות בעיתון צרפתי אינן אלא יוזמות פרובוקטיביות פרטיות וללא שום קשר לממשלות הדמוקרטיות. אבל התגובות בעולם הערבי מעידות על הצלחת התפשטות ההגירה המוסלמית באירופה ואף מסבירות את תמיכתן של סין, רוסיה ואיראן בסוריה בפרט ובטרור הבינלאומי בכלל. כל אלה, כולל המרידות והמהפֵּכות בעולם הערבי, נועדו לקדם מאבק של גוש תרבויות דרום-מזרחי טוטליטרי, הלוחם מלחמת תרבות בגוש הדמוקרטי-חופשי בצפון-מערב העולם ושואף להשתלט עליו.

 

 

 

מקור הסכסוך – תרבות האיסלאם

 

 

 

ד"ר עזריאל קרליבך ז"ל, עורך "מעריב" לשעבר, חזה זאת כבר ביום 7 באוקטובר, שנת 1955, במאמר שכתב בעיתונו:

"אמת פשוטה וברורה זו היא, כי בין עולם האיסלאם לעולם המערב והתרבות אין אף מילה משותפת אחת, ולא הייתה ולא תהיה ולא תוכל להיות כל הבנה. הכוונה בכך איננה לדת, שכן כל דת יכולה להיות טובה או רעה, לפי מה שיגשימו או יזניחו מאמיניה את עקרונותיה המוסריים. הכוונה להשפעת האסלאם על החיים החברתיים והסוציאליים, על תחושת העולם ועל היחסים עם שאר בני האדם… …אנחנו עשינו – ומוסיפים לעשות שטות לא תסולח, אם גם אנחנו מסייעים לעולם לצייר לפניו  ערבים שאינם קיימים כלל  ושהם פרי דִמיון משאלותינו.  ואנחנו מוסיפים חטא על פשע כשאנחנו מסלפים את התמונה ומצמצמים את הוויכוח לסכסוך גבולות בין ישראל לבין שכנותיה…  מעל לכל- אין זה תואם את המציאות. לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך, אלא הפסיכולוגיה האיסלאמית.   אילו היו שכנינו אנשי מערב, אילו היו פרוטסטנטים – היינו מזמן חיים לידם בשלום כדרך הנורבגים והשבדים.  או אילו היו אפילו קתולים – היו יחסינו מסתדרים כדרך שהסתדרו צרפתים ואנגלים בקנדה, ואף מדינות דרום אמריקה רבות בינן לבין עצמן.  ואילו כאן אנחנו מנסים מזה חמישים שנה בכל הדרכים האפשריות להגיע לידי הסדר שהוא, ומעולם לא הופיע באופק אף כצל תקווה – משמע הדבר אינו נעוץ במעשים ובעובדות ובפחדים.  הוא נעוץ אך ורק בכך שהערבים הם בני האיסלאם. ואיתו, כתפישת עולם, אי אפשר להידבר. לא חשוב כלל מי, לא חשוב כלל על מה, עם איסלאם לא חיים בשכנות של שלום… …זהו יסוד טעותנו, ולעניות דעתי – סוד בדידותנו וכישלונותינו".

 

 

התנגשות ציביליזציות על בסיס תרבותי

 

 

בקיץ 1993 התריע סמואל הנטינגטון, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת הרווארד, על פרוץ מלחמת תרבות עולמית במאמרו "התנגשות הציביליזציות" שפורסם בכתב העת "פוריין אפיירס" (תרגום לעברית של המאמר הופיע בכתב העת "תכלת"). במאמר חזה הנטינגטון את העתיד הצפוי לעולם לאחר מפלת המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות. הוא טען כי מתחיל אכן עידן חדש, אך לא עידן של שלום ושגשוג כפי שטענו אז, אלא של התנגשות ומלחמה בין "ציביליזציות" על בסיס תרבותי. הוא גרס כי העולם יתארגן על בסיס 7-8 גושים תרבותיים, כאשר הגוש המערבי ייאלץ להתעמת עם גוש איסלאמי-קונפוציאני-לטינו-אמריקאי-היספאני-הינדי-סלאבי-אורתודוקסי. הנטינגטון צפה כי היחסים בין שני הגושים הללו (שתי ה"ציביליזציות", בלשונו של הנטינגטון) יתאפיינו ביריבות ועימות. קו העימות החריף ביותר יהיה בין הציביליזציה האיסלאמית לציביליזציה המערבית.

 

 

 

מלחמת התרבויות בעת העתיקה והחדשה

 

 

בשנת 2002, מבלי שקראתי את מה שכתבו קרליבך והנטינגטון, כתבתי מאמר בו חזיתי שתוך זמן קצר תפרוץ מלחמת עולם בין שתי תרבויות. האחת – גוש תרבויות דרום-מזרח העולם (למעט אוסטרליה) נגד גוש המדינות בצפון-מערב העולם (כולל אוסטרליה). טענתי אז, לפני עשר שנים בדיוק, כי אין מנוס מההכרה שהניאו-קומוניזם (במסווה "סוציאל-דמוקרטי" המזכיר את המסווה הנאציונאל-סוציאליסטי של היטלר) מנסה לקום מחדש לאחר שהתברר שהקומוניזם והסוציאליזם פשטו את הרגל כליל, לפחות בדמוקרטיות המערביות, ובייאושו הוא איננו בוחל באמצעים עד כדי שיתוף פעולה סמוי עם הטירור הבינלאומי הקומוניסטי-איסלאמי.

 

כללית ניתן לקבוע שלא רק המלחמה הנוכחית, אלא גם כל המלחמות לאורך כל ההיסטוריה פרצו כתוצאה מאימת ההשתלטות של תרבות אחת על אחרת והאיום לחיסולה של תרבות זו, ו/או מאבקי כוח של קואליציה אחת שכללה תרבויות קרובות ברוחן זו לזו מול קואליציה שנייה כזו.

המלחמות בעת העתיקה (כגון – אשור-בבל, בבל-פרס, פרס-יוון, יוון-רומא, רומא-שבטים הגרמניים) – פרצו כולן בעיקר עקב מאבק ההישרדות של תרבות דועכת מול תרבות חדשה שזרחה.

גם מלחמת העולם הראשונה הייתה בעיקרה מלחמת תרבות טוטליטארית-מונרכיסטית שהתמודדה מול תרבות ליבראלית-דמוקראטית.

 

כך גם אפשר לראות את מלחמת העולם השנייה: קואליציה של תרבויות פאשיסטיות טוטאליטאריות סגורות (גרמניה, יפן, איטליה, וגם רוסיה שכרתה ברית עם הנאצים בתחילת המלחמה עד שהותקפה על ידם בשנת 1941 ונאלצה לפיכך לקיים שיתוף פעולה זמני עם הדמוקרטיות המערביות). קואליציה טוטליטארית זו פתחה במלחמת חורמה בתרבויות הדמוקראטיות הפתוחות (אמריקה הצפונית, אירופה, אוסטרליה).

 

 

הגוש הדרום-מזרחי נגד הצפון-מערבי

 

 

בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם היום לא מדובר רק במלחמת איסלאם דתית פונדמנטליסטית מול ארה"ב. האיסלאם מהווה רק אלמנט אחד, אם כי משמעותי ביותר באיכותו וכמותו, בצד דתות ותרבויות נוספות ב"דרומזרח", אשר לא מכבר הצטרף אליו גם השמאל הבינלאומי. אני מעריך שבראש הגוש הזה עומדת סין, ואולי גם רוסיה ויפן. למרות המחלוקות הטריטוריאליות שביניהן, הן שותפות למלחמת התרבות של סין והאיסלאם.

ישראל נתפסת (בצדק) בעיני "דרומזרח" בכלל ומדינות ערב בפרט כחוד החנית של תרבות "צפומערב" המאיימת להקים ראש גשר לקראת ההשתלטות על תרבויות "דרומזרח".

 

ארצות "דרומזרח" מאופיינות בתרבות שמרנית, טוטליטרית וסגורה, המעניקה קדימות לחיי הרוח על פני הנאות החומר, מטפחת בקנאות את ערכי התא המשפחתי ואת המורשת הלאומית ושומרת על איסורים חברתיים נוקשים.

מדינות אלה התברכו בתרבות מפוארת עתיקה שהפכה היום לבעלת תדמית נחותה (בעיניהם ו/או בעיני הצפון-מערביים).

חלק ניכר מאוכלוסיית "דרומזרח" סובל מרמת חיים וחינוך ירודה ולקוייה, עד כדי רעב ממש. הכלכלה והטכנולוגיה שלהם תלויים ונשענים בדרך כלל  על אלה של האזור הצפון מערבי.

 

האזור הצפון מערבי (להלן: "צפומערב") כולל בגדול את מדינות צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה.

כאן מדובר במדינות בעלות תרבות פתוחה, דמוקראטית ומתקדמת, חדשה יחסית (החלה בדרך כלל מהמאה הרביעית לספירה ואילך), שבהם החופש האישי והחברתי, ההנאות החומריות ורדיפת העושר גוברים על ערכי הרוח והתא המשפחתי.

התרבות, הכלכלה והטכנולוגיה ב"צפומערב" נחשבים לעדיפים ועליונים על פני אלה שב"דרומזרח" ובעטיים נהנים רוב תושבי "צפומערב" מרמת חיים וחינוך גבוהה.

 

מזה שנים רבות שרוי הגוש ה"דרומזרחי" בתחושה כללית של נחיתות, שבחלקה מוצדקת בהחלט, יחד עם פחד עמוק למראה התרבות ה"צפומערבית" הפולשת בהדרגה לאוכלוסיות "דרומזרח", כובשת יותר ויותר בעיקר את הדור הצעיר, עקב הפיתויים וההנאות החומריות שהיא מציעה.

ברור שמגמה זו יוצרת סחף, כדור שלג ואיום שבטווח הארוך עלול להיווצר חיסול כללי של התרבויות העתיקות ב"דרומזרח".

 

 

 

הימנעות ממלחמת מנע מתפרשת כחולשה

 

 

רוב מדינות "צפומערב" (וממשל אובמה דהיום) ביקרו קשות את המדיניות התקיפה שגילו ארה"ב ובריטניה מול ציר הרשע ה"דרומזרחי" והן מתנגדות למִתקפת מנע צבאית כוללת מולו, מה שעלול לגרום בסופו של דבר למלחמת עולם שלישית שתפיל לא רק מיליוני קורבנות, כפי שקרה לפני ובזמן מלחמות העולם השנייה, אלא אולי אף מיליארדים. הימנעות "צפומערב" ממלחמת מנע מול מתקפת דרומזרח, תתפרש בדיוק כמו כניעת המדינות הדמוקרטיות לדרישות הציר הפאשיסטי-טוטאליטרי ערב המלחמה הכוללת הקודמת ותעודד את דרומזרח לפתוח במלחמת עולם שלישית.

האפשרות ששוב אנו עומדים היום בפני מלחמת עולם שתפיל מיליארדי קורבנות נראית כתסריט נורא מידי, ממש בלתי אפשרי. אבל חייבים לזכור ואסור לשכוח שגם באותה תקופה, ערב מלחמת העולם השנייה, חשבו כולם במדינות הדמוקרטיות, כולל המנהיגות הציונית, שתסריט כזה, אותו ניבא רק מנהיג ציוני אחד – זאב ז'בוטינסקי – הינו בלתי אפשרי. שהוא נורא מידי.

זו הייתה האווירה הכללית כשחזר ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין, מנפנף בהסכם השלום שחתם במינכן עם היטלר ומסר את צ'כוסלובקיה בידיו, וקרא בקול גדול: "הבאתי שלום לדור שלם". כידוע, "הסכם השלום" ההוא גרם למיליוני קורבנות בכל העולם בחמש השנים שלאחר מכן, ולשואה איומה בה הושמד שליש מהעם היהודי.

 

 

 

חשבון נפש ערב יום כיפור

 

 

האם למד העולם לקח מהניסיון הנורא ההוא? האם כתוצאה מהניסיון ההוא יש סיכוי שיובטח קיומם של ששת מיליוני היהודים במדינת ישראל? האם מנהיגי ישראל הטמיעו את הלקח הזה?

 

לא נותר אלא לקוות שהמנהיגים בישראל ובעולם הצפון מערבי הדמוקרטי החופשי הנאור למדו לקח ממה שקרה אז וממה שקורה עתה, יבינו שגם הפעם מדובר באיום על העולם הדמוקרטי החופשי הצפון-מערבי כולו וינחיתו מכת מנע שתמנע את האיום אחת ולתמיד, במקום להשתעשע ב"מהלכים דיפלומטיים" ובוועידות "שלום" חסרות טעם וערך נוסח הסכם מינכן הזכור לדיראון, שרק מעודדות את הטרור והתוקפנות.

 

אנו מצויים היום ערב יום כיפור, המחייב חשבון נפש נוקב. נקווה שנשכיל לעשותו.

 

 



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

הרעיון הבית"רי הליברלי לא נשרף

אלי חזן

מוֹת הָדָר יְחָיֵה הָדָר

אלי חזן

הדרך לגבור על הטרור

אריק זיו ויזר

מפלגה ושלטון – אמצעי ולא מטרה

אלי חזן

לקחי השואה והאיום הקוריאני

אלי חזן

הבעייה הקיומית של ישראל

אריק זיו ויזר
דילוג לתוכן