29.2 C
תל אביב
27 בספטמבר 2020
ליכודניק
יוסי אחימאיר

יוסי אחימאיר: דברים בערב עיון על הספר החדש "יצחק שמיר כסלע איתן", שהתקיים ב"בית יאיר", 12.8.08

גברת שמיר היקרה, יאיר וגלעדה, בני משפחות שמיר ודיאמנט,
חברי עמותת לח"י, יאיר שטרן המנחה,
ידידות וידידים,
אני נרגש, נרגש למדי,
לעמוד כאן לפניכם בערב מיוחד זה, שבו אנו מברכים ומתברכים על המוגמר – צאתו לאור של הספר "יצחק שמיר כסלע איתן" שסוף סוף הופיע בדפוס.

אין מקום ראוי ומתאים יותר מהבית הזה, בית יאיר, עם הקהל הזה,
להשיק בו את קובץ המאמרים שכולם נסבים על איש אחד.
38 אישים (ולדאבוני רק אשה אחת בתוכם, ולצערי אחד מהם כבר איננו עימנו – הסופר אהרן אמיר ז"ל) חברו בכרך עב הכרס,
כדי להעריך את פועלו של ראש הממשלה השביעי של מדינת ישראל
ולהעלות זכרונות מדרכם המשותפת.

ראש הממשלה השביעי – שהיה חבר מרכז לח"י,
והוא בא במקום ראש הממשלה הששי, מנחם בגין ע"ה – שהיה מפקד האצ"ל.

לפני 18 שנה, בשנת 1990,
כמה שבועות לאחר שכונן את הממשלה ה-25 בישראל,
והפעם בעקבות התרגיל המסריח כבר לא ממשלת אחדות,
חגגנו בלשכת ראש הממשלה את יום הולדתו ה-75.
במשך כמה חודשים קודם לכן "רקמתי מזימה" בלשכה, בלי ידיעת הבוס: הפקת קובץ ובו 75 מנאומיו, מתוך מאות שנשא כראש ממשלה בארועים שונים, במעמדים שונים.
שותף למזימה היה אנשל שפילמן זכרו לברכה.

כאשר הגשנו לשמיר את הכרך בהוצאת בית יאיר – הלם ראש הממשלה באגרופו על השולחן: "בשביל מה עשיתם את זה? למה ביזבזתם זמן ואמצעים בשביל ספר שאין בו צורך? אין לכם דברים חשובים יותר ומועילים יותר להתעסק בהם?"
וזאת הוא אומר כמובן למנהל לשכתו מושפל העיניים, שידיו עמוסות בלאו הכי בעבודה עד מעל לראש….

לימים, כאשר הייתי מבקר אצל מר שמיר, (תמיד פניתי אליו בצמד המלים "מר שמיר"), בלשכתו בבית אמות משפט בתל-אביב,
ראיתי את הספר – "נאום ראש הממשלה" – מונח על שולחן העבודה.
יצחק היה ממששו באהבה, בחיבה, בסיפוק, כאילו באו דפי הספר לתת אישור לו עצמו, שהוא עשה משהו בשביל עמו.
נאומים שהרבה אידיאולוגיה, אהבת ארץ-ישראל ועם ישראל, משוקעים בהם. נאומים ששיקפו עשייה רבה,
נטילת חלק בארועים רבים,
ממלכתיות ופעלתנות ברחבי ישראל.

אכן, היה חשוב לערוך את קובץ הנאומים הזה ולהוציאו כספר, ואפילו להינזף על-ידי ראש הממשלה הצנוע, הענו, שאיננו רודף פירסום וכבוד – ולו רק בזכות הפסוק המסיים אותו, מתוך נאום שנשא לזכרו של יהושע כהן בגוש עציון ב- 1988 – ואני מצטט:

"ברור לנו כיום, שעוד שנים רבות נזדקק לאותה גבורה –
גבורתם של יהושע ואנשיו, גבורתה של המחתרת, של אצ"ל, של לח"י, של הפלמ"ח –
בעיקר הגבורה הקולקטיבית של עם ישראל.
מפני שעם מובס רק כשהוא מובס מוסרית ורוחנית.
וכל עוד איננו מובס, הוא מסוגל להגיע גם לנצחון פיזי.
אנחנו זקוקים להרבה תבונה, להרבה כוחות נפש,
והגבורה הקולקטיבית הזאת באה מכוחם של אנשים כמו נחמה ויהושע כהן".

לפני 20 שנה נאמרו הדברים – וכמה הם נכונים במיוחד לימינו אלה.

ידידי,
לפני כשנתיים פגשתי בפעם האחרונה את יצחק שמיר.
במשך כעשרים דקות ישבנו ושתקנו.
כאשר נפרדתי ממנו, גמלה בו במקום בלבי ההחלטה – להכין, לערוך ולהוציא לאור קובץ מאמרים על אודות יצחק שמיר,
על מנת להציגו באור הנכון למען החוקרים והמתעניינים לעתיד לבוא, וזאת – באמצעות עדויותיהם של אנשים שונים שהכירוהו ובמאמרים של חוקרים שעסקו בתקופתו.

הנהלת מכון ז'בוטינסקי, שיצחק שמיר הוא יושב ראש כבוד שלו, בירכה על ההצעה,
ומאותו רגע הקדשתי חלק נכבד מזמני כמנכ"ל המכון, להפיק את הקובץ על האיש שזכיתי לעבוד צמוד אליו, תחתיו ולצידו, במשך שמונה שנים, ולהתלוות אליו במאבקיו הפוליטיים והמדיניים, במיפגשים ובמעמדים היסטוריים.

כפי שאתם מבינים, גם ספר זה נעשה במידה מסויימת "במחתרת", במרכאות, בלי ידיעת בעל הדבר עצמו, שכדברי הבן יאיר שמיר – "התקשורת עימו חסומה".

כמה הייתי נותן ומשלם, כדי שהסצנה מלפני 18 שנה בלשכת ראש הממשלה, תחזור על עצמה: אני מגיש ליצחק שמיר את הספר האלבומי "יצחק שמיר כסלע איתן" – והוא הולם באגרופו על השולחן במשרדו וזועם: יוסי, בשביל מה היית צריך לעשות את זה? מדוע צריך לגלות כל דבר ברבים? לשם מה לי יחסי ציבור ופרסומת? אני את שלי עשיתי, ומי שצריך לדעת – יודע. מקומי בהיסטוריה? – זה הכלל לא מעניין אותי…

הייתי מקבל באהבה ובשמחה את דברי הנזיפה הללו, אבל לדאבון לב כולנו, יצחק אמנם איתנו, חי, אוכל ונושם עד 120,
אבל – התקשורת עימו חסומה.

כיום יצחק מדבר אלינו מספריו, מנאומיו, מסיפורי חבריו וגם יריביו.
אתה קורא את נאומיו בספר "נאום ראש הממשלה" וכמו שומע את קולו העז, את הטון הגובר, את הלהט ואת האמונה,
אתה קורא את מחשבותיו ונזכר בעמדותיו-דעותיו ששום דחפור לא יזיזנו מהן – והן כמעיין מפכה לכל מי שצמא לדעת, מהי אמונה שלמה בצידקת הדרך ובנצח העם היהודי.

ועכשיו אנחנו יכולים לקרוא ולדעת גם מה חושבים עליו במבט-לאחור שורה של אישים,
מהם ידידים וקרובים, מהם יריבים ומסוייגים,
עדויות והערכות על דרכו לאור היום ובמחשך, במחתרת ובחיים הציבוריים, מה היו מערכות שיקוליו והכרעותיו – הן בלח"י, הן במוסד, הן בכנסת והן בממשלה.

אפילו אני, שפניתי לכותבים, הצעתי להם להשתתף בקובץ, הצעה שהתמיהה רבים מהם לפחות בתגובה ראשונה – ויש לציין שכמעט כולם נענו בחיוב, מתוך הערכת חשיבות ההנצחה הזאת – אפילו אני קראתי נפעם את העדויות, לא צפיתי ולא חזיתי שהפסיפס הזה יהיה כל כך מוצלח וישיג את מטרתו.

מן הספר עולה דמות של מנהיג אמיתי, איש עשייה, איש של שיקול דעת, אוהב עמו ודורש טובתו,
מנהיג שעשה היסטוריה במפעלותיו:
קליטת העלייה הגדולה מחבר העמים ומאתיופיה,
יישוב ארץ-ישראל,
מלחמה ללא פשרות באש"ף,
ביצור מעמדה הבינלאומי של המדינה,
רדיפת שלום אך לא בכל מחיר, בוודאי לא במחיר ויתורים טריטוריאליים ולא על חשבון הזכות שלנו למולדתנו,
ניהול בקור רוח של משברי מלחמה – מלחמת המפרץ והמאבק באינתיפאדה, דאגת-אמת לרווחת הציבור,
העמקת האחדות הפנימית.

בניגוד למיתוסים שרווחו עליו – שמיר, כמו שאומר אפרים הלוי במאמרו עליו, הוא איש השב ותעשה!
שמיר יכול לשנות טאקטיקה אבל לא אסטרטגיה, יכול להתגמש בנושאים שונים שחשיבותם בעיניו פחותה או נופלת מנושאים ועקרונות אחרים.
אין אצלו פשרה על ארץ ישראל, היא קטנה, היא שלנו כולה, זכותנו עליה עולה על כל זכות של ציבור אחר הטוען לבעלותו עליה.
אבל אפשר להתפשר למשל על קצב הקמת היישובים ואפשר להתפשר על אופי המשטר שייכון ביש"ע – אוטונומיה למשל.
אי אפשר להתפשר על ביטחון ישראל ולא בהתנגדות להקמת עוד מדינת ערבית, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לעשות ויתור כלשהו בירושלים השלמה והמאוחדת.

רבותי,
מהספר עולה דמותו האמיתית של יצחק שמיר, לא כפי שצויירה בידי יריביו ובתקשורת. דמות שרבו באחרונה הגעגועים אליה מצד ציבורים רבים ואפילו מצד עיתונאים.
אנו קוראים בספר על ילדותו בביאליסטוק, עלייתו ארצה והוא כבן 20 בלבד, פעילותו במחתרת, בריחותיו וגלותו באפריקה, קימום המחתרת לאחר רצח יאיר, אנו קוראים על איש שידע להתאכזר אל עצמו למען המטרה הלאומית.

אי אפשר להעלים את העויינות והזלזול ששררהו כלפיו בעיקר בחוגי השמאל, בעת שהיה ברום מעמדו, ומעיד על כך במאמרו חבר מפלגת העבודה, פרופ' יחזקאל דרור,
שכאשר הוזמן על-ידי שמיר לשמש כיועצו לשיפור תיפקוד המערכת השלטונית, ניסו פרופסורים באוניברסיטה העברית להניאו מכך, רמזו-אמרו לו, כי הדבר ימנע ממנו קידום אקדמי וקבלת פרס ישראל.
על שלא נרתע זכה פרופ' דרור להערכת שמיר ולאמונו המלא.
פרופ' דרור רצה להיות עימנו בערב זה אך נבצר הדבר ממנו. הוא ביקש רק למסור, כי בימים אלה חוקקה נכנסת את החוק להקמת מטה לביטחון לאומי. זהו נושא שאותו התחיל יצחק שמיר – ביקש יחזקאל דרור להדגיש באוזניכם.

דברי הקדמה שכתב יצחק שמיר לספר "מורי זאב ז'בוטינסקי" מאת מנחם בגין, ראוי שיהיו לנגד עיני כל מנהיגינו כיום ובעתיד – ואני מצטט:

"עם ישראל אינו יכול להרשות לעצמו את המותרות שבהתפרקות מכל ערך, מכל עקרון, מכל חובה. לפיכך –

את הנאמנות לארץ-ישראל יש להעמיק ולהשריש.
את ההבנה כי בלי עוצמה לא נוכל להשיג מטרותינו יש להנחיל.
את השאיפה לחברה צודקת, שבה כל אזרח הוא מלך, יש להגשים.
את ההכרח בתקינות המימשל ובעליונות המשפט יש להפוך לאורח חיים.
כל אלה הם עקרונות שלמדנו ממנחם בגין אשר קיבלם מזאב ז'בוטינסקי. הם כולם אמת, הם כולם תקפים".

דברי אמת מנהמת לבו של איש האמת יצחק שמיר – "גאון, נדיב ואכזר", כמאמר ראש בית"ר.

רבותי, הספר הריהו פתוח לפניכם, קראו בו, דפדפו בו, ומי יתן ויתרום להגברת ההתעניינות והמחקר על האיש שמיר, תקופתו ופועלו, מנהיגותו ואישיותו הסגפנית, כדי לשאוב מהמופת שלו תעצומות נפש למאבקי העתיד.

ולסיום, אני רוצה להודות ליאיר ואלה שמיר, לגלעדה דיאמנט, שעשו אף הם כדי שהספר על אבא וסבא יצחק יראה אור ויופיע בצורה המושלמת ביותר. תרם לכך כמובן גם המעצב אילן הגרי – והתוצאה מדברת בעד עצמה. ראויה לברכה גם הוצאת "ידיעות ספרים", השותפה של מכון ז'בוטינסקי בהוצאת הספר לאור ובהפצתו ברבים.

קריאה מהנה בפרקי הסלע האיתן הזה ששמו יצחק שמיר – ותודה.



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

מפלגות עליך, ישראל /מאת:יוסי אחימאיר

אריק זיו ויזר

"ובגויים לא יתחשב" מאת:יוסי אחימאיר

אריק זיו ויזר

יוסי אחימאיר הראש הבית"רי והראש המתימאטי

אריק זיו ויזר

הצדקה ל"נובל" על חשבון ישראל

אריק זיו ויזר

ציפי – אולי בפעם הבאה /מאת:יוסי אחימאיר

אריק זיו ויזר

תמונות משבוע משפיל – יוסי אחימאיר

אריק זיו ויזר
דילוג לתוכן