21.6 C
תל אביב
30 באוקטובר 2020
ליכודניק
דעות

לחרות משעבוד ואלילות

לחרות מעבדות ואלילות

 

 

במצריים התלכדו העבריים מסביב למאבק על היציאה מעבדות לחרות סביב אמונה באלוהים אחד שהייתה להם לדגל. ההכרזה על המשימה הזו כעל מפעל אלוהים באה בראש הדברה הראשונה והיא קודמת אפילו להכרזה על יחוד האל המופיעה בדברה השנייה:

 

דבר אחד – אני ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים

 

דיבר שני – לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.

 

התביעה לא לשכוח את הדברים לספרם ולחזור ולספרם ולמסור אותם מדור לדור, היא מן התביעות הנמסרות ביותר בתורת משה ובסיפורי המקרא האחרים. הם נזכרים בהדגשה מיוחדת בספורים התנכיים השונים, בדברי הנביאים בתפילות הציבור והשתפכויות הנפש של היחיד לפני בוראו.

 

התיאור של בריאת העולם , שהתנ"ך פותח בו, נדחה גם הוא הצידה ואת המקום הראשון במעלה תופס הסיפור על שינוי יסודי של מצב העם היהודי ושחרורו מעבדות.

 

אלילי העולם העתיק לא התערבו למען הצדק והמשפט, להיפך, הם מטילים את מלוא משקלם לזכות השליטים ונגד המשועבדים. מעולם לא התייצב אליל למלחמה לשחרור עבדים.

 

בפעם הראשונה והיחידה בתולדות העולם העתיק התחילה להתפתח אמונה באל יחיד. אלוהי ישראל יצא למלחמה באלילות כדי לתבוע עלבון נרדפים. אמונה שאינה נחלת יחידי סגולה בלבד, וגם לא פונקציה של צרכי המעמדות השליטים ומדיניותם, אלא אמונת עבדים, דת של עם ומעמד שהתקומם על משעבדיו. מתוך מטרה להיאבק על ערכי מוסר המעמידים את האדם הפרטי במרכז הבריאה.

 

הדיבר השלישי שנאמר בסמוך לשניים הראשונים מתייחס אף הוא אליהם באופן ברור.

 

הדיבר השלישי: לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא. כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשווא.

 

לדיברה השלישית יוחסו משמעויות שונות. רבים סוברים מדובר באיסור של הזכרת שמו של ה' בשבועה,   אולם ההשקפה המקובלת יותר היא, כי האיסור היה מכוון בעיקר נגד השבעות מאגיות.

 

פרעה היה אל מיום עלותו לשלטון במקביל לאלים בעולם הפנתיאון האלילי במצרים. את הסמכות הוא קיבל ממעמד הכוהנים-החרטומים. הם אלה שקשרו בין האלילים לבין נתיניו של פרעה, שהיו כולם ללא יוצא מן הכלל, עבדים לפרעה. פרעה האל היה שליט אבסולוטי שאין לערער על הוראה מהוראותיו, גם לא על הצו לכל העם המצרי: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".

 

יש בכך כדי להסביר את מעשה העגל שפרץ במעמד הר סיני. הדרישה של העם מאהרון לעשות להם העגל אינה במקום האל היחיד. טענתם הייתה שמשה איננו ואין יודעים מה היה לו. בני ישראל לא יכלו לתפוס בשכלם את החוויה הדתית בלי לחוש את מציאותו של אל בקרבם. הנטייה להעלות שליטים לדרגת אלים הייתה נפוצה והנימוק של בני ישראל לעשיית עגל הזהב יש בו להעיד על מגמה דומה שהייתה קיימת גם בקרב העבריים. דווקא ההערצה הגדולה לה זכה משה, ועם הסמכות הגדולה שרכש לעצמו, בשלה בלב רבים מבני ישראל הדעה, שיש לראותו כראות המצרים את פרעה. היינו אלוהים עלי אדמות במקביל לאלוהים האחד שבשמיים. כלומר העגל נוצר כתוצאה מהזעזוע הקשה שעבר על רבים מבני ישראל כשהרגישו שאין אל מוחשי בקרבם. הדבר ממחיש את המרחק הגדול שהיה קיים עדיין בין מושג האלוהות של תורת משה לבין עצם יכולת התפיסה של רבים בקרב בני ישראל שרק יצאו מאלילות לאמונה באל אחד. זיכרון העגל היה גם הגורם לכך שמקום קבורתו של משה לא נודע, אף שנות דור לאחר מכן.

 

לחרטומים היה מעמד על. בשנות הרעב הראשונות, כשיוסף קונה את כל תושבי מצריים ואדמתם עבדים לפרעה, רק אדמת הכוהנים לא קנה. כי חוק לכוהנים מאת פרעה: "ואכלו את חוקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם".

 

הכוהנים מצרים היו שותפי משטר העריצות ומשענתו הרוחנית. הם אלה שהקנו לפרעה את מעמדו כאל. הם היו השכבה השלטת אשר השתמשה במגיה ובכשפים. השבעת רוח תוך כדי הזכרת שמו המסתורי, היה כלי בידיהם כדי לשלוט על נפש האדם ורצונו. משום שהאדם הפשוט לא ידע את דרכי ההשבעה וסודותיה והיה נתון לחסדם של מכשפים וכוהנים.

 

משמעותה של האמונה המאגית היא כי ניתן להיאבק באלים המזיקים ולמנוע אסונות שהם עלולים להמיט על בני האדם. והיה בדבר בלי ספק כדי להפחית את מידת האימה והפחד והרגשת חוסר האונים, שקיננו תמיד בלב האיש הקדום.

 

ההשתחררות מן האמונה המאגית הייתה קשה לעברים לא פחות מאשר ההינתקות מן האלים הרבים.

 

עם המאמצים להעמיק את התפיסה של אלוהים אחד, נתגלתה במלוא חריפותה מידת הסכנה שביחס סובלני אל ההשבעות המאגיות שמשמעותן הוא כי על ידי השבעות והזכרת השם המפורש של האלוהים, אפשר לכפות על הכוח האלוהי פעולה בניגוד לרצונו שלו, וממילא בניגוד גמור למגמת הצדק והאמת שלו. האיסור על נשיאת שם אלוהים לשווא בא למנוע את ערעורה של הדת על ידי המאגיה.

 

גורלו של העם תלוי בשאלה אם הוא יתמיד ביחסו אל השחרור כאל חוויה דתית נעלה ביותר וידע ללחום ולסבול למען החירות כלמען נכס עליון ומוחלט, או יחזור אל עולם העבדות והאלילות.

 

האמונה באל יחיד הביאה לשחרורו של האדם, בסופו של דבר, מאימת הסכנות ומפחד הרוחות והכוחות המסתוריים. נפתחה בפניו הדרך להתייחד עם אלוהים ללא הפרעה. התייחדות מעמיקה וייחודית עם האל היחיד והכול יכול החותר להשלטת הצדק והאמת בעולם.

 

עבדים בעולם האלילי היו בתחתית הסולם החברתי של העולם העתיק. היציאה מעבדות לחרות מקבלת משמעות הרבה יותר רחבה כאשר החרות אינה פיזית בלבד אלא רוחנית. האדם המאמין באלוהים אחד קבל על עצמו את החרות הנפשית הגבוהה ביותר שיכול אדם להגיע אליה, בכל הזמנים מאז ומעולם.

 

היהודי המאמין לעולם לא יהיה עבד למשהו. לא רק למישהו, אלא גם לא למשהו. האמונה, קיום עשרת הדברות וקיום המצוות בתורת משה, הביאו את האדם לכך שהוא לעולם לא יהיה עבד. לא לאדם אחר ולא לדבר אחר, לא לכסף ולא לנשים ולא להימורים ולא לאלכוהול. האדם המאמין יהיה עבד אך ורק לה'. משה שנודע בשם עבד ה', הגיע למדרגה העליונה ביותר שאדם יכול לשאוף אליה. להיות עבד לה' זה בעצם לא להיות עבד לשום דבר אחר. משמעות הדבר היא להידמות לו, כי בצלמו נברא האדם.

 

בהגדה של פסח היום בערב נאמר: כי בכל דור ודור צריך אדם להרגיש כאילו יצא ממצרים. בתחושת חרות וחופש שניתנו לעם היהודי ולאנושות כולה. 3,000 שנה לאחר מעמד הר סיני, לראשונה בתולדות העמים החופשיים, ב 4 ביולי 1776, נכתב בפתיח של חוקת ארצות הברית של אמריקה: "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני-האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי-אפשר לשלול מהם,  וביניהם הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר"

 

 

בתודה וברכה

 

ברזילי יוסי



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

הסברה כלכלית – יש דבר כזה

אלי חזן

התוקם מדינה פליסטינאית?

אריק זיו ויזר

השמאל הנפסד

אריק זיו ויזר

אל תתנו לעובדות לבלבל אותכם

אריק זיו ויזר

הכחשה, זה כל הסיפור- ליאור אלפרוביץ'

הישג בינלאומי לתרבות הישראלית: אמן ישראלי זכה בפרס הראשון בתחרות יוקרתית

אריאל אילוז
דילוג לתוכן