24.6 C
תל אביב
8 ביולי 2020
ליכודניק
אלי חזן

יומן בחירות – הפרק הראשון

לפיד והיפוכו, אלדד יניב והאשליות, אקוניס וההבטחות

 

המחאה החברתית הצליחה לחדד את תפיסת העולם הכלכלית שלי ולעורר בי תקוות למעורבות אזרחית. היא גם החזירה אותי לספרו המופתי של ג'ורג' אורוול – "1984". שכן מצד אחד, פרץ המחאה הבהיר היטב עד כמה האנשים בישראל מיואשים מהשיטה הכלכלית הלקויה שהתפתחה כאן בשנים האחרונות. מצד שני, הבנתי עד כמה מנהיגי המחאה ואלו שביקשו לייצג את העם במאבק – ולא בפרלמנט – עיוותו את המטרות אך ירו חץ קטלני למונחים הכלכליים. לא הופתעתי ששנה לאחר מכן, על אף שלא התבצע שינוי מהותי, המחאה לא התלקחה מחדש והסיבה לטעמי פשוטה : העם רוצה שינוי אבל הוא לא רוצה אותו בצורה בה מנהיגי ומנהיגות המחאה ביקשו לעשותו.

 

לפיכך, משעה שמחאה אזרחית לא צלחה צצו להם ארגונים שונים ובוודאי לא משונים אלא אכפתיים ששמו להם למטרה לשנות ולהבטיח, באמת להבטיח, עתיד טוב יותר. אז הנה נוסדו להן שתי מפלגות חדשות המעוררות עניין – כל אחת ברמתה. הבעיה היא שלמרות ההבטחה למשהו אחר וחדש, הרי שההתחלה שלהן לא מבטיחה אלא שמתגלות בהן ליקויים מהותיים. הדבר יוצר אכזבה עוד לפני שיצאנו לדרך.

 

איפה הכסף ? אצל יאיר

במהלך המחאה החברתית שאל בצדק יאיר לפיד : איפה הכסף? לפיד התכוון מן הסתם לקשייו של המעמד הבינוני שנושא בנטל ורואה כיצד מתקיימת כאן משוואה הפוכה : ככל שאתה נותן יותר אתה מקבל פחות וככל שאתה נותן פחות אתה מקבל יותר. השאלה הייתה שאלה מהותית והיא היוותה מעיין סימבול לבעייתיות של מבנה המשק שבו הון ושלטון התערבבו להם יחדיו (מזכיר את שיטת השקשוקה). מהרגע שבו לפיד הצהיר על כוונתיו ואף יצר לעצמו סטיקר בשם "איפה הכסף" הרי שבקרב רבים מצעירי ישראל – ואף מבוגריה – צצה תקווה חדשה למנהיג כמו שהם היו רוצים להיות. ואולם, דומה כי אנו מתחילים לקבל את התשובה לשאלה שהעלה יאיר לפיד כבר כאשר כינס מסיבת עיתונאים והודיע על המועמד הודאי הראשון שלו לחברות בכנסת : יעקב פרי. פרי שלא יהיה ספק תרם תרומה ניכרת לבטחון ישראל והוא ראוי לפקוד את בית המחוקקים. הבעיה היא שזה די אירוני שהוא יגיע לשם דרך מי ששואל איפה הכסף. לפחות חלקו של הכסף, אם להשתמש במטפורה מדבריו של לפיד, מצוי ברשימה של לפיד עצמו. לפיד יכול היה לשאול את פרי את השאלה באופן ישיר אך הוא בחר אחרת. יעקב פרי, אם נשתמש בטרמינולוגיה של לפיד ומנהיגי המחאה  החברתית, היה זה שעשק את העם עבור טייקונים אחרים ואילו עתה הוא חלק מהרשימה של לפיד. הוא עשק את הציבור כמנכ"ל סלקום והוא ממשיך לעשוק כיו"ר בנק מזרחי טפחות. יש לקוות שלפחות בכנסת יוביל רפורמות שישנו את מבנה המשק הכלכלי המעוות אשר גורם עוולות לאזרח הקטן. ובאשר ללפיד ? מוטב לו היה משבץ ברשימה מישהו מסוגו של אראל מרגלית – טייקון שלא עשק את העם.

 

יניב אשליות

האדם השני שראוי להתייחסות מקיפה הוא אלדד יניב. בעבר שימש יועצו של אהוד ברק ולפי הודאתו הוא "עשה דברים שבעתיד יכניסו עליהם לכלא". אני אוסיף ואומר שהוא כנראה, לכאורה, עשה דברים חמורים מאלה רק שהוא חושש להודות כי הודאה באמת תהרוס לו את הקריירה הפוליטית שהוא מנסה לבנות בצורה צינית על חשבוננו.

יניב, בשימושו הציני בחלק ממוקדי הכוח שהשחיתו אותו, מבקש להכות על חטא. כביכול ורק כביכול. הוא ייסד מפלגה חדשה שתרוץ בבחירות בשם "ארץ חדשה" והוא מבקש להיכנס אל התודעה שלנו באמצעות סרטים פרובוקטיביים שתכליתם להביא אותנו אל המחשבה שהוא "האחד". בדיוק כמו ניאו מהסרט "מטריקס". התחושה שלי היא שיניב הוא לא ניאו אלא שהוא יותר מזכיר לי עבריין שרצח, גנב או פשא בפשע חמור אחר ועל מנת לקבל עונש מופחת עוטה על עצמו כיפה שחורה גדולה ומגדל זקן עבות. כאילו חוזר בתשובה. אבל אני לא מאמין לאלדד. הסרט שבו לבטח יהיו אין ספור צפיות ובו הוא מציג את "הכסף מהגרביים של ראש הממשלה" מעורר שאלות רבות. אחת הנשים המדוברות בסרט אף שוקלת לתבוע אותו אבל השאלה המרכזית היא : למה עכשיו ? למה עכשיו אנו שומעים על זה? איפה הוא היה לפני מספר חודשים או לפני מספר שנים?

וגם המחאה החברתית : חבריו בתקשורת ניסו לצייר אותו כאחד המנהיגים הסימפטיים לעתיד ולהפוך אותו לאייקון אבל הוא איננו כזה. דין הבוחר יקבע אם טעיתי.

 

אקוניס מבטיח ומקיים

במהלך הכנסת האחרונה קוללה הכנסת במספר נציגי ציבור שהוציאו שם רע לרוב הנבחרים המוצק והאכפתי שמשרת בה. הבולטת בהן הייתה ח"כ חנין זועבי. במקום שתדאג לקשייה של האוכלוסייה הערבית היא העדיפה לתמוך במנהיגים טרוריסטים שטבחו בבני עמם והיא בעצמה השתתפה במשט אלים שתכליתו הייתה פגיעה בחפים מפשע תחת כסות של "עזרה לנזקקים".

ח"כ אופיר אקוניס הבטיח אז שעל מנת להגן על הדמוקרטיה הוא מבטיח לפעול על מנת לפסול את מועמדותה לכנסת ה – 19. אתמול הוא הגיש בקשה ברוח הדברים הללו  ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט אלייקים רובינשטיין.  ח"כ אקוניס הבטיח וקיים. נמתין ונראה מה יחליט בג"צ לאחר שתוגש העתירה בנושא.

 

למאמר המקורי מהאתר של אלי חזן לחצו כאן 

אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

Related posts

איבדה את ההגמוניה

אלי חזן

חרחורי המלחמה של ח"כ זועבי

אלי חזן

יום אחד

אריק זיו ויזר

ביוש, זאת שלי

אלי חזן

קירוב לבבות? הצחקתם אותם

אריק זיו ויזר

הליידי שלא ביצעה פניית פרסה

אלי חזן

השאר תגובה

דילוג לתוכן