15.6 C
תל אביב
10 בדצמבר 2019
ליכודניק
דעות

לא כצאן לטבח

עיון בארכיונים מתקופת השואה, מלמד אותנו כי , בניגוד לדעה שרווחה במשך זמן רב – יהודי הגטאות , לא הלכו אל מותם כצאן לטבח.

 

 

במשך זמן רב , סיגלו יהודי אירופה לעצמם את דרך ההסכמה והציות לשליטי המדינות שחיו בהן, כדרך להישרדות.

אשר על כן,  מפרוץ מלחמת העולם השניה ב-1938 ועד 1940, בעודם

מאמינים כי אכן הנאצים מתכוונים באמת ובתמים ליישב אותם במה

שכונה   – "יישוב מחדש", לא נקטו יהודי הגיטאות, כל ניסיון להתקומם

כנגד הנאצים והאוקראינים שסייעו בעדם.  כל זמן שקיוו כי יוכלו לשרוד

את הגיטאות , וכי יש סיכוי מסויים כי האויב הנאצי ייכשל, במהלך המלחמה

והם ומשפחותיהם יוכלו להינצל , נמנעו יושבי הגיטאות מלנקוט כל פעולה

כנגד שוביהם.

ואולם , מרגע שהוכחו כנכונות, השמועות אודות השמדת היהודים הנשלחים

בטרנספורטים לטרבלינקה, וכוונתם האמיתית של הגרמנים לחסל את יהדות

אירופה כולה, וכי הטראנספורטים ברכבות, פירושם – השמדה ולא "יישוב מחדש"

כפי שטענו שופרי התעמולה של גבלס, התחילו להיווצר קיני התנגדות בגיטאות.

בשנת -1940 , החלו לפעול בגטו וורשה שני ארגוני מרד של אסירים  יהודים

כנגד שוביהם הנאצים :

אצ"י – ארגון צבאי יהודי, שהיה מורכב רובו ככולו מרוויזיוניסטים, פעילי

בית"ר  ופעילי הצה"ר ובראשם עמד מנהיג הארגון -פאול פרנקל.

אי"ל – ארגון יהודי לוחם, שהורכב כולו מפעילי ה"שומר הצעיר", שבראשו

עמד  מנהיג הארגון – מרדכי אנילביץ'.

שני הארגונים שיתפו פעולה ביניהם, ועל אף נחיתותם בכל אספקט אפשרי

אל מול הנאצים, ב: נשק, בכמות ובתנאי מחיה , החלה ההתקוממות כנגד

הנאצים ב  – 10/04/1943 ערב ליל הסדר בגיטו וורשה. אסירי הגיטו עשו

שימוש בכל מה שהיה בידיהם כדי לסכל את כוונת הנאצים לכבוש את הגיטו

ולשלוח את כל יושביו להשמדה. הם השליכו רימונים על חיילי הוואפן -אס אס,

מיד משנכנסו לגיטו, ירו בתתי מקלע במי שהצליחו ,ובכך הביאו לנסיגת הנאצים

לפרק זמן קצר.

ואולם – אלה שבו בכוחות מתוגברים , והחלו לשרוף את בתי  הגיטו אחד אחרי

השני, ובכך גרמו לאסירים היהודיםלברוח מהקומות העליונות אל תעלות הביוב

ולבונקרים תת קרקעיים ולהתבצר שם עד אשר הזרימו הנאצים גזים רעילים ,

אשר חנקו את רובם למוות.

ב- 16/05/43 נפל גיטו וורשה ועמו הסתיים המרד. יחד עמו נהרג גם מפקד

המרד – מרדכי אנילביץ'. חלק מהלוחמים היהודים הצליחו בכל זאת להימלט

וברחו ליערות , שם המשיכו בפעולות ההתנגדות שלהם נגד הנאצים.

מתועדים עוד סיפורי גבורה של התנגדות היהודים לשוביהם , בגיטאות נוספים,

ואולם – רובם של מעשי ההתקוממות הללו נכשלו כישלון חרוץ, מפאת מחסור

בכח אדם, בנשק ובמזון.

היום אנו יודעים כי ההתקוממות והמרד הללו , באו בעיקר כדי לשמור על כבוד

האדם וצלם האנוש, היות שהיה ברור ללוחמים היהודים שאין להם כל צל של

סיכוי מול המכונה הנאצית המשומנת והחזקה.

מה אנחנו למדים מסיפורי הגבורה העל-אנושיים הללו ?

ראשית – עם ללא מדינה וללא צבא אשר יכול להגן עליו, משול לעם מופקר לחסדי

הבריות. אשר על כן יובן מדוע עלינו לשמור ולהגן על מדינת ישראל בכל רגע נתון.

שנית – רוח האדם היהודי העולה מתוך כל סיפורי הגבורה הללו, הינה רוח חזקה

שלא נשברה למרות התנאים העל-אנושיים והבלתי נסבלים, שהיו שוברים כל יצור

אנוש. צל האדם וכבוד האדם , נשמרו בגיטאות , למרות כל זאת. אמהות דאגו

להשיג מזון לעולליהן, אבות הבריחו מזון מחוץ לגיטו לילדיהם, ומעל לכל – פעולת

הפרטיזנים והלוחמים היהודים שיצאו כנגד שוביהם, בידיעה ברורה שאין להם כל

סיכוי להינצל.

אשר על כן , בצייננו את יום הזיכרון השנתי לשואה ולגבורה, ראוי שנזכור כל זאת

ונפיק מכך את הלקחים המתבקשים,

והחשוב מכולם – מדינת ישראל איננה מובן מאליו.

 

Related posts

נתניהו, הגיע הזמן להחליט

אריק זיו ויזר

לצום על רבין

אריק זיו ויזר

35 למהפך: המלאכה טרם הושלמה

אלי חזן

הגבול שעבר רובי ריבלין

אריק זיו ויזר

השקר כנגד נתניהו מסרב למות

אלי חזן

על החלב הזה עוד נבכה

אלי חזן

השאר תגובה

דילוג לתוכן