16.1 C
תל אביב
15 בדצמבר 2019
ליכודניק
זאב בן יוסף

מי יתבע את זאב בן יוסף ?

זאב בן-יוסף מבקש מגורמי אכיפת החוק בישראל לתבוע אותו בגין הסתה לפגוע באבנים בעמירה הס שבמאמרה ב"הארץ" עודדה ערבים ליידות אבנים בכל מי שמבקר או גר ביהודה ושומרון, ובמקביל – לתבוע גם את הס שכתבה אותם דברים ממש

 

 

גילוי נאות: מאמר ההסתה שלי שלהלן נועד בכוונה תחילה להסית ליידוי אבנים בעיתונאית עמירה הס ובעורכים שלה במערכת "הארץ" שהתירו את פרסום המאמר המדרבן ערבים לפגוע ביהודים. אני מזמין את כל גורמי אכיפת החוק במדינה לפעול נגדי בגין הסתה זו, שכן אז הם יהיו חייבים לפעול במקביל גם נגד עמירה הס ונגד אלה שהתירו את פרסום המאמר. המאמר שלי חוזר בדיוק על דבריה של הס, אלא שבהיפוך: במקום להסית לפגיעה במי שמכָנה הס  "נציגי שלטון זר", קרי – בכל מי שמבקר או גר ביהודה ושומרון – מסית אני לפגוע באותה שיטה בעמירה הס ועורכי עיתון הארץ שלא מנעו את הפרסום.

 

אני קובע בזה כי אכן יידוי אבנים בעיתונאית עמירה הס ובעורכי עיתון "הארץ" שלא מנעו את הפרסום הוא זכות וחובה מוּלדוֹת של כל יהודי שגר או מבקר בשטחי יהודה ושומרון. יידוי אבנים כפשט וכדרש, מטאפורה להתנגדות. אסור בשום פנים לרדוף או לעצור מי שיידו אבנים בעמירה הס, גם אם אבנים אלה יקפחו את חייה כפי שהאבנים שזרקו  טרוריסטים ערבים גרמו למות הפעוטה אדל, את פלמר ותינוקו.

 

התנגדות ועמידה מול האלימות וההסתה המילוליות של עמירה הס ועורכי עיתון "הארץ": זהו משפט היסוד בתחביר הפנימי של חיי הישראלים בארץ זו. יום יום, שעה שעה, רגע רגע. בלי מנוחה, בלי הפוגה. ולמרבה הכאב – יש ליידות בהם אבנים לא רק ביהודה ושומרון, אלא גם בכל שאר חלקי הארץ – במרכז, בדרום ובצפון (בהבדלים אחדים של אופני האלימות וההתנגדות). אבל משני עברי הקו הירוק מצטברים משקעים של מחנק, מועקה, מרירות, חרדה, חרון והשתאות איך יכולים ישראלים כמו עמירה הס ועורכי "הארץ" להיות כה עיוורים ולחשוב שהאלימות וההסתה המילוליות שלהם תחזיק מעמד לנצח.

 

הרבה פעמים יידוי האבנים בפועל נובע משעמום, עודף הורמונים, חקיינות, התרברבות, תחרות. אבל בתחביר הפנימי של יחסי האזרחים עם עמירה הס – יידוי אבנים הוא מלת התואר לנושא: נמאסתם, יא עיתונאים בשירות האוייב. הרי בני התשחורת יכלו לבחור אופנים אחרים כדי לשחרר הורמונים, במקום להסתכן במעצרים, קנסות כבדים ואף פציעה או מוות.

 

גם אם הזכות והחובה מולדות, יש ללמוד ולפתח את אופני העמידה וההתנגדות, כלליה וסייגיה (סייג לדוגמה: הבחנה בין עיתונאים מסיתים המסייעים לאוייב, מסוגה של הגב' הס, לבין עיתונאים נורמטיביים שאינם מסיתים נגד חיילי צה"ל ונגד יהודים המבקרים או גרים ביהודה ושומרון).

ועוד סייג: מוגבלותו של הנשק וכישלונותיו בעבר. הגיוני היה שבבתי הספר בישראל יעבירו לתלמידים שיעורים בסיסיים בהתנגדות: איך לבצע זריקות אבנים יעילות בשטח מערכת "הארץ", ליד ביתה של עמירה הס וליד בתיהם של עורכי "הארץ; איך להתנהג במקרה של פשיטה משטרתית על הבית; השוואה בין מאבקים נגד הטירור בארצות שונות; איך להשתמש בווידיאו כדי לתעד את אלימות הערבים; שיטות לעייף את המערכת הערבית ונציגיה; מהן הזכויות בחקירה ואיך להתעקש עליהן גם בזמן אמת; איך להתגבר על הפחד מול החוקרים; ניסיון מימוש המוני של הזכות לחופש התנועה. האמת? אלו שיעורים שלא היה מזיק גם לכל אחד לעבור, ולא רק למיידי האבנים באנשי "הארץ" המסיתים.

 

גיוס תלמידי בתי הספר למערכה להחרמת עיתון "הארץ" נראה כמו צעד בכיוון הנכון. מרי אזרחי בדיפלומטיה ועל הקרקע. אז למה הם נעדרים מתוכנית הלימודים הישראלית? חלק מההסבר: סיבות של אינרציה, עצלות, תועלת אישית לשכבות מסוימות, שיקולים מוטעים, חוסר הבנה. הרציונל של ממשלות ישראל יצר בכמעט עשרים שנה כלל בסיסי אחד, והוא – ההסתגלות לקיים. וכך נוצרה סתירה והתנגשות בין התחביר הפנימי של עמירה הס ועורכי "הארץ" לבין זה של בני עמם.

 

 

 

Related posts

שקר המינויים הפוליטיים

אריק זיו ויזר

מלחמת כיפור עולמית

אלי חזן

השלום והביטחון של ז'בוטינסקי

אריק זיו ויזר

שַעַטְנֵז הקפיטליזם החזירי

אלי חזן

ז'בוטינסקי העדיף את עדות המזרח

אלי חזן

נס חנוכה בימינו

אלי חזן

השאר תגובה

דילוג לתוכן