12.7 C
תל אביב
9 באפריל 2020
ליכודניק
אלי חזן

יומן בחירות – הפרק השלישי

להתראות מופז, שאול יחימוביץ', על התמודדות של צעירים

אפיזודה היסטורית פוליטית חולפת

עיתוני סוף השבוע מיקדו את כל הפוקוס הפוליטי בשר המבוקש משה כחלון. אין תימה. העיסוק בו הוא רב והספקלוציות כל כך מגוונות שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא להמתין לשבוע הבא ולראות האם, איך וכיצד הוא ישיק את הגוף הפוליטי עליו הוא חולם. ואולם, בניגוד גמור לכך עומדת מפלגת קדימה של שאול מופז. המפלגה, שקמה בקול תרועה רמה כאשר אחד מבכיריה מכריז בחוצפה כי אין צורך יותר בברל כצנלסון ובזאב ז'בוטינסקי וכי "האידיאולוגיה מתה", עומדת להיקבר קבורת חמור. אם היה דומה כי הגענו לקצה הקו האדום של מפלס הפתאטיות של שאול מופז ושל המפלגה הרי שהשבוע התברר לנו כי לא. הביפרים של הכתבים הפוליטיים רטטו וצפצפו לקראת "ההפתעה הגדולה של קדימה". מי שציפה להודעה על הפתעת ההפתעות של הבחירות, משהו כמו שילוב בין קדימה לכחלון למשל או בין קדימה למפלגה לא קוטלת קנים, התבדה. יותר מכך, התחושה הייתה תחושה של רחמים מהולים בסלידה. שכן, קדימה הפכה לאפיזודה היסטורית פוליטית חולפת והיא שוקעת לאיטה כאשר היא לא מעניינת אף אחד. זאת ועוד, הקמפיין של מופז מתמקד במילים "ביבי יסבך אותנו" כאשר ברצותו לומר שראש הממשלה איננו נוהג בתבונה לגבי הסוגייה האיראנית. מילא, אם גוף כמו מר"צ היה מוביל את הקמפיין הרי שניתן עוד היה להאמין להם שכן מבחינה אידיאולוגית במפלגה סבורים שתקיפה באיראן היא משגה אבל לשמוע את מופז אומר זאת? כל מחשבה נוספת מיותרת. גם הפעם מופז לא למד את הלקח : הוא ממשיך לומר דבר והיפוכו ומצטייר כטמבל השכונתי כאשר הוא נעדר בסיס אידיאולוגי איתן. מה שכן, יהיה זה מראה מרנין לראות את הכנסת ללא רוני בר און, דליה איציק ושאר ח"כים מיותרים. Auf Wiedersehen אומרים בגרמנית.

 

שלי מופז

ואם מופז הוזכר לעיל חשוב לשים לב להתנהלות של שלי יחימוביץ' שכן כמו שכתבתי בעבר, "העבודה" היא בעיניי המפלגה החשובה ביותר בבחירות הללו משום שהיא עשויה לחדש את ימיה. ואולם, לפחות בדבר אחד יחימוביץ' טועה. היא מחקה את שאול מופז באמירות לא מדויקות, אמירות אי אמת ולעיתים גם אמירות שקריות ואמירות שבקלות ניתן להאשים אותה בהן. כך למשל היא כתבה (או מי מטעמה) בכרטיס שלה בפייסבוק : "הי זאת שלי, עזרו לי לעצור את ביבי, ולמנוע ממנו למכור את ים המלח שלנו לטייקונים קנדיים".

סטטוס שכזה, אשר יש להניח שיעלה בורסיות שונות (ומשונות) בשבועות הקרובים הוא סטטוס טועה ומטעה. יחימוביץ' מוכרחה להביט בעצמה ביושר ולחשוב מי מכר את המדינה לטייקונים? היא מוזמנת לקרוא את "הגוורדיה השחורה", ספרו של חברה ומי שתרם לקמפיין שלה, ירון זליכה. זליכה מצביע בבירור על נתניהו כעל אדם ישר דרך שלא "מכר" את המדינה לטייקונים. נתניהו מבקש לעודד השקעות זרות ואין כל פסול בכך. נתניהו היה גם זה שנלחם בטייקונים בניגוד לכל האמירות. מה שכן, לנתניהו משנה אידיאולוגית של צמיחת הכלכלה. מאידך, אל לה ליחימוביץ' לשכוח שמפלגתה הייתה חברה כמעט בכל קואליציה אפשרית שחיברה בין הון לשלטון ובמיוחד בקואליציית קדימה עבודה בין 2006 ל – 2009. יותר מכך, יחימוביץ' מוכרת, ממש כך, את אזרחי המדינה לועדי העובדים הגדולים בשיטת השקשוקה וזה לא מפליא שכאשר נחמיה שטרסלר אתגר אותה באולפן שישי בטענות ענייניות היא השיבה לו בקינטורים אישיים.

 

מי יהיה הצעיר המבטיח ?

במפלגות השונות בהן מתקיימים פריימריז אמורה להיות הבטחת ייצוג לצעירים. בעבר הגיעו מהמקומות הללו נבחרים כמו גלעד ארדן. כיום, ישנם מתמודדים צעירים הבאים כ"כוכבים" לאו דווקא על הבטחת הייצוג של הצעירים אלא כחלק מהרשימה הכללית. כך למשל בתנועת העבודה יתמודדו איציק שמולי וסתיו שפיר. בליכוד מתמודדים שלושה צעירים : משה בן זקן, יעקב וידר ואריאל מורלי. בדרך כלל מי שמתמודד במקומות הללו הם צעירים שכיתתו רגליהם בפעילות פוליטית המביטים באכזבה כיצד אותם כוכבים נבחרים לפניהם ללא עבודה מאומצת ואינטנסיבית, אפילו עופר שלח כתב על כך ב – 2006. מהבחינה הזאת אפשר לבחון בפריזמה שני מועמדים שפעלו במפלגתם : ערן חרמוני ואריאל מורלי. חרמוני ממפלגת העבודה ומורלי מהליכוד. חרמוני פעל לאחד את צעירי העבודה והוא מהווה אידיאולוג של קונצנזוס מלא עם סימפטיה של צעירים מהליכוד, דבר שעשוי לעזור לו לנצח בבחירות ברגע שיחליט על המקום עליו הוא מתמודד. מצד שני מורלי. הוא הגיע כהבטחה גדולה בשל הבסיס האידיאולוגי אותו נשא ואילו כיום ההערכה אליו נוטה בדיוק לכיוון ההפוך. במקום לקדם אידיאולוגיה ולעסוק בעשייה הוא פיצל את הצעירים בליכוד על אף שביקשו להגיע איתו להסכמות. במקום לנצל את הפלטפורמה שניתנה לו וההערכה שלה זכה הוא עשה את כל הטעויות האפשריות וקבוצות שלמות בליכוד, כולל חלק מאלו שהוא השתייך אליהן, פועלות בכל הכוח נגדו.

מי ירוויח מכך ? שני המועמדים המתחרים מולו שכרגע נמצאים במשא ומתן לאיחוד כוחות. אולי הוא יצליח בפעם הבאה. אני בספק.

Related posts

לזכור את רצח העם הארמני

אלי חזן

בגין, נתניהו והשמאל – אז והיום

אלי חזן

אוסלו: ההסכם שלא כובד ע"י הפלשתינים

אלי חזן

משמעות הבחירות – ניצחון הדמוקרטיה

אלי חזן

הדרך של עוזי לירושלים

אלי חזן

ניצחונם של הצודקים והנרדפים

אלי חזן

תגובה 1

צבי 2 בנובמבר 2012 at 15:44

בתור אזרח לא חהר בליכוד, שמעתי וראיתי רבות את מורלי עושה למען עם ישראל.

אבל מי הם וידר ו(רגע אני עולה למעלה)משה בן זקן?

הגב

השאר תגובה

דילוג לתוכן