21.2 C
תל אביב
3 באפריל 2020
ליכודניק
דעות

מי מפחד מארץ ישראל השלמה ?

במחנה השלום אבלים. חזון חלוקת הארץ אינו אפשרי עוד, והתוצאה הבלתי נמנעת היא 'מדינה דו-לאומית'. "קץ המדינה היהודית"', קונן יוסי שריד בתכנית מיוחדת שערוץ 10 הקדיש לנושא. לאחרונה הצטרף לפוביה הדו-לאומית אפילו נתניהו – כלפי חוץ עדיין ראש 'המחנה הלאומי'.

 

 

יוצרי הפאניקה המלאכותית הזאת צריכים להתמודד עם הניסיון הקודם לחלק את הארץ – החלטת עצרת האו"מ מ-כ'ט בנובמבר 1947. בשטח שהוקצה שם למדינה שהוגדרה "יהודית" ישבו ליד 598,000 יהודים גם 497,000  ערבים  –  כמעט שוויון! כלומר, פיתרון 'החלוקה' ההוא הכיל בדיוק את מה שמפחיד היום את המתנגדים ל'שלמות הארץ" – סכנת מדינה דו-לאומית. מה שהציל את מדינת ישראל  מלהיות "דו-לאומית" היתה יציאת הערבים שהתרחשה במלחמת העצמאות. רק היא יצרה את הרוב היהודי הדמוקראטי המוצק, אותה "מדינה יהודית" שעל אובדנה מתאבלים היום שריד וחבריו. אבל מחנה השלום, ולא רק הוא, מתנגד לרעיון ה"טרנספר", ובצדק, ולכן אלו הם היו שם בימים ההם – מדינת ישראל לא היתה מוקמת מלכתחילה כי היו יותר מדי ערבים בשטח, או – שגם יוסי שריד היה מקים את המדינה למרות מצב דמוגראפי שהיה גרוע יותר ממצבנו היום, בין הים לירדן. על מה נשענת אפוא צדקתם הגדולה של אנשי השמאל? על  תורתו של כהנא?

 

אלא, שמנסחי תכנית החלוקה של 47' סברו אחרת. לדידם, המדינה בכל זאת תהיה יהודית, אם לא כל הערבים שבתוכה יהיו אזרחיה, כי אם אזרחי מדינת הלאום השכנה (ה'פלסטינית'). לא הימצאותם הפיסית במדינה היהודית נראתה כמכשול, כי אם סכנת  מאיוריזציה, הפיכתם לרוב פוליטי. על הסכנה הזאת חשב האו"מ להתגבר ע'י כך שתושב ערבי ביפו, למשל, יצביע בשכם.

את העיקרון הזה אימצו גם חכמי אוסלו, שהתירו לערביי ירושלים המזרחית  אשר סופחו לישראל הריבונית אך לא נעשו אזרחיה, להצביע בבחירות לאוטונומיה ב"גדה" –  בירושלים (בדואר, ברחוב צלאח-א-דין).

 

בכלל, הניסוי הירושלמי בדו-קיום חומק משום מה מעיני המשקיפים, למרות חשיבותו. למשל, העובדה שרוב מבין מאות אלפי ערביי העיר מעדיף ריבונות ישראלית, ולא פלסטינית. כמו כן מתעלמים מלראות את שיתוף הפעולה בין בני שני העמים בחיי היום יום. הסתכלו בקניונים, היכנסו לבתי החולים, לכל מונית, מסעדה ומפעל, ותראו!  זה אינו סיפור אהבה, אבל כן – סיפור הצלחה. ירושלים המאוחדת מוכיחה שדו-קיום אנושי ופונקציונאלי – אפשרי.

 

התנאים הדמוגראפיים טובים היום מאי פעם. במקום יתרון ערבי של 6 ילדים למשפחה בממוצע במאה הקודמת, כעת יש כמעט שוויון: 3 ילדים אצל הערבים ואצל היהודים. ובכ"ז מוטב שערביי יו"ש ימשיכו ליהנות מן האוטונומיה שלהם כפי שהיא היום, שבמסגרתה הם בוחרים את נציגיהם לשלטון-הבית שלהם.  זכות ההצבעה הלאומית החסרה להם תיתכן רק באותו חלק של ארץ ישראל (פלסטין בלשונם) שהאנגלים הפרידו לצורך זה  ב-1922 מן "הבית הלאומי" היהודי והיום הוא "ירדן". שם, בניגוד למערב-ארץ ישראל, יש רוב פלסטיני ניכר ואין כל לאום אחר, שם, בחלוקת הארץ הראשונה, ייוחדו שלושה רבעים משטח "הבית הלאומי היהודי" למדינת לאום ערבית-פלסטינית.

 

מכל בחינה שהיא, אין מניעה שכל הערבים במערב א"י יחיו חיים מלאים במדינה יהודית, לבד מסיפוק מאווייהם המדיניים. לשם כך חולקה הארץ פעם אחת, והחלוקה ההיא מגשימה את חזון 'שתי המדינות לשני עמים'. אחת היא, אם המדינה הזאת תיקרא 'ירדן' או 'פלסטין'. חלוקה שנייה, של הרבע שנותר ליהודים, אינה חזון אלא קללה.

אם אכן, כפי שחושש השמאל, החלוקה הזאת אינה אפשרית עוד, יש לברך "שהחיינו".

 

אליקים העצני

 

Related posts

לחשב מסלול מחדש

אלי חזן

האמת בחשיפת השקר הגרעיראני

זאב בן-יוסף

קץ הטרור?

אלי חזן

גלעד שליט ואנחנו-העסקה לשחרורו

אריק זיו ויזר

על פינוי בית המכפלה – יצא המרצע מן השק

אלי חזן

המכתב הגזול של הימין הישראלי

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן