16.3 C
תל אביב
12 בדצמבר 2019
ליכודניק
דעות

מזכר של יוסף עברון על ישראל לוי (גדעון)

62 שנה לפיצוץ מלון המלך דוד
דיוקן של מפקד הפעולה ישראל לוי (גדעון) ז"ל – ( 1926-1990 )

כך החמיצו הבריטים את לכידתו של מפקד המבצע

62 שנה לפיצוץ מלון המלך דוד
דיוקן של מפקד הפעולה ישראל לוי (גדעון) ז"ל – ( 1926-1990 )

כך החמיצו הבריטים את לכידתו של מפקד המבצע

מאת יוסף עברון, מחבר הספר "גידי והמערכה לפינוי הבריטים מארץ ישראל"

ביום שני , 22 ביולי 1946, בשעה 12.35 בצהריים – קרס מרכז השלטון של בריטניה בארץ ושעון ההיסטוריה השמיע את פעימתו הראשונה בספירה הגורלית לאחור.

פיצוץ מלון המלך דוד היה, ללא ספק, גולת הכותרת בפעולות המחתרות בארץ ובין הגורמים המכריעים לקץ השלטון המנדטורי בארץ ישראל. אילו צריך היה לחדור למלון המלך דוד על-פי המושגים המקובלים בתורת הלחימה המודרנית – לא היו מספיקים לכך כל אנשי האצ"ל והפלמ"ח דאז גם יחד. שמונה נערים, חסרי ניסיון קרבי של ממש, פחות מכיתה קרבית (ביניהם פרובוקטור אחד, י נ א י, שהושתל על-ידי האנגלים), חמושים במספר אקדחים וב"סטנים" היוו את כוח המשימה, שנשלח להבקיע את "חומת יריחו" של השלטון המנדטורי בארץ. ועד כמה שלא ייאמן, הם גם עשו זאת.

לכך דרוש היה תכנון קפדני, מדויק, מהלכים זהירים ומחושבים ולכל דקה חייבת הייתה להיות משמעות ומשקל. האיש שהגה את תוכנית הפעולה, עמיחי פאגלין (גידי), אכן, ניחן באותו שיקול-דעת זהיר ומחושב, אך גם התכנון המזהיר והמבריק ביותר מותנה ברמת הביצוע של הלוחמים, ומעל לכול, בכושרו של מפקד הפעולה לדבוק במטרה במצבים קשים ומשתנים. איש כזה היה ישראל לוי, וכינויו "גדעון". בחור, אשר לדעתו של מפקד מחוז ירושלים, יצחק אבינועם, שבחר בו מתוך רשימה ארוכה של מומלצים, ניחן בעצבי ברזל, בכושר מנהיגות, בחוש התמצאות, ומה שעוד חשוב למבצע המיוחד, בשליטה בשפה הערבית.

מבצע "צ'יק" יוצא לדרך

בשעות הבוקר של ה-2 ביולי 1946 קיבל יצחק אבינועם פתק מהמפקדה הראשית בתל-אביב: "נתקבל אישור למבצע צ'יק', גש מיד להכנות – גידי." אבינועם לא בזבז רגע מיותר וזימן אליו את ישראל לוי. "אנו מתכננים פעולה רצינית ביותר", אמר, "ואתה נבחרת לעמוד בראשה – האם נכון אתה ליטול את התפקיד ?" לגדעון לא היה צל של מושג במה מדובר, והוא שמע את קולו שלו כאילו משיב ממרחקים: "לפקודתך, המפקד!"
"עליך להיות עוד היום בתל-אביב ולהיפגש עם קצין המבצעים הארצי," המשיך אבינועם בנימה עניינית, ובתמורה להסברים – העניק לפיקודו לחיצת יד חמה. 

גידי בחן קצרות את פניו של הצעיר השחרחר והמוצק, שעתיד לפקד על אחד המבצעים הנועזים והרגישים בתולדות הארגון: שיער כהה מתולתל, עיניים רכות וחולמות, הבעת פנים מלאה תום. אולם גידי לא הלך שולל אחר הרושם החיצוני; הוא הכיר את עברו הקרבי של האיש וידע, שלא בכדי המליץ עליו אבינועם בחום: הבחור נטל חלק בתכנון מרבית הפעולות של האצ"ל בירושלים, השתתף בהתקפה על מטה הבולשת במגרש הרוסים ופיקד בהצלחה על החרמת קופת בנק "ברקליס" בשכם. אולם כל אלה – ידע גידי – הם כאין וכאפס בהשוואה למבצע שמדובר בו עתה.

הוא ברר את מילותיו בזהירות: "היעד שעל הפרק הנו מרכז השלטון הבריטי בארץ, ולאחר אתנחתא קצרה, ותוך שהוא נועץ מבט חודר בבן-שיחו, המשיך כמעט בלחש: "הכוונה היא למלון המלך דוד…המטרה – פיצוץ האגף הדרומי של המלון על כל התיקים ומסמכי הבולשת המצויים בו. ביצועה של המשימה הופקד בידיך…"
לרגע נדמה היה לגדעון כאילו הוא חולם, אולם הטפיחה על השכם המחישה לו בבת-אחת את עוצמת האחריות שהוטלה עליו.
והוא טרם מלאו לו עשרים שנה.

למחרת – מצויד באישור כניסה רשמי ("נושא תעודה זו הנו עובד חברת החשמל") – התלווה לאיש התחזוקה של החברה, שעמד בקשרים עם האצ"ל; השניים סיירו לאטם בקומת הקרקע של המלון, בודקים "בקפידה" את תקינותה של האינסטלציה החשמלית…

מקץ יומיים כבר הייתה בידו תמונה מפורטת של כל המבואות והיציאות, של המעברים בין הקומות ושל המסדרונות המקשרים בין קצווי הבניין. איסוף המידע התרכז בבניין עצמו, במבנהו הארכיטקטוני, במספר הכניסות והיציאות, בדייריו, במבקריו, בכוחות האבטחה והרכבם, במחנה הצבאי שמדרום למבנה, בדרכי הגישה מהמחנה אל אגף המזכירות הראשית. נערכו גם סיורים פנימיים, כולל ביקורים ליליים בקפה "לה ריג'נס"; "באחד מהם", נזכר, "נטלתי חלק, מחופש לצעיר ערבי חומד הוללות: בחנתי את המקום מקרוב וסקרתי בקפידה את עמודי היסוד הענקיים, שתמכו בבניין כולו. הגדול שבהם – החלטתי – ישמש אותנו להנחת חומר-הנפץ."

הביצוע – תוך דבקות עקשנית במטרה

"ביום שני, 22 ביולי 1946, בשעה 11.45 הגיעה משאית מסחרית שמספרה H.7022 למשרד הקבלה בכניסה לקומת המרתף של מלון המלך דוד . מתחת לכיסוי הברזנט הירקרק הצטופפו בדממה שמונה צעירים, שגילם הממוצע לא עלה על 19 : הם נבחרו בקפדנות, המפקד, גדעון; סגנו, ינאי; נהג הטנדר, יהושע גולדשמידט (גל); אהרן אשכנזי, יצחק צדוק, אהרון אברמוביץ, דוד יעקובי וחנוכה מזרחי.

לאחדים ביניהם זו הייתה "טבילת האש" הראשונה.
כ- 15 מטר מהכניסה לקומת המרתף – כמעט בפתח המטבח, עצר הטנדר בחריקה.

מכאן ואילך שטפו המאורעות במהירות, כמו בסרט קולנוע:

שניים מהבחורים פרקו את השומר הערבי מנשקו, בעוד שלושה אחרים פורצים לאורך הפרוזדור לעבר קפה "לה ריג'נס", תוך שהם משתלטים על כל המעברים והכניסות; בדרכם הדפו כל מי שנקרה לפניהם לעבר אולם המטבח. תוך פחות משלוש דקות היו כל צוותות העובדים, כשלושים וחמישה במספר – מכונסים במטבח . איש לא ניסה להתנגד.

ההשתלטות בוצעה מהר מהמתוכנן וללא תקלות ומיד הוחל בפריקת "כדי החלב" מהטנדר . "כולנו השתתפנו במלאכת הסבלות", סיפר גדעון: "עמסנו על כתפינו את המטען המסוכן – שבעה כדי חלב טעונים חומר-נפץ, במשקל כולל של כ400- ק"ג. נשאנו אותם בזוגות עד לקומת המרתף, ומשם גררנום לאורך המסדרון עד לקפה "לה ריג'נס" – מרחק של כ50- מטר; עשינו את הדרך שלוש פעמים, מתפללים בלבנו, שרעש האימים לא יגיע לאוזני המשמרות הבריטיים.

בעודו מטפל במנגנון ההפעלה של כדי חומר-הנפץ, גילה גדעון לתדהמתו, שנעלמו הנפצים. הם היו בכיסו של ינאי (הסוכן הפרובוקטור של הבריטים) וזה עמד לידו חיוור ונרגש, טוען, שכנראה, אבדו לו, שעה שסייע לפרוק את ה"כדים" מהטנדר. יהושע גל, שעמד בקרבת מקום, לא איבד את עשתונותיו. "אתה בא עמי," הורה בתקיפות לינאי ומשכו אחריו: "שנינו סורקים כל סנטימטר בשטח עד שנמצא אותם." הנפצים נמצאו מושלכים בפתח הכניסה למרתף. "אינני יודע, אינני מבין…" מלמל ינאי בהצטדקות, אולם איש לא שעה עוד אליו; גדעון ניגש, ללא שהיות, למלאכת ההרכבה: היה עליו להחליף את הפקק במנגנון הכימי ולהציב את הבקבוקון הפוך, כשראשו כלפי מטה; להרכיב את השעונים המכניים ולדרוך אותם עד הסוף; לוודא, שהכדים ניצבים על משטח ישר ואז לשלוף את הנצרות מהמנגנון 'נגד הרמה'. "עליך להצטייד בעצבים של ברזל ובהרבה אורך-רוח, כדי לערוך כל פעולה בזמנה, בלי לבלבל את הסדר", נזכר בהנחיות שקיבל מאלימלך שפיגל, שהרכיב את פצצות כדי החלב.

האגף הדרומי של מלון המלך דוד, שהממשל הבריטי איווה לו למושב, נשען על קפה "לה ריג'נס". הוא עמד, למעשה, על כרעי-תרנגולת – כמו כל השלטון המנדטורי בארץ. תמיכות היסוד של כל המבנה ניצבו בקפה היוקרתי, וגדעון דאג להצמיד את שבעת "כדי החלב" מסביב לעמוד המרכזי, שעליו נשענה כל התקרה. לאחר שחימש במנגנוני הפעלה שלושה כדים (מתוך השבעה), שחרר את הנצרות המיועדות למנוע כל פירוק או תזוזה של המוקשים וכיוון את שעון ההשהיה למרווח הזמן המקסימלי (לפי אלימלך שפיגל, שהתקין את המנגנון, פרק זמן זה היה 45 דקות! – הע' המחבר), מלכד את המטענים והציב לידם שלטי אזהרה מאירי-עיניים. רק אז – הרשה לעצמו אנחת רווחה. "יקרה אשר יקרה," חשב בלבו: "מעתה אין כוח בעולם, שיוכל למנוע את הפיצוץ." העיף מבט אחרון על "הכדים המתקתקים" – ונתן את אות הנסיגה. בכל מהלך הפעולה שמר ישראל לוי על קור-רוח ודבק במטרה בעקשנות.

הבלשים הבריטים התבוננו בשאט נפש בחולה הרוח לבוש הקרעים ולא זיהו בו את מפקד הפעולה שתמונתו הייתה בידם

בחוץ לא הופרעה לפי שעה שלוות חיי היומיום. איש לא הבחין בדרמה שהתרחשה שניות ספורות קודם לכן. גדעון נופף ידו כמוסכם לעבר נערות הקשר (הן המתינו ברחוב יוליאן ליד הכניסה לסמטה של הקונסוליה הצרפתית) והמשיך בדרכו. עטוף בגלבייה סודנית, חגור חגורה אדומה רחבה, ובתרבוש לראשו צעד לכיוון בניין ימק"א הסמוך. שם מאחורי גדר אבנים, פשט את הלבוש הערבי, טמנו תחת אבן, ובמכנסיים קצרים ובחולצה לבנה המשיך ברגל לרחביה. ליד בניין רג'ואן מסר את נשקו, אקדח תופי, לידי שני נערי אצ"ל שהמתינו לו, ופנה אל ביתו בנחלת אחים . לאמו הודיע, שעליו לנסוע לזמן מה לתל-אביב, ומיד שם פעמיו לנקודת המפגש בגבעת שאול . מגבעת שאול ניתן היה להגיע למוצא, ומשם להמשיך באוטובוס לתל-אביב.
כמעט כל משתתפי הפעולה הגיעו לנקודת המפגש, פרט לשלושה: שני הפצועים – אהרן אברמוביץ ז"ל ויצחק צדוק, וסגן מפקד הפעולה, ינאי. (סוכן האינטיליג'נס הבריטי שהושתל בשורות האצ"ל). בתוקף תפקידו היה על ישראל לגבות עדויות מכולם ולערוך דו"ח מסכם אלא שבינתיים החלו צופרי האזעקה לייבב ועוצר כללי הוכרז בבירה: משמרות צבא ומשטרה שוטטו בחוצות, עצרו חשודים, חסמו את מבואות העיר: אין יוצא ואין בא. במסיבות אלו, לא היה זה מן החכמה לנסות להגיע לתל-אביב, והבעיה הייתה, היכן למצוא מסתור ללילה. ומה בטוח יותר מבית-מרפא לחולי-רוח ? מוסד כזה, אכן, נמצא בקרבת מקום ובעליו נמנה עם אוהדי האצ"ל. בכל אותה עת, יוסף אבני (אבו-ג'ילדה), לא זז ממנו.
השניים פנו לעבר בית המרפא לחולי רוח, מקום שבו התקבלו בהתלהבות . קבוצה של חולי-רוח הריעה לכבודם בכניסה, ולא זו בלבד, שקיבלו מקלט לילי אלא גם "מדים הולמים" לאירוע. "נאלצתי להתלבש בבגדי טלאים, לנעול נעליים גבוהות ושחוקות, כשאצבעות רגליי בולטות החוצה; צורתי השתנתה לבלי-הכר: פנים לא מגולחים, שערות פרועות, עיניים טרוטות – נראיתי יצור מעורר אימים. קציני הבולשת הבריטים, שהגיעו באותו ערב גם למוסד חולי-הרוח (כפי שהתברר, עקב הלשנה) מיהרו להסיט את מבטם ממני בתיעוב." סיפר ישראל.
כך החמיצו השלטונות הבריטיים הזדמנות ללכוד – שעות ספורות לאחר הביצוע – את מפקד הפעולה של פיצוץ מלון המלך דוד !

למחרת בבוקר הצליחו השניים להתחמק לתל-אביב. בארבעת ימי העוצר על העיר העברית הגדולה – הסתתר ישראל לוי ברחוב שינקין, מתחת לאפם של הבריטים, בחברתו של אחד המפקדים הבכירים של האצ"ל, אליהו ספקטור, שכינויו היה "אלי דם". חרף כל מאמציהם לא הצליחו הבריטים לשים ידם גם על אחד ממשתתפי הפעולה במלון המלך דוד.

Related posts

בקרוב אצלנו?

אריק זיו ויזר

איה אהרונוביץ' ?

אלי חזן

ישראל והעולם המוסלמי: היחסים כחצי סהר

אלי חזן

קוֹלוֹת/ יחזקאל יגנה

אריק זיו ויזר

אנחנו אשמים במחדלי השריפה בכרמל ?

אריק זיו ויזר

יצאתי מהעדר, לא בכל מחיר

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן