26.4 C
תל אביב
26 באוקטובר 2020
ליכודניק
בארץ

יש לנו חברים במחאת האוהלים

לא רבים יודעים, אבל בתוך מחאת האוהלים, המצטיירת כבעלת קול אחיד ושמאלי,קיימות דעות שונות.  במאמר זה נביא את סיפורה של קבוצה שהולכת ותופסת את מקומה של "קליקת רוטשילד".

האחרונה, מסתבר, מנותקת בפועל מהמאהלים ברחבי הארץ כבר מתחילת המאבק.  במהלך הזמן, קמו בכל מאהל נציגויות אותנטיות של דייריו, ומזהכשבועיים מתקיים מהלך איחוד כלל ארצי תחת השם "מחאת האוהלים – ההנהגה הרשמית". זאת, חרף ניסיונותיה של קליקת רוטשילד ("השביעייה הסודית") לשבש את ההתארגנות בכל דרך אפשרית:  ספינים תקשורתיים, מינוי נאמניה באמצעות קיום בחירות למראית
עין, הפעלת לחצים על מצטרפים להנהגת מחאת האוהלים ועוד.

ביום 04.08.11 יצא ממאהל רוטשילד קול קורא, ותוך זמן קצר קנה לו תמיכה ברחבי הארץ.  בהמשך נביא את הנוסח המלא של הקול הקורא, שהופץ תחת הסיסמה "ליף us alone" (דפני ליף נחשבת כמי שהחלה את המחאה – א"ח).  אנשי הגרעין המייסד של ההנהגה – אדם דובז'ינסקי, עו"ד יניב מויאל, אבי דהאן, אסף הרשליקוביץ', עמית אדלר ואחרים, באו דווקא ממאהל רוטשילד – המאהל שנחשב בטעות למעוזה של השביעייה
הסודית.  ההתארגנות הפכה לכלל ארצית, וכיום התמיכה בה באה מכל המאהלים.  כאמור לעיל, שמה הפורמאלי של ההתארגנות הוא "מחאת האוהלים – ההנהגה הארצית", אך השם המוכר הוא הנהגת מחאת האוהלים.  אנשי ההנהגה מדגישים, כי ההתארגנות אינה פוליטית;  להפך – הכוונה היא להתנער מהפוליטיזציה של המאבק, ולהחזיר אותו לפסים כלכליים־חברתיים גרידא.  לדבריהם, הפיכת המאבק לכלי לניגוח ראש הממשלה, הייתה הפרת אמונם של אלפים, שהצטרפו למחאה בשל מצוקות כלכליות.

אנשי ההנהגה ביקשו להדגיש, כי דרושה להם עזרה בכל תחום ותחום.  "לקליקת רוטשילד יש את הקרן החדשה לישראל, מיליונרים שתורמים להם, וכמובן את התקשורת שמאתרגת אותם ומנסה להשתיק אותנו", הם אומרים.  "אנו זקוקים לכל עזרה:
ממתפקדים שיצטרפו לרשימת התומכים בנו, דרך מתנדבים, פעילים, אנשי שטח ורכבים – ועד לעזרה בהקמת עמותה ולתרומות;  גם אדם  שיושב בית על האינטרנט או על הטלפון במשך רבע שעה יכול לסייע לנו".  כתובת אתר ההנהגה (שעלה היום לאינטרנט) היא
www.hanhaga.org
      

 דבר נוסף שהיה חשוב לאנשי הנהגת מחאת האוהלים למסור הוא, שבמשך חודש שלם, ניסו להידבר עם קליקת רוטשילד.  וגם בהמשך, נענתה ההנהגה בשמחה לכל ניסיון פיוס על ידי צדדים שלישיים.  דא עקא, שצוות דפני (השביעייה הסודית), פשוט סירב
לדבר עמם.  "לא הייתה לנו ברירה", הם מסכמים.

הקול הקורא
ההתנגדות
ננסה לתאר כאן בקצרה את התחושות במאהל רוטשילד, כלפי האנשים שהוכתרו כמנהיגיו, ואת התוצאות של הלך הרוח.  נאחז את השור בקרניו:  מעטים פה מאמינים כי יציאתם של מייסדי המחאה לרחוב הייתה ספונטאנית, או כי נבעה ממצוקת דיור של גב' ליף. הסברה הרווחת היא, כי הדברים תוכננו – ובקפידה תוכננו – כאקט פוליטי (מבריק, יש להודות).  זוהי רק דוגמה לחוסר האמון, כלפי מי שמצטיירים בציבור הרחב כמנהיגי
המחאה.  הטענות כלפי הנהגת החוץ קשות ביותר, הן על רמת המאבק הן על הרמה האישית.  רמת המאבק, לאמור אינספור טעויות מהותיות שנעשו.  הרמה האישית, לאמור נתק מוחלט מהמאהל ומאנשיו, מידור, חוסר שקיפות, שקרים, צביעות ובעיקר התנשאות.
אין דרך נעימה לומר זאת:  הנהגת החוץ מתנהלת בדיקטטורה, תוך דורסנות פנימית; היא שנואה על אנשי מאהל רוטשילד.  תחושת אנשי המאהל כלפי "הנהגתם" היא:  רימיתם אותנו ובגדתם בנו.  הבטחתם כי תשתפו, הבטחתם כי תהיה שקיפות, ואֲחזתם עיניים. ומילא זה, אלא שאתם פוגעים במאבק בצורה חמורה.  הרגשות והדעות הובעו בפני הנהגת החוץ – כלומר המעטים ממנה החומקים מדי פעם לבית הקפה הקרוב ומוכנים לסובב מבטם.

לאורך השבועיים האחרונים התקיימו ניסיונות רבים מספור, לקבל אוזניים קשובות – ולו למספר דקות.  אחרי אינסוף השפלות, ירדה עד לאפס המוטיבציה להידברות עם הנהגת החוץ.

תוצאות פנימה
תוצאת הדברים היא, שרוב הנהגת החוץ כבר אינו יכול (וגם לא רוצה) להראות פניו במאהל רוטשילד.  הנהגת החוץ שנואה כאן כמעט כמו הפוליטיקאים אשר באו, ניסו להשתמש במקום ובמאבק בכלל למטרותיהם, וסולקו בבושת פנים.  כזה המצב כבר כשבוע
ומחצה.  אך ביומיים האחרונים השתחררו מחסומים נוספים.  אנשים מעזים לדבר בטון אשר לא הכרנו, תוך תקיפות אישיות חמורות של "מנהיגיהם".  לפני מספר ימים, באחת מישיבות הנהגת הפנים, דיבר מישהו על 'קטטר לניקוז השתן שעלה לראשם' של אנשי
הנהגת החוץ.  התפתח ויכוח משעשע־עצוב ובסופו נתקבלה ההחלטה:  יידרש לכך צינור בן שישה צולים!  כיום כבר אף אחד לא מדבר על ניקוז מראשם של ה"מנהיגים", אלא על החלפתם.

נדמה שקו פרשת המים היה הדרישה הגרוֹטסקית (א'), כי המו"מ יתנהל לאור זרקורי המצלמות.  זלזול כזה לא נתפס כאן רק כביזוי ראש הממשלה;  הוא נתפס כזלזול כלפי דיירי המאהלים.  הדרישה למצלמות אינה מקרית.  מי שעיסוקו בטלוויזיה, באומנויות
הבמה או בתקשורת, עלול ליפול לקונספציה התופסת את המצלמה כחזות הכול.  אחד הבולטים במנהיגי החוץ אף הופיע בזמנו בתוכנית מציאות עם חברתו;  אגב, גם חברתו מתוארת כ"מנהיגה" (נֶפוטיזם כבר אמרנו?!).  אין פסול חלילה וחס בכיכוב בתוכנית
טלוויזיה, אך המאבק הנוכחי אינו תוכנית ריאליטי;  מדובר פה בסִבלותיהם של המונים.  דרישת המצלמות נובעת גם מהעובדה, כי מטרת הנהגת החוץ היא השפלת נתניהו, וזאת ממניעים פוליטיים.  לו היה המניע הפוליטי משני בלבד, לא נראה כי
מישהו היה מוחה.  הצעקה קמה היות שמדובר במטרה העיקרית של ה"מנהיגים", אשר באה במובהק על חשבון המטרות החברתיות־כלכליות.
תוצאות החוצה ומסקנות יש לומר את האמת:  אנשי הנהגת החוץ מעוניינים בהמשכה של המחאה, משום שהוא מחזק
את מעמדם האישי ומשאיר אותם בכותרות.  דרישת המצלמות שהזכרנו היא עוד הוכחה – אחת מני רבות, לכך שהחשיפה התקשורתית אכן ערבה להם.  כאשר המאבק נעים לך ומיטיב עמך, אתה נדרש להיות על אנושי – מלאך ממש – כדי לחתור לסיומו.  הנהגת הפנים,
לעומת זאת, מעוניינת בסיום (אם יהיה מוצלח, כמובן) – ולו משום הסבל היומיומי אשר אנשיה והיא חווים במאהלים.

הנהגת החוץ סובלת לא רק מחוסר מוטיבציה, אלא גם מחוסר לגיטימציה.  ספורים ממש האנשים כאן, אשר ביום פקודה יישמעו להוראות הנהגת החוץ.  רוב האנשים, שלא זכה לחזות בפני "מנהיגיו", לא יתפזר אם הנהגת החוץ תאמר לו ללכת הביתה בשל הצלחת
המחאה.  והרוב גם לא יישאר אפילו יורו לו "מנהיגיו" להמשיך, אם התוצאות ישביעו את רצונו.  להנהגת החוץ אין כוח מעשי ואין עמידה מוסרית במאהל;  והרחבנו קודם בנושא חוסר הפופולאריות שלה.

הדרישות שלא הוצגו זמן רב לממשלה, והדרישות העמומות והרחבות כעת, נובעות מהעדר רצון לסיום המאבק, ומהעדר לגיטימציה פנימית;  הסמכות היא פיקטיבית, טלוויזיונית.  גם התנהגותו של מר נתניהו – המצטיירת כאטומה – נובעת מאותן
סיבות, אם יורשה לנו לנסות ולפרשה.  ראש הממשלה יודע, כי בכל העולם ובכל הזמנים קיימים מאפיינים ברורים להנהגות פנים ולהנהגות חוץ.  טלו למשל דוגמה קרובה גיאוגרפית וכרונולוגית – המאבק הפלשתיני:  אין טעם ללכת לדוגמאות היסטוריות כגון סילוקו של אחמד שוקיירי המוצנח בשנות השישים, או הסיפור האש"פי באינתיפאדה הראשונה.  הדוגמה הרצנטית והטובה ביותר, היא חמאס פנים וחמאס חוץ. המאפיין
הבולט ביותר של הנהגת החוץ, השבעה והמנותקת, הוא קשיחותה.  היא אינה סובלת בחיי היומיום.  היא מעוניינת בהמשך המאבק, לשם שימור כוחה.  סיום המאבק פירושו סיום תפקידה, על כל התענוגות הנלווים אליו.  סבלם היחסי של האסירים הביטחוניים (וכמובן הכבוד שרוחש להם עמם בגין סבלם), הוא הסיבה להיותם פרטנרים מתאימים למשא ומתן.  סיכומו של דבר, הערכתנו היא שמר נתניהו ניסה להמתין לצמיחת נציגים
אותנטיים, עמם אפשר להגיע להסכם.  שילוב זה – שאינו טריוויאלי – של סמכות לייצג ושל מוכנות לפשרות, הוא המפתח לסיום המאבק.



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

לוין : "אני משוכנע שנכון לאפרת וליישובי הגוש שגשוג"

אריק זיו ויזר

מסיבת יום עצמאות בביתו של עוזי דיין

אריק זיו ויזר

הזמנה לאירוע של השר ארדן

עינר אביב

לע"מ בשירות הציבור – תפרסם תמונות ללא עלות

פגיעה ביצהר: גדעון סער מתנכל למוסדות חינוך ביישוב אסטרטגי

אריק זיו ויזר

בר רפאלי – לא היופי של ישראל

אלי חזן
דילוג לתוכן