ההסכם הפוליטי בין הליכוד לבין “הימין הממלכתי” של גדעון סער הוא צעד טבעי ומתבקש. המהלך מחזיר הביתה את מי שבעבר היו חלק מהליכוד, מחזק את הימין ומספק מענה לרצון הציבור לראות גוש ימין מאוחד וחזק. אבל בתוך ההסכם הזה מסתתר מוקש אחד גדול: האפשרות לשריון של זאב אלקין.
חזרה הביתה – צעד נכון
איחוד המפלגות הוא מהלך הגיוני. “תקווה חדשה” הוקמה כאלטרנטיבה לימין שלא רצה להיות תחת נתניהו, אבל בפועל התפרקה אחרי כניסתה לממשלת בנט-לפיד. סער, שהבין שאין לו קיום פוליטי עצמאי, עושה את הצעד הנכון בחזרה לליכוד. ההסכם מאפשר למתפקדי “הימין הממלכתי” להשתלב במוסדות התנועה, וזהו חיזוק משמעותי למחנה הלאומי.
בנוסף, העובדה שסמכויות השריון נשארות אצל נתניהו אך סער יקבל את השריון הראשון – עד המקום ה-15 – היא פשרה סבירה. סער עצמו, עם כל הביקורת, הוא בכל זאת איש ימין מובהק, ובחזרה לליכוד הוא מחויב לעקרונות הימין ולא לממשלת שמאל.
אלקין? לא בבית ספרנו
אבל אם יש משהו שמעורר התנגדות מוצדקת, זו האפשרות שזאב אלקין ישוריין. אלקין היה אחד האנשים שהובילו את הפוטש נגד נתניהו, פעל להקמת ממשלת בנט-לפיד, והתייצב לצד מדיניות שפגעה במחנה הלאומי. האיש לא רק עזב את הליכוד – הוא גם תקף אותו שוב ושוב, ניסה לחסל את דרכו של נתניהו, והפך לסמל של הפוליטיקאי שמחפש רק את הכיסא הבא.
אלקין לא מביא קולות, לא מחזק את הימין, ואין שום סיבה לתת לו מסלול עוקף דמוקרטיה לתוך הכנסת הבאה. אם סער חוזר – בסדר. הוא הבין שאין לו דרך פוליטית אחרת. אבל אלקין? שום חזרה, שום שריון, ושום פרס על נאמנות שהתנדפה ברגע האמת.
מילה אחרונה – האחריות על נתניהו
הליכוד הוא תנועה דמוקרטית, ולמתפקדיו יש כוח אמיתי. ההסכם הזה יצטרך לעבור אישור, ולחברי מרכז הליכוד יש אחריות לוודא שהוא לא הופך להיות פתח לאופורטוניזם פוליטי על חשבון ערכי התנועה.
אם נתניהו באמת רוצה חיזוק לליכוד, עליו להבהיר: החזרה היא של סער ושל מחנה הימין האידיאולוגי – לא של מי שרצה למחוק את הליכוד מהמפה הפוליטית.
אז כן להסכם, כן לאיחוד, אבל לא לשריון של זאב אלקין.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
