12.9 C
תל אביב
23 בנובמבר 2019
ליכודניק
צפורה אור טל

לקצר את מאסרו של משה קצב בשליש בוועדת השחרורים

צפורה אור-טל עם עמדה ממש יוצאת דופן – גם בעיני ליכודניקים 


ראשית, אני חייבת לציין שאני כן מאמינה לכל הנשים שהתלוננו נגד משה קצב על ההטרדות המיניות, ושהמעשים אכן קרו.עם זאת, הנשים יכלו למנוע זאת בשלב ההתחלתי, בשלב של ההטרדה המינית המילולית, אבל הן לא מנעו זאת, כי הן פחדו לאבד את מקום העבודה.


מבלי להיכנס לחוק למניעת הטרדה מינית על סעיפי סעיפיו, הבה נבדיל בין הטרדה מינית מילולית שמתחילה לכאורה עם מחמאות, עוברת לביטויים בעלי אופי מיני מובהק, לבין ניסיון לכפות מגע מיני על העובדת ובהמשך אונס ובעילה אסורה של העובדת תוך ניצול יחסי מרות של הבוס.


בהטרדות מיניות שבמקומות העבודה קיימת חוקיות, בדיוק כמו שקיימת חוקיות בטבע, שאחרי הקיץ מגיע הסתיו, אחרי הסתיו מגיע החורף, אחרי החורף מגיע האביב ואחרי האביב מגיע הקיץ, וחוזר חלילה.

החוקיות שבהטרדות המיניות הן כאלה:

שלב א: הוא שלב הנחמדות. הבוס יפגין נחמדות אין קץ כלפי העובדת,  (כמובן, שלא מעודף אלטרואיזם, אלא כפיתיון, כמלכודת לצוד אותה). כמו-כן, יעניק לה יחס מועדף, יעצום עיניים  מאיחוריה לעבודה ומטעויותיה, ירים את קרנה בפני העובדים והמנהלים האחרים, עד שהעובדת תתחיל להרגיש שהיא מלכה במקום העבודה. בשלב זה שהבוס מפגין נחמדות, הוא גם בודק את השטח, כלומר איך העובדת מגיבה לנחמדות שלו, האם היא כבר התרגלה להרגיש כמו מלכה לעומת העובדות האחרות, עד כדי כך שהיא לא תוותר על יתרון זה?!


שלב ב: הוא שלב המחמאות. "החולצה שלך מאוד יפה". "הבושם שלך מהמם".  "השמלה ההדוקה מתאימה לך, היא מבליטה את הגוף היפה שלך".  "כבר אמרו לך שיש לך צוואר ברבור?"  "הרגליים שלך יפות". ועוד כהנה וכהנה.  בשלב הזה, על כל דבר שהבוס ידבר  עם העובדת, אפילו בעניינים הצרופים של העבודה, הוא ישרבב לתוך השיחה ביטויים או אמירות בעלות אופי מיני מובהק, כדי לבחון כיצד היא מגיבה. הוא יספר לה שההוא שוכב עם ההיא. (נותן לה חומר למחשבה…) יספר לה שהבת שלו התחילה לקחת גלולות, וישאל: דרך אגב, גם את לוקחת?..


בשלב הזה, העובדת  שקלטה את מגמות הבוס ושאינה מעוניינת לשכב עם הבוס, תחילה היא תנסה להעמיד פנים שאינה מבינה מה הוא רוצה ממנה, אחר כך היא תנסה לטמון ראשה בחול ותחשוב שההטרדות המילוליות יפסקו מאליהן.


שלב ג: הוא שלב הביטויים הישירים: "את מושכת אותי, לא כל אחת מושכת אותי…""אני חושב עליך בלילות". "בא לי עליך".  "אני רוצה לשכב איתך".   "יכול להיות לנו נהדר".  "מה את מפסידה?.."


ובכן, זה השלב שבו העובדת צריכה לומר לעצמה וגם לבוס: עד כאן! אני בפירוש לא מעוניינת! ואם הבוס ימשיך להפציר בה וגם ינסה לגעת בה – זה השלב שבו היא צריכה לומר לו בפירוש שהיא תתלונן עליו אצל הממונה על נושא ההטרדות המיניות במקום העבודה,אולם לא משנה עד כמה שהעובדת דעתנית ואסרטיבית, היא לא תתלונן, כי היא יודעת שהמילה שלה היא מול המילה של הבוס, ואחרי שהיא תתלונן ולא יצא מזה שום דבר, היא  לא תוכל להמשיך לעבוד עם אותו בוס ובאותו תפקיד כאילו לא קרה דבר.


שלב ד:הוא שלב האיומים:  "אם לא תשכבי איתי, אני לא אקדם אותך".  "אם לא תשכבי איתי אני לא אמליץ להעלות לך את המשכורת". ואפילו: "אם לא תשכבי איתי אני אפטר אותך" – ואז העובדת הדעתנית והאסרטיבית ביותר נכנסת לפאניקה, ומה שהכי מפחיד אותה זה שאם היא לא תיענה לדרישותיו – היא עלולה להפסיד את מקום העבודה שלרוב הוא יוקרתי, או שהוא טוב מכדי לעזוב אותו.


בשלבים ג, ד,:  קיימות כמה אפשרויות: או שהעובדת נעתרת לבוס כשהיא יודעת שזה המחיר שהיא צריכה לשלם על מנת לא לאבד את מקום עבודתה. או שהיא תגיד לעצמה: סבבה. למה לא? ותשיג את כל טובות ההנאה שהיא יכולה לקבל ממקום העבודה: קידום, שכר גבוה יותר, יחס מועדף, וכדומה. או כשהיא חשה שהבוס לא ירפה ממנה,היא תתלונן לפני שהבוס יבצע בה את האקט המיני, או לאחר שהבוס הכניע אותה וכבר מבצע בה את האקט המיני – ואז מגיע הפיצוץ כמו במקרים הידועים. או שהעובדת תסרב באופן נחרץ, אבל אז היא לא תצא נשכרת,כי אז יבוא שלב ה'.

שלב  ה :הוא שלב הנקמה.  כשהבוס והעובדת עובדים במקום עבודה שהוא די גדול והיררכי, והבוס מבין שאין לו סיכוי להשכיב את העובדת הכפופה לו ושבה חשק – הוא מחליף דיסקט, ודבר ראשון באמת מפסיק להטריד מינית את העובדת ומעמיד פנים כאילו לא היו דברים מעולם, וכמובן שמפסיק עם הנחמדות שלו ועם היחס המועדף. אבל הוא לא משלים עם זה שהעובדת הכפופה לו סירבה לו. בסירובה היא הרי פגעה בקודש הקודשים שלו, באגו שלו. ועל כן  הוא יעצור את קידומה וימרר לה את החיים. אם היא תסגור את החלון, הוא יצעק מדוע סגרה את החלון. אם היא תפתח את החלון, הוא יצעק מדוע פתחה את החלון, כל טעות קטנה שלה הוא ינפח ויעיר לה ברוגז רב ותמיד בנוכחות העובדים ובכוונה כדי להשפילה, וזאת כדי להכשיר את הקרקע לקראת פיטוריה. ואחרי שהוא ישכנע את עצמו ואת יתר העובדים שהיא לא בסדר בעבודה – שהראש שלה לא בעבודה ושהיא עושה טעויות, הוא יפטר אותה, כביכול על רקע אי התאמתה לעבודה.


שלב ו' : יש גם מקרים שהעובדת נזכרת בפגיעה המינית אחרי שנים של נתק מהבוס וממקום העבודה, ומעוררת את העניין מתוך מניע זה או אחר.


ועתה נשאלת השאלה: מדוע יש בכלל הטרדות מיניות ומקרי אינוס? התשובה היא כי היצר המיני אצל הגברים הוא עוצמתי עד פי אלף מהיצר המיני אצל הנשים. היעלה על הדעת שאישה שהולכת ברחוב צדדי או בסמטה חשוכה תיתקל בנער או בבחור צעיר והיא תתקוף אותו מינית? זה  כמו שיגידו שאדם נשך כלב. הכלבים הם אלה שנושכים את בני האדם, והגברים הם אלה שמטרידים ואונסים את הנשים.


בוודאי שלא כל הגברים הם מטרידי מין ואנסים, ומה מונע מהם להיות כאלה? שני דברים מונעים מהם:
1) מוסכמות החברה.  2) הסובלימציה – שהיא דיכוי והדחקה של החייתיות שבבני אדם,  עד ששני אלה הופכים להיות ממש    built-in בתוך בני האדם. ומה קורה לאותם ממונים, מנהלים, אישי ציבור ואנשי שררה שמנצלים את מעמדם וחושבים שהם יכולים לעשות בכפופים להם כבשלהם? מה שקורה אצלם זה שאותן מוסכמות החברה והסובלימציה – שהן המערכת החיסונית השומרת על טוהר המידות  – פשוט השתבשה אצלם.


ונחזור למקרה של משה קצב,  מדוע ועדת השחרורים כן צריכה לנכות למשה קצב את השליש.

קודם כל, אינני מבינה את הנשים שהוטרדו שדורשות ממשה קצב שיאמר: "מודה אני", "מתחרט אני", בטרם יאושר לו ניכוי השליש. מה קורה כאן? הבן אדם רוצה להאמין שהוא לא עשה את הדברים המיוחסים לו. אז תנו לו להאמין. האם העובדה שהוא לא אמר במשפט: "מודה אני" ולא הביע חרטה, האם זה מנע את הרשעתו? משה קצב היה שווה בפני החוק כמו אחרון המטרידים.  הוא נחקר, הוא הואשם, הוא נשפט, דינו נגזר, הוא נכלא. אני חושבת שטענת הנשים הנפגעות שקודם יודה ויגיד שהוא מתחרט ורק אז יקבל ניכוי השליש, זה נובע מ- over  פמיניזם. וכל מה שאותן נשים עברו מהטרדתו, אינו שקול כנגד כל מה שמשה קצב עבר מאז שהפרשה התעוררה מלפני כעשר שנים: הוא נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא –  מחיי מלך בבית הנשיא עד לחיי שפל בבית הכלא, הוא עבר נידוי חברתי – הן מהחברים והן מהחברה, הוא נפרד באופן שרירותי מחיים הציבוריים ומהחיים הפוליטיים. (טלו מאחרון החברים את חברותו במפלגה והוא יחוש שאיבד כמעט את טעם החיים, כי הפוליטיקה היא בדם, ולא ניתן להיגמל ממנה). כמו-כן, תוסיפו לכך את התיסכול מכך שהוא ביטל את עסקת הטיעון, והוא יכול היה שלא להיכנס כלל לכלא.


אם זה היה תלוי בי, עם כל מה שמשה קצב עבר מרגע פרוץ הפרשה ועד לגזר הדין שניתן ב- 22.3.2011 – הייתי מסתפקת בעונש סמלי של חודש אחד של מאסר שיוטל עליו.כי בין שהעונש הוא שבע שנים או חודש אחד – כך או כך את כל עולמו הוא כבר איבד, וכל עולמו במקרה דנן, זה לא כמו כל עולמו של האדם הפשוט שעבר אותה עבירה. ולכן אל נהיה קניבלים, בואו ונדרוש כך שבוועדת השחרורים ינוכה לו השליש ממאסרו ושהוא ישוב במהרה אל גילה שלו המצפה לו בכליון-עינייםואל כל משפחתו התומכת והאוהבת.

 

צפורה אור-טל, תל-אביב 24.1.2016

 

Related posts

שר הביטחון והרמטכ"ל בתפקיד עשרים וארבע שעות ביממה

אלי חזן

כנס שהיה בבחינת אשרי הגפרור

אריק זיו ויזר

אחינו יהונתן

אריק זיו ויזר

צפורה אור-טל בשיר לזכרה של נעמי שמר שהיום אנו מציינים 10 שנים לפטירתה

אלי חזן

החגיגה נמשכת …

אריק זיו ויזר

השיר: אימי, אימי

אריק זיו ויזר

תגובה 1

ערן גפני 26 בינואר 2016 at 13:24

לעינר אביב שלום רב,
מאוד כעסתי לקרוא את הכיתוב "צפורה אור-טל עם עמדה ממש יוצאת דופן – גם בעיני ליכודניקים" שאתה כתבה והוספת על דעת עצמך בפתיח לכתבה של צפורה אור-טל.
אינך יכול לדבר בשם אחרים. מי שמך לשפוט מה אחרים חושבים. האם עשית סקר מי בעד
ומי נגד הפחתת השליש ממשה קצב? ושנית, מי שנגד – אנחנו במדינה דמוקרטית ומותר לו להביע את דעתו האישית אבל עם פרטיו האישיים. השורה שהוספת על דעת עצמך בפתיח לכתבה הייתה צריכה להיכתב כתוגבה שלך ובשמך המלא ולא לשים אותה כפתיח לכתבה של צפורה ולא להסתתר מאחורי אתר ליכודניק, וכך לייצר אנטיגוניזם לקיצור תקופת מאסרו של משה קצב.

כמו-כן, מדוע הדבקת לכתבה של צפורה אור-טל: "לקצר את מאסרו של משה קצב בשליש בוועדת השחרורים" את תמונת המצודה. אצל משה קצב חקירת הפרשה התחילה בזמן כהונתו כנשיא המדינה, ולכן, אם כבר, היית צריך לשים את תמונת בית הנשיא!

וכאן המקום לציין שהכתבה של צפורה אור-טל כתובה באינטליגנציה רבה, עם הרבה תובנות מקוריות, מאלפת, מעמיקה, קולחת, וייחודה הוא בטרמינולוגיה הנכונה השייכת לעולם ההטרדות המיניות, וכמובן שמרתקת – כמו כל דבר שצפורה אור-טל כותבת.

ערן גפני, ראשון לציון, 26.1.2016

הגב

השאר תגובה

דילוג לתוכן