27.7 C
תל אביב
12 באוגוסט 2020
ליכודניק
דעות

מדד החופש – אלטרנטיבה רעיונית שלטונית שראוי לבחון

רועי עידן על היבטים שונים למדד החופש. ראוי לעיון מעמיק בהתחשב בכך שהסיעה המקדמת ביותר את החופש בכנסת היא …. העצמאות

 

 

מפלגת הליכוד הינה (על הנייר) האלטרנטיבה האידיאולוגית לשמאל לא רק בתחום הביטחוני-מדיני, אלא גם (ובעיקר) החברתי כלכלי, כמייצגת הליברליזם במפת האיזמים של הפוליטיקה הישראלית, כשומרת האש של תורת ז'בוטינסקי הליברלית ובמסורת המפלגה הליברלית הישראלית  שהתמזגה סופית אל תוך הליכוד בשנת 1988, אחרי שנים של שיתוף פעולה במסגרת הליכוד הישן וגח"ל שהעמידו לנו נבחרי ציבור מוצלחים כיצחק מודעי, משה נסים, יוסף ספיר, אוריאל לין (וגם קצת פחות מוצלחים כמו שמחה ארליך..).

בניגוד לסוציאליזם המקדש את ערך השוויון הליברליזם הקלאסי מקדש את ערך החרות – זכותו של כל אדם לחיות כרצונו כל עוד הוא לא פוגע באחר.  ברמה האופרטיבית הערך הזה נפרט למספר גורמים: חירות הפרט, שלטון החוק, שוויון בפניו וחוקתיות,  ממשלה קטנה, הורדת מסים וכלכלה חופשית, ערכים ששזורים כחוט השני בחוקת הליכוד.

בישראל הדיון האידיאולוגי בין שני הקצוות הללו – הסוציאליזם מול הליברליזם – דיון שהיה ער מאוד בעשורים הראשונים לקום המדינה, נחלש מאוד. הדיון הזה ננטש לטובת התעסקות בימין-שמאל דרך הפריזמה המדינית-ביטחונית בלבד. המציאות הפוליטית והחברתית כלכלית הובילה לכך שהליכוד זנח מעט את מורשתו הליברלית והלך והתקרב יותר ויותר לשמאל מבחינה חברתית כלכלית – העלאות מסים, מעורבות ממשלתית גבוהה, מדיניות קצבאות נדיבה ותמיכה בועדים הגדולים – הכול דברים שאינם עומדים בקנה אחד עם הליברליזם ולאו דווקא מיטיבים עם האזרח הקטן המצביע לליכוד.

מאז פרוץ המחאה החברתית בקיץ שעבר התחיל השיח החברתי-כלכלי לתפוס יותר ויותר מקום. המחאה נצבעה (ולאו דווקא בכוונת מכוון) בצבע האדום של סוציאליזם ודרישה לעוד שירותים ומעורבות ממשלתיים. יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' מיהרה לאחוז את השור בקרניו והרי היא מבצעת בימים אלו רענון חשוב של האידיאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית שמפלגת העבודה בראשותה מייצגת.

מול ההתארגנות הרעיונית הזו במפלגת העבודה הליכוד קופא על שמריו ולא מציע אלטרנטיבה וראש הממשלה, במקום להישאר נאמן לליברליזם (אותו הוא קידם רבות כתפקידים קודמים) נכנע ללחצים ציבוריים ופוליטיים ומגדיל את הוצאות הממשלה, מעמיק את מעורבותה השלילית במשק, מעלה מסים ומגדיל את הגירעון. הליכוד לא מציע אלטרנטיבה אידיאולוגית לסוציאל-דמוקרטיה של יחימוביץ' ושאר השמאל ובכך מפקיר את השיח האינטלקטואלי החברתי כלכלי לצד השני.

הליברליזם כלל איננו במודעות של חלק גדול מהציבור הכללי, "מעמד הביניים" – שבגלל כשל חינוכי פונה מיד, בצר לו אל השמאל החברתי כלכלי וכלל איננו מודע לכך שהפתרונות במקרים רבים מצויים בצד השני של המפה הפוליטית ולאו דווקא בעוד מעורבות ממשלתית. מדינת ישראל, למרות מה שרבים חושבים – נמצאת במקום נמוך מאוד ביחס למערב במדד החופש הכלכלי העולמי וסובלת עדיין משאריות, רעות חולות של שלטון ריכוזי שאפילו המדינות ה"סוציאליסטיות" של סקנדינביה כבר נטשו מזמן.

לפני מספר חודשים התארגנו מספר פעילי ליכוד ליברליים וכמה מחברי התנועה הליברלית החדשה והקמנו באתר כנסת פתוחה את "מדד החופש" שנועד לעקוב אחר הצבעות חברי כנסת בראיה ליברלית. בזמן הקצר שהמדד הזה קיים הוא הפך להיות המדד המוביל של אתר כנסת פתוחה, שממפה את מספר ההצבעות הגדול ביותר בהרבה מכל מדד אחר ובחוסר פניות מפלגתי ויושר אינטלקטואלי (למרות היות רוב העורכים, כולל הח"מ, חברי ליכוד).

המדד מודד כל הצעת חוק לפי ערכי הליברליזם הקלאסי הנזכרים למעלה, בכל התחומים. המסקנות, עד כה – מטרידות.

שרים וסגני שרים נוטים פחות להציע ולתמוך בהצעות חוק פרטיות ופופוליסטיות בד"כ – כך שלחברי הקואליציה יש "מקדם ליברליזם" גבוה מבחינה סטטיסטית. כמו כן האלגוריתם של "כנסת פתוחה" לא ממפה את פעילות השרים וחברי הכנסת בועדות או את ההתחייבויות השונות בהסכמים הקואליציוניים, כך שחלק ניכר מהפעילות הלא-ליברלית לא בא לידי ביטוי במדד הזה.

כמו כן חשוב לזכור, כפי שציינו קודם – חברי הכנסת בתוך עמם הם חיים וגם הם במקרים רבים פונים אל ברירות המחדל המוכרת להם של סוציאליזם ולאומנות – שני ערכים המנוגדים לרוח הליברליזם, כך שהצעות החוק האנטי ליברליות הן לאין שיעור יותר נפוצות מאילו שהן קרובות יותר לליברליזם.

חשוב גם לזכור שמתן הטבות או פטור ממס לאוכלוסיה מסוימת איננו בהכרח צעד ליברלי – כי זו לא הורדת מסים אלא רק העברת הנטל אל מישהו אחר ממניעים פוליטיים. הורדת מסים צריכה להיות כללית כדי להיות ליברלית באמת. בואו ונעבור אל קצת תוצאות:

המצב, במילה אחת – עגום. המפלגה המובילה במדד החופש הינה מפלגת העצמאות. מכך עולה שהיא הנאמנה ביותר למשמעת הקואליציונית, לאו דווקא שהיא ליברלית במיוחד – למעשה השר שלום שמחון לדוגמה פועל פעילות אנטי-ליברלית מובהקת במשרד התמ"ת, אך הדבר לא בא לידי ביטוי במדד. הנתון המטריד ביותר הוא שגם מובילת הטבלה הולמת את האג'נדה הליברלית אך ורק ב 3%.

אחרי העצמאות ניתן למצוא את מפלגת הבית היהודי (2%) ואת הליכוד במקום השלישי עם 1%. כל שאר המפלגות נמצאות הרחק מתחת לאפס כשהמפלגה האנטי ליברלית ביותר הינה האיחוד הלאומי עם %14- (בעיקר כתוצאה מחקיקה לאומנית). מפלגת מרצ לדוגמה (%9-), הינה משמעותית יותר ליברלית ממפלגת העבודה (%12-) כתוצאה מפעילות חקיקה בתחום חירות הפרט.

בחתך האישי מצבו של הליכוד יותר משופר. מוביל הטבלה עם 13% התאמה לאג'נדה הוא השר בני בגין, שמקיים את מורשת אביו (שקידם רפורמות ליברליות מרחיקות לכת והיה אביר חירות הפרט ושלטון החוק, עוד על כך אולי בהזדמנות אחרת).

שאר העשירייה הפותחת היא כמעט על טהרת הליכוד – למעט אורית נוקד (מקום שלישי עם 8%) ודניאל הרשקוביץ (6%), שאר חברי העשירייה הינם גדעון סער, לימור לבנת, מיקי איתן, דן מרידור, יובל שטייניץ ואיוב קרא. את העשירייה סוגר ראש הממשלה עם מידת התאמה של 6%. באופן כללי החדשות הטובות הן שהגוורדיה הותיקה של הליכוד כולה (כמעט) נוכחת מעל האפס.

החדשות הרעות (שלא להגיד מטרידות) היא שבגזרת חברי הכנסת והדור הצעיר המצב מאוד לא מוצלח. נכון לומר שחברי כנסת צעירים, שיודעים שהם הולכים להתחרות על מקומות ברשימה הארצית נוטים להציע הרבה הצעות חוק פרטיות ופופוליסטיות – אך במקרים רבים הדבר הוא בניגוד למורשת האידיאולוגית של הליכוד.

חבר הכנסת בעל הדירוג הגבוה ביותר הינו אופיר אקוניס (2%). רוב שאר חברי הכנסת של הליכוד נמצאים הרחק מתחת לאפס, כשאת הציון הגרוע מכולם מקבלים במשותף יו"ר הקואליצה זאב אלקין ויו"ר הכנסת ראובן ריבלין עם %8-, תוצאה מאוד לא מחמיאה לאיש קואליציה. יצוינו לרעה גם ח"כ יריב לווין, ציון פיניאן וכרמל שאמה הכהן (%6-),  דני דנון, משה יעלון וחיים כץ (%3-) ויוסי פלד (%4-). האבסורד הוא שחלק מהח"כים האלה מדורגים יותר נמוך מח"כים שהם סוציאליסטים מובהקים ששייכים למפלגות סוציאליסטיות במובהק.

בראייתנו מדובר בבעיה רצינית ועמוקה במפלגה שאולי קל להתעלם ממנה. ליבה של התארגנות פוליטית, כששים בצד רגע את הדילים והקומבינות וההישרדות – היא האידיאולוגיה.

אם הליכוד נוטש את האידיאולוגיה הליברלית שלו הוא מזניח את השטח לאידיאולוגיה הנגדית, האחרת. הליכוד אף פעם לא יוכל להיות יותר סוציאליסטי מהעבודה. הוא צריך להציב אלטרנטיבה – לא להתחרות באותו משחק. ה"שיח החברתי" של השמאל מוביל לעיוותים משמעותיים ביותר ולמצבים אבסורדיים שהאזרח הישראלי העובד והנושא בנטל משלם עליהם ביוקר. הנה דוגמה להצעת חוק כזו ולהלך הרוח הליברלי שמאחורי הביקורת שלנו, שחושף את הכשלים הלוגיים העמוקים שבמדיניות הרווחה הישראלית:

הצעת חוק של ח"כ חנא סוויד,דב חנין ועפו אגבריה מחד"ש: "תיקון לחוק התכנון והבנייה – פטור מהיטל השבחה בגין זכאות לסיוע ממשלתי בדיור".

דברי הסבר לתיקון:

"מטרת הצעת החוק לפטור מתשלום היטל השבחה אזרחים שבונים דירות מגורים בשטח שאינו עולה על 120 מ"א במידה והם זכאים לסיוע בבניית הדירה באחת מתכניות הסיוע של משרד הבינוי והשיכון.

המניע להצעת החוק הינו סוציאלי – תמיכה של המדינה באזרחים בעלי יכולת מוגבלת בבניית דירת מגורים בשטח סביר על ידי מתן פטור מהיטל השבחה."

כיצד מנתחים את הצעת החוק הזו בראייה ליברלית?
1) הליברל רואה פטור ממס שבח לא כהקלה "סוציאלית" על אזרח א' אלא כהכבדה על אזרח ב' – אותו אחד שצריך לשלם מס שבח גבוה יותר על הנכס שלו כפיצוי, כי כאשר אמרו חכמים "אין ארוחות חינם".

2) הליברל לא מבין למה מישהו שיש לו מספיק כסף כדי לבנות דירה של 100 מ"ר זקוק לסיוע כלשהו של משרד הבינוי והשיכון, כיצד הזכאות הזו נקבעת ועל חשבון מי מגיעים הכספים הללו.

3) הליברל חושב שאם כבר הבן אדם בונה את הדירה ומקבל סיוע מהממשלה אין שום סיבה שבעולם לפטור אותו עוד ממס שבח – בגדר "הרצחת וגם ירשת". הליברל מציע לפטור את כולם ממס שבח – ואז אין בעיה.

הערך הליברלי שהצעת החוק הזו פוגעת בהם: שוויון בפני החוק (במקרה הזה חוקי המס),

4) ליברל ציני יכול להעריך (גם על סמך המגישים) שיש פה הצעת חוק שנועדה להיטיב עם מגזר מסוים (בלי שמות) שנוטה "לבנות דירות" (תרגום מערבית: בתים) של 100 מ"ר ובמקביל לקבל תקציבי רווחה מהממשלה במקרים רבים תוך רמייה של המערכת. הליברל לא מסוגל להשלים עם כך שבנוסף לכל זה תושב רעננה ישלם מס שבח מלא, שבחלקו משמש לממן את מס השבח של תושב אום אל פאחם הפטור, ושקיבל גם סיוע ממשלתי לבנייה מסיבה כזו או אחרת. הליברל רוצה שכל אחד יבנה מה שבא לו ושכולם יהיו בריאים ומאושרים – רק כמה שפחות על חשבונו של מישהו אחר.

5) הליברל תולש את שערות ראשו המעטות – איך זה ייתכן שנציגי המפלגה הלאומית-ליברלית בכנסת תומכים בהצעת חוק אנטי ליברלית שכזו: זאב אלקין וציון פיניאן שביחד עם ח"כי חד"ש, ש"ס והעבודה מכשירים את השרץ (ההצעה עברה בקריאה טרומית).

6) הליברל מסיק שככל הנראה הצעת החוק הזו מטיבה עם עוד כל מני סקטורים שיכולים ליהנות ממנה על חשבון הציבור הכללי ותקציב המדינה  ובעקבות כך התמיכה של ח"כ מהליכוד שאולי חייב משהו לאיזה מהסקטורים האלה.

7) הליברל בדיכאון, חוזר לשתות וחיי הנישואין שלו מושפעים לרעה.

 

צחוק בצד. מקרה כמו הדוגמה המובאת לעיל איננו נדיר, מי שיבחר לעיין באג'נדה שלנו יימצא מאות דוגמאות דומות של הצעות חוק אנטי ליברליות שזוכות לתמיכה של חברי כנסת מהליכוד. זה מצב שלדעתנו איננו תקין.

על הליכוד לרענן את התוכן שעומד מאחוריו ולהשקיע בהסברה וחינוך גם לליברליזם – החל מבבתי הספר (שנמצאים תחת אחריותו של שר ליברלי מאוד) וכלה בין חברי המפלגה ונבחריה, שעושה רושם שחלקם לא מספיק נאמנים לעקרונות הללו.

על הליכוד לחזור להוביל את המאבקים למען חירות הפרט, למען ניפוץ הבירוקרטיה והריכוזיות (הפרטית והממשלתית, שהן שני צדדים של אותו מטבע מפוקפק), למען כלכלה חופשית וחברה חופשית וכדי שנהיה באמת עם חופשי בארצנו.

 

אתם מוזמנים לבקר בדף "מדד החופש" באתר כנסת פתוחה:  http://oknesset.org/agenda/53/
שאלות, הארות והערות ניתן להפנות לקבוצת הפייסבוק של עורכי מדד החופש (חפשו "מדד החופש" בפייסבוק).

 

 

 

 

אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

Related posts

על בחירות, טריפת קלפים ומנהיג לאומי אחד

אלי חזן

פרשת השבוע – ויחי

אלי חזן

כשראש הממשלה הפך לשק החבטות של הליכוד

אלי חזן

ישראל והעולם המוסלמי: היחסים כחצי סהר

אלי חזן

ההיגיון הפנימי של עמירה הס

אלי חזן

אז מה אם הרצל אמר

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן