15.7 C
תל אביב
26 בפברואר 2020
ליכודניק
דעות

כה אמר ז'בוטינסקי- כל אזרח הוא מלך. מספר הערות על הכרה, גאווה וזכויות.

הגאים הפכו אותו למושפל? עו"ד יונתן דניאל הופמן לא נשאר חייב ומגיב לקריאתו של של איציק הלל להפרדה בין זכויות והכרה. מבט שני על הקהילה בגאה

 

 

 

 

קראתי את מאמרו של איציק הלל באתר "ליכודניק", בו הוא סיפר, כי הוא כמעט נפל בפח וקנה את ההונאה שבגאווה. הלל סבור שעליו להציב גדר ברורה בין זכויותיהם של המשתייכים לקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) לבין ההכרה בהם, אך אינו עוצר לבחון שמא אינו מציב גדר בין שני מושגים הכרוכים זה בזה ובלתי ניתנים להפרדה, משל היו עם ישראל וארץ ישראל. הרשו נא לי להכניס מעט סדר במושגים, להזכיר מעט ערכים ולהציג עמדה שונה עבורו, ועבור  שאר הגולשים והקוראים.


ראשית, מהותו של אותו איסור קדמוני על משכב זכר. ראוי לדייק. האיסור על משכב זכר, המצוי בספר "ויקרא" מבקש למנוע מהעם הנבחר להידמות לגוי. הציווי, כמו רבים אחרים, נועד להבדיל את העם הנבחר מן הטומאה שאפיינה את הגויים בארץ לפניו. עצם קיומו של האיסור, מעידה כאלף עדים על קיומה של הנטייה וקיומם של אנשים הנמשכים לבני מינם עוד מקידמת דנא. בנוסף, אין ספק שעם עבור השנים, עומעם תוקפם של איסורים רבים דוגמת איסורים אלו, ואף נמצאו להם פתרונות הלכתיים אלה ואחרים (שקצרה היריעה מלפרטם כרגע). איסור משכב הזכר, חרף הדיון האינטנסיבי בו בעת האחרונה, אינו עומד בחזית האיסורים היהודיים. זאת בניגוד גמור למשל  להדהודם רם העוצמה של שלושת איסורי "ייהרג ובל יעבור": עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.


והנה, משך אלפי דורות, שרדה האנושות הפלא ופלא, למרות ואולי בזכות העובדה כי אחוז מסוים מן האוכלוסייה אינו מתעניין בבני המין השני ואינו מתחרה עם מרבית האוכלוסייה במסגרת ספורט הזיווגים למרחקים ארוכים. גדול מכך, הוא הנס היהודי. על אף ה"פייגעלך היהודיים", על אף שואת אירופה וגירושי המזרח, על אף שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, שרד גם העם היהודי וככל הנראה, גם ימשיך לשרוד עידנים רבים.


איסורים רבים מצויים בתנ"ך. האיסור לקעקע את הגוף היהודי למשל. איני זוכר כי קיים חוק האוסר על חנויות קעקועים להיפתח בארצו הקדושה של האל. אפילו בירושלים עיר הבחירה. גם איסור רציעת האוזן. גם איסור עינוי הגר. אה כן, גם איסורי השקר, הגניבה והניאוף. ובל נשכח את איסור חילול שבת. כל אלה, איסורים עליהם עוברים בפרהסיה אנשים רבים. אפילו אנשים המתמודדים בפריימריז של מפלגות דתיות. אפילו נבחרי ציבור, אפילו אנשים שנישאו כדת משה וישראל.


מדוע אם כך, בכל זאת, נרעשת הארץ דווקא בנושא הגאווה? מדוע ממהרים חובבי הרייטינג ואוספי קולות הבוחרים להביע דעתם הנחרצת דווקא בנושאי נישואין והולדה? התשובה לכך וודאי נעוצה ברגשות קמאיים המבקשים להבטיח את המשכיות האנושות ואת המשכיותו של העם הנבחר. אולם, האם קיומם של בני ובנות הקהילה הגאה, אנשים שנולדו בצלם אלוהים, שבחר לעשותם בצלמו ובדמותו, האם בעצם קיומם הם מסכנים את קיומה של השושלת היהודית והאנושית כולה? התשובה היא כמובן שלילית.


לפיכך ובכל הכבוד, הלשון הדמונית המציעה דימויים דרמטיים, לפיהם בכירים בקהילה נאספו, ערכו פרוטוקולים ותכננו לקחת "את כל היד" ולא רק את אצבעו של איציק הלל, או נאספו לצורך חפירת בורות לאחיהם הסטרייטים הגאים, אינה יכולה לו לאל הכול יכול, שבחר בעמו, קידש אותו והבטיח לו כי יפרה וירבה כאבק הכוכבים ושלזרעו תינתן זו הארץ. באמת שאפשר להירגע.


גם הקונספציה השגויה לפיה הקהילה הגאה מנסה לחבל בערכי המשפחה ובדמוקרטיה היא לא פחות ממופרכת. הקהילה הגאה בהיותה מיעוט מודר מן ההסכמה החברתית, הינה נעדרת כלים משפטיים וזכויות שוות ומשכך נאלצה לממש את זכויותיה הבסיסיות בארצות אחרות, תוך שהיא משקיעה בהן את הונה הכלכלי לצרכים בסיסיים כגון נישואין והולדה. אין ברי אפוא, כיצד ניתן לטעון לפגיעה בדמוקרטיה מצד אנשי הקהילה הגאה. טול לדוגמה גבר בן 40, ששירת בצבא קבע, פתח עסק בישראל, מפרנס משפחות, משלם מיסים, מבצע שירות מילואים קרבי, ואולם בשל בחירתו בגבר אחר כאהובו, אינו יכול להתחתן או להביא ילדים לעולם.


נמצא כי אותם אנשים המונעים מלהט"בים לממש את זכותם לאהבה ולמשפחה בישראל (בכוח "סמכותם האלוהית" או "המוסר האלוהי" שניטע בהם), אותם אנשים ממש הם אלו הטוענים כי אנשי הלהט"ב מערערים על מוסד הנישואין ומסכנים את המשכיות העם היהודי. ועל כך נאמר "מה הועילו חכמים בתקנתם?"


בנוסף על כך, אותו חיבור קבוע ונלעג בין מצעדי גאווה לבין רידוד תכלית קיומם של מיליוני אנשים בעולם להשתתפות במצעדים אלה. כן, ישנם פעולות פוליטיות שמטרתן הגברת הניראות של הקהילה הגאה כמו מצעדי גאווה. מצעדים שמטרתם לומר לבני נוער באשר הם, הכול בסדר, אין צורך להתאבד, תוכלו לחיות כאן ותקבלו את אהבת המשפחות, ותראו כמה אנשים כמוכם יש כאן.


הטענה לפיה אסור לאפשר להומו/לסבית להינשא שמא נקבל כאן מדינת פריצות, משולה לאיסור (שלעולם לא יישקל) על אברכים צעירים להינשא, שמא נקבל מדינה בה "מלחמות יורשי המרן" בטלוויזיה הן חזות הכול. רבותיי וגבירותיי, התערטלות בפומבי מתקיימת גם מתקיימת על ידי בעליי הנטיות "הישרות", בחופי הרחצה, במועדוני הריקודים ובפארק הירקון. אין כל קשר בין זכותם הבסיסית של בני אדם להתחתן בארצם, ולהקים משפחות לבין זכותם לחגוג את חירותם בכל דרך שיבחרו, בכל עת שיבחרו תוך שהם מאזינים למוסיקה הנעימה לאוזניהם ואוכלים מאכלים הערבים לחיכם. צניעות, חינוך, איזון, טעם טוב, נימוס, הם ערכים אוניברסליים ואינם תלויי נטייה מינית, והעם היושב בציון, בין אם גאה או לא, מקיים וחוטא בהם בכל יום מחדש.


"זכויות כן, הכרה לא", אומר איציק הלל. גם האח בנט מנסה להתחנף-  רבותי אני דתי. אני אוהב גם את הבן שלי גם אם הוא יהיה כזה. אבל המדינה לא יכולה להכיר בנישואין. אז ברצוני לתקן את שניהם. המדינה לא רק שיכולה אלא אף חייבת. כיון שהמדינה הינה אוסף כל פרטיה, ובמדינת ישראל, החירויות שנחרטו במגילת העצמאות ולמעשה ביציאת מצרים עצמה, מבטיחים לכל פרט להיות עם חופשי בארצו.


ההכרה היא קבלת עצם עובדת קיומו של האחר באמצעות חושינו. קיבוע קיומו של האחר בתודעה. הראיה, השמיעה, המימוש. המוח, התודעה, כל אלה מבינים כבר שנים, כי ישנו כאן מיעוט גאה והוא קיים. לפנינו ניצבים שני גברים אוחזים בתינוקם. הם משפחה חדשה. הם קיימים. הם אוהבים. הם מגדירים את עצמם ואת חייהם. איש אינו יכול שלא להכיר בקיומם. הזכות, לעומת זאת, היא מכשיר הנתון בידי חברה, מכשיר המצוי בשימושו של הרוב ושל מנהיגי הרוב. מתן או אי מתן זכויות, משמש את הרוב לדריסת המיעוט ואת ממשלות ישראל לדורותיהן למנוע מאזרחים לממש את זכותם מזה שנים רבות.


כאשר מאן דהוא טוען כי יש לאפשר זכויות כלכליות אך למנוע הכרה מהותית בנישואין, מבקש הוא למעשה לקבע נקודת מוצא שמעולם לא סוכמה ולפיה מוסד הנישואין הינו מוסד דתי בלבד ולא כך היא.


לפיכך, המצב אינו "זכויות כן הכרה לא". המצב הינו "ההכרה כבר קיימת, הפסיקו למנוע את הזכויות".


נטען כי אם יוכרו נישואיהם של זוגות בני אותו מין, יש בדבר משום קריאת תיגר על זכותו של הרוב לקבוע את הנורמה? מדוע? מדוע לא יכול הרוב לקבוע את מוסד הנישואים כדרך להסדיר יחסים בין שני בני אדם ולאפשר זכויות לכולם? כיצד הכרה ביכולתם של בני זוג בני אותו מין שבחרו בכך להיכנס בגדרי אותו מוסד, יכולה לנפץ את המוסד שמן המסד ועד הטפחות מושתת למעשה על רוב אוכלוסיית העולם?


בחוברת "על דמוקרטיה, שוויון וזכויות הפרט לפי משנת זאב ז'בוטינסקי" בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה מצאתי את דברי אחד מהאבות המייסדים שלנו, זאב ז'בוטינסקי:

"בני האדם הם בני־חורין ושווים זה לזה. אין אמת בהנחה שהאדם הוא קודם כל אזרח: להיפך, האדם הוא קודם כל משהו מעל לאזרח; הוא מלך בזכות עצמו ואין לכבלו ולכוף עליו התחייבויות מן החוץ, אלא אם כן הכרחי הדבר בהחלט לשם הגנה עליו ועל שכניו. (מתוך: "השקפה על בעיות מדינה וחברה", עקרונות מנחים לבעיות השעה, עמ' 25.)". ועוד הוא אמר: "בראשית ברא אלוהים את היחיד. כל יחיד הוא מלך השווה לרעהו…טוב שיחטא היחיד כלפי הציבור משתחטא החברה ליחיד. לשם טובתם של היחידים נוצרה החברה, לא להיפך." (מתוך: "סיפור ימי" חלק א', כתבים נבחרים: גולה והתבוללות, תל אביב: שלמה זלצמן, 1936, עמ' 44).


קראתם נכון. כל אזרח הוא מלך. החברה נוצרה לטובת היחידים ולא להיפך. הדברים נאמרו על ידי ז'בוטינסקי, הודגשו בערכיה הליברליים של תנועת בית"ר הוותיקה שייסד ועברו מאב לבן עד לתנועת הליכוד כמסורת דמוקרטית שאין לשנותה ! פעילי ליכוד גאים, דוגמת עו"ד אמיר אוחנה, המתמודד הצעיר והמבטיח המצוי היום במקום ה-32 ברשימת מועמדי הליכוד לכנסת (ולמען הגילוי הנאות, הינו חבר קרוב), אף הביאו לעדכון חוקת הליכוד בתמיכת פעילים מרכזיים מכל קצוות המגזרים, הפורומים וההשתייכות הדתית בליכוד.


ולמי שאינו מצוי בפרטים, סעיף 1.ה. בפרק ב' של חוקת הליכוד גורס כי: " "הליכוד " הינו תנועה לאומית ליברלית, הדוגלת בקיבוץ גלויות, בשלמות המולדת, בחרות האדם ובצדק חברתי והיא חותרת להשגת מטרות אלה:…..קיום משטר ממלכתי-דמוקרטי במדינה: הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חרות הפרט, שוויון זכויות והזדמנות כל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה על רקע מין, נטייה מינית, גזע, עדה, דת, . מעמד או השקפה".

 

לאור האמור, לכל אדם ולכל אזרח נתונות חירויות הפרט ונתונות להם הזכות "למניעת כל אפליה…על רקע מין, נטייה מינית…". היא הנותנת, זכותם של בני זוג בני אותו מין במסגרת המשטר הממלכתי-דמוקרטי כבר הוכרה ויש לממשה כעת באמצעות מתן זכויות, דבר שיוגשם באמצעות תיקוני חקיקה, פסקי דין ומעל הכול, שינוי התודעה החברתית וסילוק פחדים בלתי מבוססים ושנאה שאין לה כל סיבה אמיתית.

 

לפיכך, השאלה אינה "האם הליכוד צריך להכיר בקהילה הגאה או בפרטיה?", תשובה זו נענתה עוד מימי ז'בוטינסקי והיא מעוגנת בחוקת הליכוד. השאלה שצריכה להישאל היום היא אך ורק – האם ישכילו הליכוד וחבריו לממש את זכויותיהם של האזרחים הטובים, חברי הליכוד ומרכזו, המשתייכים גם לקהילה הגאה, ומבקשים לממש את זכויותיהם האזרחיות בארץ ישראל לצד תורת ישראל.

 

ואולי עוד הערת סיום, המיועדת דווקא לאח בנט, ולכל האחים שלו ברשימת הבית היהודי, שבוודאי גם גולשים וקוראים באתר "ליכודניק" – האיסור על משכב זכר מצוי בספר "ויקרא". אך הבקיאים בתורתנו הקדושה, יזכרו פסוק נוסף שנכתב ממש שם ובסמיכות: פרק י"ט, פס' י"ז: "לא תשנא את אחיך בלבבך…", אז ואהבתם לרעכם כמוכם…סבבה…אחים שלי? 

Related posts

מדוע ירושלים מאוחדת היא הכרח

אלי חזן

לעצור את המהפכה החברתית הבאה!

אריק זיו ויזר

ישראל – צרפת : אהבה חד צדדית

אריק זיו ויזר

נשי חרות, העבר, ההווה, העתיד

אריק זיו ויזר

על תבונה ורגישות

אריק זיו ויזר

זו לא פוליטיקה, זו אנטישמיות

אלי חזן

תגובה 1

זאב בן-יוסף 19 בינואר 2015 at 18:50

כמנכ"ל חטיבת בוגרי בית"ר – אני מסכים לכל מילה של עו"ד יונתן דניאל הופמן . הניתוח של תורת ז'בוטינסקי מול חוקת הליכוד המעוגנת בה – מדוייק ונכון. בהחלט – לא רק שיווי זכויות לקהילת הגאווה אלא גם הכרה מלאה, וזו דעתי כסטרייט מושבע.

הגב

השאר תגובה

דילוג לתוכן