12.7 C
תל אביב
20 בפברואר 2020
ליכודניק
משה פייגלין

מבג"צוקרטיה לדמוקרטיה

"המאבק על הדמוקרטיה מתקיים כיום בתוך הליכוד – בין ראובן ריבלין, מיכאל איתן ודן מרידור מזה, ובין יריב לוין, זאב אלקין, דני דנון וכל מי שנמצאים, על תנאי כמובן, ברשימת המומלצים של פייגלין."

במאמר ארוך ומנומק שפורסם השבוע באתר ynet מסביר איש מפלגת עבודה, ד"ר איתי אשר, כי זירת המאבק על עתיד המדינה עברה אל תוככי הליכוד.

 

בעקרון צודק ד"ר אשר, 'מנהיגות יהודית' אכן סייעה בעיצוב רשימה לאומית ונאמנה יותר לערכי המחנה הלאומי. אולם עיון ברשימת השמות שנתן, מביא בהכרח למסקנה כי "המאבק על הדמוקרטיה" – כלשונו, או הבג"צוקרטיה – כלשוננו,  אינו מתנהל רק בין קבוצות מומלצים שונות אלא יש לו מאפיינים ושורשים עמוקים הרבה יותר.

 

שמו של ראובן רבלין – למשל – הופיע ברשימת המומלצים של 'מנהיגות יהודית' –  אם כן כיצד זה נלחם רובי עבור "הדמוקרטיה"? ולעומתו הביס זאב אלקין –  מועמדו של נתניהו, את מועמד 'מנהיגות' במשבצת העולים. אם כן כיצד זה מתיצב אלקין במחנה ה "דיקטטורה הפייגלינית החשוכה"? כלשונה של ציפי לבני?

 

ההבדל האמיתי בין המחנות נמצא במקום אחר. רבלין, איתן ומרידור שייכים  לדור הוותיקים בליכוד ופועלים מתוך התודעה שהכירו בעבר.  לוין אלקין ודנון שייכים לדור החדש בתנועה ומייצגים את תודעת העתיד ההולכת ומתפתחת במפלגת השלטון הלאומית.

 

יותר משמשפיעה 'מנהיגות יהודית' על הרכב הרשימה, היא משפיעה על חזון הליכוד ועל גוון חברי התנועה.

ההתמודדות החוזרת ונשנית על ראשות הליכוד נטעה  אופציה לאופק ערכי שונה במפלגת השלטון הלאומית. לא עוד קיום לשם קיום הרואה ב"תהליך השלום" את חזות הכל וממילא אינו מאפשר לליכוד לפנות לדרך אחרת מדרך 'אוסלו', אלא אופק של ייעוד שלעיתים שווה גם להקריב את הקיום הפרטי עבורו, ייעוד המשחרר את המחנה הלאומי מן התלות המנטלית בדרכו של השמאל.

ההתמודדות לראשות התנועה, פתחה את הפתח לזרם של מתפקדים אמוניים שאכן בחרו באותם חברי כנסת הפועלים כיום לשחרור הרוב היהודי מלפיתת השמאל באמצעות זרועותיו המרכזיות – המשפט והתקשורת. לא בכדי כוונו הצעות החוק האחרונות כלפי שתי הזרועות הללו שבאמצעותם  מתקיימת ה"דמוקרטיה" החביבה המונעת מן הרוב בישראל להביא עצמו לידי ביטוי בבחירות. אולם הלגיטימיות הפנימית למאבק הזה – נשאבת מן החזון החדש שהחל להקרין על התנועה. דורם של ריבלין, איתן ומרידור, הדור שלא ידע את 'מנהיגות יהודית', התרגל והשלים עם ההגמוניה של חזון השמאל ואנו התרגלנו לכך שכשאתה מצביע שמאל אתה מקבל שמאל וכשאתה מצביע ימין אתה מקבל… הנסיכים הוותיקים אינם מסוגלים לעכל את המחשבה שהליכוד יכול לפתח לגיטימציה מתוכו, ללכת בדרך שונה מזו שהתווה השמאל ופשוט להתעקש לשלוט. למרבה האירוניה רואים הם בחירות הפנימית החדשה, סטיה מדרכו של ז'בוטינסקי.  אלקין, לוין ודנון – שואבים את התעוזה לעמוד מול הבג"ץ והתקשורת מן החזון החדש ומן הציבור שהתפקד בזכותו לליכוד. אמנם הליכוד והחכים החדשים עוד לא בחרו בחזון האמוני. זה עוד ייקח זמן. אבל החזון הזה כבר יוצר מציאות חדשה. הוא מקרין לגטימיות, יוצר הגמוניה עצמאית, זוקף את גוו של המחנה הלאומי ונושא את פירותיו.

 למי שנמצא בתוך התהליך קשה להבין את התהליך בשלמותו. את התהליך שמוביל מן החזון האמוני וההתמודות בשמו לראשות הליכוד, אל ההתפקדות האמונית ועד להצעות החוק האחרונות.  בכדי להיטיב להבין את התהליך המתחולל כאן, צריך להביט בשמאל. הם לא מדברים על דיקטטורה ליברמנית או מרזלית. הם מבינים בדיוק את מקורו של התהליך המאיים לשחרר את הרוב היהודי מלפיתתם ארוכת השנים. הם מבינים מאיפה זה בא ולאן זה הולך, טוב יותר מכל אנשי הימין. הם מבינים את המקור ולשם הם מכוונים את האש.   

Related posts

ילדי המסתננים /מאת משה פייגלין

אריק זיו ויזר

למה הם תוקפים את הליכוד /מאת:משה פייגלין מקור ראשון

אריק זיו ויזר

על שלטים בכותל ומצעד הגאווה משה פייגלין nrg

אריק זיו ויזר

התקיפה באיראן והיחסים עם ארה"ב. משה פייגלין nrg

אריק זיו ויזר

האתרוג הבא משה פייגלין מקור ראשון

אריק זיו ויזר

התקיפה באיראן והיחסים עם ארה"ב. משה פייגלין nrg

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן