13.8 C
תל אביב
27 בנובמבר 2020
ליכודניק
ממשלה

חוק ההסדרים 2009: מדיניות המכוונת להעמקה שיטתית של פערים

הצעת המחליטים של האוצר שהונחה על שולחן הממשלה ביום 12/8/08 מלמדת, כי תקציב 2009 וחוק ההסדרים הצמוד אליו ינחיתו על העשירונים הנמוכים שורה ארוכה של מכות כואבות. בד- בבד צפויות הגזירות הכלולות בחוק להביא להתרחבותם של הפערים החברתיים, ולהתהוות שסעים שקשה לגשר עליהם בחברה.
בדיון הקרוב, אנו מבקשים משרי הממשלה לתבוע כי חוק ההסדרים יבוטל, ולמצער יתוקן כלהלן:
 סעיפים שאינם קשורים ישירות ליישום המדיניות התקציב בשנת 2009 לא יקודמו במסגרת חוק ההסדרים, כי אם בהליך החקיקה הרגיל, כך שיתאפשר דיון מעמיק בפרטיהם בממשלה, בכנסת ובזירה הציבורית.
 רפורמות מבניות, בפרט, לא יקודמו בחקיקת בזק, כי אם בחקיקה רגילה, המאפשרת למחוקקים ולציבור להעמיק בהשלכותיהן המורכבות.

הדברים הבאים הם תגובה ראשונית, חלקית בלבד, להצעות האוצר, המתמקדת בהצעות הכרוכות בשינויי חקיקה, שיתבצעו ככל הידוע באמצעות חוק ההסדרים למשק המדינה לשנת 2009.
יודגש, כי מדובר אך בדוגמאות נבחרות לשלל הפגיעות הצפויות בחוק, וכי אין בהן התייחסות להצעות הנוגעות לתקציב המדינה, ועיקרן קיצוץ נוסף ועמוק בשירותים החברתיים.

התפישה השלטת

קודם לעיון במשמעויות המורכבות של מסמך המדיניות הכלכלית של הממשלה, חיוני לעמוד על התפישה העקרונית המנחה אותו: השיח הכלכלי השליט.

במסיבת העיתונאים הכריז שר האוצר בר-און כך: “לא אתן לסחר הפוליטי לשבור את אמינות הכלכלה הישראלית.[…] שמנו לעצמנו יעד מרכזי לשמור מכל משמר את המדיניות הכלכלית מחוץ למשחק הפוליטי”.

בדברים אלו משתקפת התפישה, השוררת מזה שנים, כי חשיבה כלכלית הינה בעלת מעמד מיוחד: כביכול היא בגדר המובן מאליו. היא מהווה שיקוף אובייקטיבי של המציאות, הנפרד מההקשר של שדה המאבק הפוליטי, ויש בה אמיתות מוחלטות שאין לערער עליהן. הלכה למעשה זו רק פרשנות אחת של המציאות, שיש לה חלופות ראויות אחרות.

בהמשך קבע שר האוצר בחגיגיות, כאילו היה זה הישג, כי הממשלה היא שתכריע בין שתי חלופות תקציביות: אחת שבה סופג את מרבית הקיצוץ משרד הביטחון, ושנייה שבה נפגע תקציב הרווחה. בר-און אף הכריז: “בפעם הראשונה ניתן לממשלה להחליט ולא נביא לה רשימה מוכתבת”. בדבריו אלו חשף בר-און את הדומיננטיות היתרה של ראשי האוצר ושל החשיבה האוצרית בתהליכי עיצוב התקציב.

ראשי האוצר מונחים בידי תפישה כלכלית צרה המתמקדת בשני יעדים:
 הגבלת ההוצאה: קידוש העיקרון של צמצום הגידול השנתי בהוצאות הממשלה ל- 1.7%, כאילו זהו חוק טבע שאינו נתון לדיון. ומתוך כך: הוצאת גודל התקציב אל מחוץ לתחום הדיון הפוליטי, וכיווץ מתמיד של שרידי “מדינת הרווחה”.
 קידום “רפורמות מבניות”: רפורמות שעיקרן הפרטה מוגברת של שירותי המדינה, כביכול לצורך “הגדלת דרגות החופש של הפעילות הכלכלית”.

בנסיבות שבהן חשיבה אחידה זו זוכה למעמד הגמוני, כל שנותר לשרים הוא להיאבק על כך, שהקיצוץ ייעשה במשרדו של זולתם. ואילו האזרחים נאבקים על כך, שהקיצוץ לא יושת על קבוצתם כי אם על קבוצה אחרת.

רק בשל הדומיננטיות שקנתה לעצמה השקפה זו, רואה עצמו בר-און רשאי להביא בפני הממשלה כמקשה אחת שורה ארוכה של שינויים מרחיקי לכת בתקצוב ובחקיקה, ולתבוע הכרעה מהירה בעניינן, בתוך שבוע או שבועיים. רק בשל כך מעיז האוצר להביא בפני הכנסת “הר כגיגית” חבילה של שינויי חקיקה מרחיקי לכת, ולכפות עליה לאמצם תוך חודשיים-שלושה בלי ללמוד את הפרטים וללא דיון מעמיק בהשלכותיהם.

יודגש כי רבים מהסעיפים האמורים להתקבל כשינויי חקיקה על-פי המוצע לא ישפיעו על תקציב 2009. האוצר בחר לכלול בחוק ההסדרים גם סוגיות שאינן תקציביות, כגון הסמכת עורכי דין זרים בישראל, וזאת על מנת למנוע את הדיון הראוי בהם בממשלה ובכנסת.

הקיצוץ במערך הביטחון הסוציאלי

הפגיעות הקשות ביותר הכלולות במסמך המדיניות ואשר צפויות להיות מעוגנות בחוק ההסדרים ממוקדות בתשלומי ההעברה, כלומר בקצבאות הביטוח הלאומי: בסכום זה יקוצצו לפי הערכות שפרסם משרד הרווחה כ- 1.5 מיליארד שקלים.

הפגיעה הצפויה היא מקיפה וחלה על אוכלוסיות שונות- ילדים וזקנים, נכים והנזקקים לסיעוד. מכה מיוחדת, כפולה ומכופלת, שמורה למשפחות עם ילדים וכן לנשים.

בין הקיצוצים המרכזיים:
א. קיצוץ מאסיבי של קצבאות הילדים- שערכו להערכת האוצר 500 מליון ₪.
ב. ביטול קצבת הזקנה כקצבה אוניברסאלית – היא תינתן רק למי שעבר את גיל 85 – וכן שורת פגיעות בקצבאות הזקנה – קיצוץ בסך כולל של 280 מליון ₪ לפחות.
ג. פגיעה בדמי הלידה- קיצוץ בסך 260 מליון.
ד. קיצוץ במענקי הלידה- קיצוץ בסך 65 מליון.
ה. הפחתת הגמלה הניתנת ליולדת בתקופת “שמירת הריון” – קיצוץ בסך 40 מליון.
ו. ביטול קיצבת השאירים – אלמנות ואלמנים יקבלו קצבה רק אם ילדים סמוכים על שולחנם או שאינם משתכרים יותר מ- 57% מהשכר הממוצע במשק. זו פגיעה נוספת בזכויות נשים. – קיצוץ בסך 20 מליון.
ז. צמצום קצבאות הסיעוד – 100 מליון ₪. (צעד הקרוי “מיקוד קצבאות” -בפועל סיכול ממוקד).
ח. קיצוץ בקצבת התלויים של מי שנפגעו בתאונות עבודה- קיצוץ בסך 15 מליון.

מהלך חמור נוסף ומקביל הוא הרחבת תכנית “אורות לתעסוקה” לכלל תכנית ארצית. במסגרת זאת, יכללו בתוכנית אוכלוסיות נוספות, אשר לא נאלצו עד כה לעמוד במבחן תעסוקה, כגון אמהות לילדים עד גיל שנתיים ואלמנות המקבלות השלמת הכנסה. התכנית, המהווה הפרטה של שירות התעסוקה, נתונה לביקורת רבה, מאחר והיא נשענת על עבודת- חינם ושלילת קצבאות מאסיבית. התכנית היתה אמורה להימשך במסגרת ניסוי עד יולי 2009. בפועל מסתבר כי הניסוי הינו אחיזת עיניים בלבד: האוצר החליט להרחיבה טרם שהניסוי הסתיים.

בני השכבות המוחלשות, הזקוקים במיוחד לקצבאות הביטוח הלאומי למחייתם, ייפגעו גם בשורה ארוכה של אופנים אחרים. כך, למשל, הנוסעים באוטובוס וברכבת ייפגעו בגין ייקור דמי הנסיעה ב- 9%. (להחלטה זו גם השלכות סביבתיות קשות, אבל למי אכפת). הקשישים הנהנים מהנחה בארנונה ימצאו שהיא בוטלה, ועוד ועוד.

אפליה עד הקבר

על האופי המפלה הבוטה של אחדים מצעדי האוצר מלמד מהלך נוסף: קיצוץ הזכות להשתתפות הביטוח הלאומי בהוצאות קבורה, שעה שהיא מתבצעת בבתי עלמין בלתי מורשים. לכאורה, מהלך מינהלי המקדם את שלטון החוק ומעודד קבורה תקינה. למעשה, צעד שכל יעדו להפלות שוב את הציבור הערבי, שממשלת ישראל הפלתה אותו כבר בעבר, כאשר לא פיתחה ביישוביו בתי עלמין מורשים, וודאי שלא במספר מספיק.
כך נבנית אפליה שיטתית: נדבך על גבי נדבך.
כדי לטשטש, ולו במשהו, את הכוונה השקופה להפלות, נוספה בטקסט אמירה בעלמא לפיה הממשלה תנחה את השר לשירותי דת לתכנן בתי עלמין מורשים לערבים. אמירה, שאין בצידה ולו שקל של תקציב חדש.

בד-בבד מקצצת התוכנית בשיעור ניכר, בסך 80 מליון ₪, גם את תקציבן של קרנות המוסד לביטוח הלאומי. קרנות אלו אמונות על פיתוח שירותים חדשניים המשוכללים ומותאמים לצרכנים שונים של שירותי הרווחה, כגון ילדים בסיכון, נכים וקשישים. הקיצוץ בקרנות יוביל לדלדולם של שירותי הרווחה, לפגיעה קשה באיכות השירות ואף לכרסום ביכולתם לתפקד.
בשנה הבאה יטען משרד האוצר, בודאי, כי שירותים הרווחה אינם אפקטיביים די הצורך – ויבקש לבטלם כליל.

את ההחלטה על הפגיעה בקרנות הביטוח הלאומי מלווה נימוק מפתיע: האוצר מכריז, בדברי ההסבר להצעת ההחלטה, כי “אין זה מתפקידו” של המוסד לביטוח לאומי לעסוק בפיתוח שירותים. כך הוא מנסה לשוות אופי של החלטה מנהלית טכנית למה שהוא הלכה למעשה הכרעה פוליטית מרחיקת לכת: גימוד סמכויותיו של המוסד לביטוח לאומי, וקיצוץ כנפיו. כך חותר האוצר לכווץ עוד ועוד את מימדיה של הזכות לביטחון סוציאלי.

בנוסף קבע האוצר כי על המוסד לביטוח לאומי לצמצם עוד יותר את שירותיו, באמצעות צמצום של 1% בכוח האדם, וכי תשלומי הריבית שמעבירה המדינה למוסד יופחתו ב- 150 מליון ש”ח.

הפיכת בנק הדואר לבנק מסחרי

החזקת חשבון בבנק הדואר הנה הדרך היחידה עבור רבים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם להחזיק חשבון בנק, לקבל קצבאות ולנהל את חשבונות הבית באופן סדיר. הפיכתו של בנק הדואר לבנק מסחרי רגיל, תוביל לתשלום עמלות וחיובים שונים, ומכאן תפגע פגיעה נוספת באוכלוסיות החלשות ביותר.

הפגיעה בשוויון בשירותי הבריאות

חוק ההסדרים צפוי להעמיק את הפגיעה בזכות לשוויון בתחום הבריאות. הוא אמור להטיל “מס גולגולת” אחיד בסך 90 ₪ על כל אזרח בגיל 18 עד 67 ללא קשר לרמת הכנסתו (פרט למקבלי הבטחת הכנסה, קצבת נכות או מזונות). בד-בבד יופחת סכום דומה מזה הנגבה כיום ע”י הביטוח הלאומי כ”מס הבריאות”. מס גולגולת זה ייגבה מן המבוטחים ישירות באמצעות מערכת גבייה חדשה שיקימו קופות החולים.

בניגוד למס הבריאות כיום, מגמת האוצר הינה כי מעתה לא תהיה גבייתו של מס זה פרוגרסיבית, כלומר מותאמת לרמת ההכנסה ותורמת לצמצום פערי ההכנסות. אדרבא, היא תהיה רגרסיבית, כלומר פוגעת בשוויון.

צעד זה, אם יתממש, יגדיל את הפער הקיים בין עשירים ועניים ובד-בבד, יטיל תוספת הוצאות מיותרת על הקופות להקמת מערך גבייה, ויהפוך את הקופות מספקיות שירות- לגורם גובה. קיים חשש של ממש, כי מרגע שסמכות זו תוטל עליהן, ייעשה בה שימוש לרעה, כגון באמצעות התניית השירות בתשלום, או על-ידי הערמת קשיים על מי שאינו משלם (כיום קיימת הפרדה מלאה בין התשלום לבין הזכאות לקבלת השירות הרפואי).

בקרב המומחים בתחום עולה חשד כבד, שגבייתו של תשלום חודשי בסך צנוע של 90 ₪ תהפוך עד מהרה לנורמה של גבייה בסך מאות שקלים. כך תיעשה כוונת המחוקקים פלסתר: הללו שאפו להבטיח לאזרחים שירות ממלכתי ושוויוני, המגלם בתוכו את עקרון העזרה ההדדית.

חופשת הלידה ומענק הלידה

הכנסת האריכה לפני כשנה את משך חופשת הלידה ל- 14 שבועות. האוצר מציע לחזור ולקצרה ל- 12 שבועות בלבד. הצעה זו, אם תתממש, תגרום נזק משמעותי למשק ולמשפחות צעירות בישראל. נשים שיבקשו להאריך את חופשת הלידה יאלצו לעשות זאת על חשבונן, כלומר לקחת חופשה ללא תשלום (בהנחה שיש להן מספיק ותק ע”פ החוק). האישה לא תקבל כל שכר על תקופה זו. בנוסף, היא תאבד את כל הזכויות התלויות בותק.
יתר על כן, נשים רבות יאלצו להתפטר מעבודתן על מנת לשהות זמן ארוך יותר עם תינוקן.

בד בבד, הקיצוץ במענק הלידה מהווה פגיעה חמורה במשפחות צעירות: המענק מקל על משפחות אלו את ההתמודדות עם ההוצאה הגדולה, הכרוכה בטיפול בתינוק חדש.

ניהול מלחמות התקציב על גבן של משפחות צעירות מעיד על ראייה צרה ולא כלכלית של האוצר: במקום לעודד תעסוקה, בחר האוצר להערים קשיים על אמהות המבקשות לצאת לעולם העבודה.

חינוך: סגירת הטלוויזיה הלימודית ודחיית חוק לימוד חובה

בתחום החינוך, צפוי חוק ההסדרים להורות על סגירתה של הטלוויזיה הלימודית. צעד זה, יחד עם המהלך לצמצום עד כדי איבוד לדעת של שירותי הערוץ הראשון, משמעו גזר דין מוות על מערך השידור הציבורי בישראל. כל יופרט המרחב הציבורי כולו, בלי להותיר שום במה לקיומו של שיח ציבורי, שאינה כפופה לבעלי ההון ואינה נתונה לחסדיהם ולגחמותיהם.

מעטים יחלקו על הקביעה, כי הטלוויזיה הלימודית מפעילה יוצרים רבים מהשורה הראשונה, ותורמת לצופיה תרומה חינוכית משמעותית. ואולם, שיקולים אלה אינם נחשבים, אל מול הדומיננטיות של מהלך ההפרטה, התובע העברה של עוד ועוד שירותי חינוך לידי גורמים פרטיים.

עוד בחינוך, מציע האוצר דחייה נוספת – אחרונה בשרשרת ארוכה – ביישומו של חוק לימוד חובה בקרב הילדים בגילאי הארבע והחמש. החלת החוק המדורגת הביאה בעשור האחרון לזינוק מרשים בצריכת שירותי הגנים והמעונות בקרב ילדים מן השכבות המוחלשות, ובעיקר ביישובים הכלולים באשכולות מס’ 1 ו- 2 במדרג הסוציו-אקונומי של הרשויות המקומיות של הלמ”ס, ובפרט בקרב הציבור הערבי וביישובי פריפריה.

מחקרים רבים שנערכו בעולם מוכיחים, כי ההשקעה בחינוך בגיל הרך חיונית להוצאת ילדים ממעגל העוני בבגרותם. מחקרים רבים על הקצאת המשאבים למערכת החינוך בישראל מלמדים כי שכבת הגיל הזוכה למשאבים הדלים ביותר, בהשוואה למדינות המערב, היא זו בה נכללים ילדי הגיל הרך. כך, ההבטחות לתיקון חברתי מתמוססות במבחן

השרה יולי תמיר מצהירה השכם והערב, כי יש להגדיל את ההשקעה בחינוך הגיל הרך בשיעור ניכר, לנוכח חשיבותה לקידום האוריינות ולצמצום הפערים בחינוך. ואולם הממשלה בה היא יושבת מבצעת מדיניות הפוכה.

החלטה זו משתלבת בצעדי קיצוץ נוספים בשדה בתחום החינוך, המצמצמים את אחריות המדינה לחינוך אזרחיה:
 הקפאת התוכנית להקטנת מספר התלמידים בכיתה, החיונית לקידום איכות החינוך.
 הקפאת היישום של חוק חינוך משלב.
 קיצוץ במטה המשרד, שיביא לסגירת אגף שח”ר- שירותי חינוך ורווחה.
 קיצוץ בתקציבי החינוך המיועדים לרשויות המקומיות.

תעסוקה: הפרטת ההכשרה המקצועית
ופגיעה בהסכם הקיבוצי בנמלים

האוצר מציע להפריט את מערך ההכשרה המקצועית. זאת, לאחר שנים רבות בהן כורסם ו”יובש”. בשנת 2000 עמד תקציבו על יותר מ-230 מיליון שקל, ואילו ב-2006 קוצץ לפחות מ-92 מיליון שקל. בשנים האחרונות נדחק לשוליים והוקדש רובו ככולו להקניה של מקצועות הדרושים לציבור הדתי (כגון סופרי סת”ם ומפעילי מקוואות).

מערך ההכשרה המקצועית נועד לסייע בשילובם בעבודה של דורשי עבודה מקבלי קצבאות ומובטלים, וכן של פרטים אשר אינם משתתפים בשוק העבודה. כמו כן, מסייע מערך זה להתמחות מקצועית שנועדה להגביר את פריון העבודה ואת שכרם של המשתלמים.

משרד האוצר מציע השנה לשוב ולפתח הכשרה המקצועית במקצועות התעשייה. ומדוע? בעיקר לצורך הפרטת המערך וניהולו בידי “גורמי חוץ”. הפרטה תגרום לפטורי העובדים במרכזי ההכשרה הממשלתיים המועטים שעודם קיימים.

במהלך ביקורו של נשיא צרפת סרקוזי בישראל ביוני נחתם הסכם בין המדינות, בו נקבע כי חברות צרפתיות יקבלו לידיהן את ההכשרה המקצועית. קרי: לא בהפרטה בלבד עסקינן, כי אם בהפרטה המשרתת תאגידי ענק זרים.

בנוסף, מציע האוצר לשנות את דרך המימון של ההכשרה המקצועית: לפי ההצעה המשתתף בקורס יישא מעתה ברוב עלות ההכשרה לטווח הקצר. המדינה תיטול על עצמה במלוא עלות ההכשרה רק בתנאי שהמשתתף בקורס יצליח בסיומו למצוא מקום עבודה מתאים ולעבוד בו משך שישה חודשים. הלכה למעשה, על מנת להשתתף בקורס יצטרך המובטל לגייס 66% מעלותו, וזאת בלא שיובטח לו שהכסף יושב לו. הדבר יביא לצמצום מספר המשתתפים בהכשרה, ובפרט- יהווה מכשול גבוה בפני השתתפותם בהכשרה של בני השכבות המוחלשות.

תאגידים זרים עשויים ליהנות גם מהצעת האוצר שזכתה לכותרת המסתורית “חיזוק מודל הלאנדלורד בנמלי ישראל”. זהו הצעד הבא בהפרטת הנמלים, ומשמעותו: הפעלת כל פעילויות הנמל ואף המקרקעין, המחסנים והרציפים על ידי חברות קבלניות “המתחרות אחת בשנייה”. במילים אחרות: במקום מעסיק אחד והסכם קיבוצי אחד, פעילויות הנמל יתחלקו בין “זכיינים” רבים שיעסיקו עובדים בחוזים אישיים ובשכר נמוך.

בהצעה נאמר מפורשות כי זהו אימוץ של מודל שפיתח הבנק העולמי, מהמוסדות המרכזיים של הגלובליזציה הקפיטליסטית. הבנק דואג בהתמדה לקידום ההפרטה לטובת התאגידים הבינלאומיים הגדולים.

פגיעה בדמוקרטיה: הארכת כהונתן של הועדות הממונות

הממשלה מבקשת לקבוע בחוק ההסדרים את הארכת משך כהונתן של הועדות הממונות המחליפות ראשי מועצות נבחרים בשנים ארוכות: הכהונה תימשך שלוש שנים, במקום שנתיים כנהוג כיום, וניתן יהיה להאריכה לחמש שנים ויותר על-פי שיקול דעתו של שר הפנים.

נציגי משרד הפנים עמדו לאחרונה במבוכה רבתי אל מול ועדת הפנים, כאשר התברר כי המשרד לא ערך מעולם בדיקה מקצועית שהוכיחה את תועלתן של ועדות מבטלות דמוקרטיה אלה. ואולם, אף שאין למשרד כל ראיה של ממש על יעילותן, הוא בוחר לשתק את הדמוקרטיה ברשויות לתקופות ממושכות יותר ויותר.

החלטה זו משקפת תפישה אשר אינה מכירה בחשיבותה של האוטונומיה המוניציפלית. חמור מכך: זו תפישה בירוקרטית, המזלזלת בהכרעה הדמוקרטית. היא מציבה בעדיפות עליונה את הכרעתו של שר הפנים, מעל ומעבר לפסק דינו של הבוחר.

השנים האחרונות הביאו לשיא את השימוש באמצעים מנהליים לצורך ביטול הדמוקרטיה המקומית: לנוכח הקיצוצים המאסיביים בתקציבים הממשלתיים המופנים לשלטון המקומי קרסו בזו אחר זו עשרות רשויות. משרד הפנים, אשר מאן לסייע להן ואשר הפלה אותן לא אחת בהקצאת המענקים, הוא זה שמיהר לשלוח הביתה את ראשיהן. כך נמחקו החלטות הבוחרים ביישובים רבים, ובפרט באלו הערבים.

התושבים למדו לקח: לזכויותיהם כאזרחים בחברה דמוקרטית ערך מוגבל בלבד.

פגיעה בשלטון החוק: סמכויות שיטור לפקחים

חוק ההסדרים הצפוי יקנה לפקחים ברשויות המקומיות סמכויות שיטור, ובהן הסמכות למעצרם של אזרחים. זאת, בתואנה שיש לחזק את המאבק בפשיעה. הפקחים יהיו זכאים, למשל, לעכב את העוברים ושבים החשודים בעבירה, או אף לתבוע מחשוד בעבירה כלשהי להתלוות אליהם לתחנת המשטרה הקרובה. זאת ועוד, הם יהיו רשאים להפעיל נגדו כוח סביר אם סירב לעשות זאת.

ועדת השרים אימצה החלטה ברוח זו כבר באוקטובר 2005. ואולם, משרד המשפטים, שהיה אמור לנסח תזכיר חוק בהתאם תוך שלושה חודשים, לא עשה זאת אף שחלפו כמעט שלוש שנים. הדבר אינו מפתיע, שכן זהו צעד שאינו ראוי, הפוגע בשלטון החוק.

סמכות השיטור היא סמכות מיוחדת הכרוכה באחריות מיוחדת, שאין להאצילה לכל מאן דבעי, כי אם רק לכוח מיוחד המיומן בכך ומנוסה בכך, אם בכלל!. וודאי שאין לאוצלה לפקחים הכפופים לגחמות הפוליטיקה המקומית.

הסמכת עשרות אלפי פקחים לתפקידי שיטור היא החלטה כבדת משקל, שיש לה השלכות מרחיקות לכת על אמינותו של מערך שלטון החוק. הצעת ההחלטה לא נבחנה בידי הגורמים המשפטיים ברצינות מספקת, לגבי עצם האצלת הסמכות, ולא נקבעו הסייגים ההולמים להאצלת הסמכות, להפעלתה ולבקרה עליה.

הכרעה מעין זו מחייבת חקיקה קפדנית הכרוכה בשיקול דעת מעמיק, ואולם היא מובאת בשורות קצרות בתוך בליל של עשרות החלטות המונחתות באחת על שולחן הממשלה לקבלת הכרעה מיידית, ואחר כך – מובלות לחקיקה חפוזה בכנסת.

פגיעה בזכות לצדק: מניעת ייצוג משפטי

על-פי חוק הסניגוריה הציבורית וחוק הסיוע המשפטי, פועלים שני גורמים המסייעים למי שידם אינה משגת לשכור עורך דין: האחד הוא הסניגוריה הציבורית, המסייעת לחשודים בפלילים. השני הוא מערך הסיוע המשפטי, העוסק בתחום האזרחי.

המבקשים סיוע חייבים לעמוד במבחן הכנסה קשה: עליהם להוכיח, כי הכנסתם אינה עולה על 67% מהשכר הממוצע במשק (למשפחה בת שלוש נפשות). השכר החודשי הממוצע למשרת שכיר הוא כיום כ- 8,000 ₪. כלומר: זכאי מי שהוכיח כי הוא ובני משפחתו החיים עמו משתכרים יחדיו פחות מ- 5300 ₪.

על המבקש להציג לשם כך תלושי שכר, דפי חשבון מהבנק, ואף מסמכים מאת המוסד לביטוח לאומי. כמו כן הוא מתבקש להוכיח כי אין בידו רכוש הניתן למימוש, שערכו גבוה משילוש השכר הממוצע במשק.

בשל המצב הכלכלי הקשה, רבים נזקקים לייצוג משפטי מטעם הסניגוריה והסיוע המשפטי. העלייה במספרם של הזוכים לסיוע מטרידה את האוצר ועל כן הוא דורש להוריד את רף הזכאות. כך, יזכו לסיוע רק מי שזכאים לקצבת קיום לפי מבחני הביטוח הלאומי. בהקשר זה יש לציין, כי גם הזכאות לקבלת קצבת קיום נפגעה באופן מהותי במהלך השנים האחרונות, והיא הולכת ונשחקת.

במקביל מבקש האוצר להקטין עוד יותר את הסכומים המגוחכים שמשולמים כיום לעורכי דין המועסקים במערכי הסניגוריה הציבורית והסיוע המשפטי. עקב כך, יפנו לקבלת תיקים במערכים אלו רק עורכי דין שאין להם אפשרות אחרת להשתכר. כך תפגע הזכות לקבלת שירות משפטי איכותי פגיעה נוספת.

לסיכום, הצעת האוצר מגלמת בחובה פגיעה קשה בזכותם של הישראלים לייצוג משפטי – ומכאן, בזכות לצדק לכל ובזכות לשוויון. כך, עלול הייצוג המשפטי להפוך לפריבילגיה, נחלתן של שכבות מבוססות ושלהן בלבד.

סיכום:

על-פי המסתמן מתוך הצעות האוצר, חוק ההסדרים לשנת 2009 נושא בשורה לחברה בישראל: בשורה שעיקרה התנערות המדינה מאזרחיה.

חוק ההסדרים לשנת 2009 משקף מדינה המנערת חוצנה מהזכויות החברתיות של אזרחיה: לקיום בכבוד, לבריאות, לעבודה ולשירותי חינוך. בד-בבד פוגעת המדינה בזכותם של האזרחים להשתתפות בהכרעה הדמוקרטית- בבחירת נבחריהם. זאת ועוד, היא פוגעת גם בשלטון החוק ובזכות לצדק.

חוק ההסדרים הוא רק חלק מן הפגיעה הכוללת, המתבטאת בקיצוץ של כ- 8 מיליארד שקלים בתקציב השנה הבאה. פגיעה, שעיקרה כרסום גובר בשירותים החברתיים ובכלל השירותים הניתנים על ידי המדינה.

בכל תחום, הפגיעה מתמקדת בשכבות המוחלשות, ותורמת להעמקת הפערים החברתיים. חוק ההסדרים ממשיך מגמה הקיימת זה יותר מעשור, של ריסוק מנגנוני הסולידאריות החברתית, דחיקת קבוצות מיעוט לשוליים וצמצום המשאבים המופנים לפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.

מקריית שמונה ועד שדרות, ניתן להבחין בהשלכות החמורות של צעדים אלה על חוסנה של החברה בישראל ועל יכולתה לעמוד במבחנים הצפויים לה.

חוק ההסדרים מקיים את הכלל לפיו “המדיום הוא המסר”: זהו מנגנון דורסני העוקף את הליכי החקיקה- הפיקוח הפרלמנטארי והביקורת הציבורית. למחוקקים אין אפילו זמן לעיין בחוק וללמוד את פרטיו. הם נדרשים לאשרו במהירות, כמקשה אחת. בד-בבד, חקיקה שאושרה בכנסת כדין, בהליך קפדני וזהיר, נמחקת או “מוקפאת” במחי יד.

בשנה שעברה חל מהפך: חברי הכנסת סרבו לדון בחוק הסדרים מנופח ונטול זיקה לנושאים תקציביים. ואולם, האוצר לא הפיק מכך לקח: כעת הוא שב ומבקש להגדיל עוד יותר את החוק ולהגביר את הפגיעות הנעשות באמצעותו. לא זאת בלבד, אלא שהוא מתעקש לשלב באישור חוק ההסדרים החדש את כל הנושאים שפוצלו מחוק ההסדרים לשנת 2008 והועברו להליך חקיקה רגיל, שחלקו טרם הסתיים. זאת, באמצעות הצמדת אישורם של סעיפים אלו לאישור חוק ההסדרים לשנת 2009. סעיף זה מהווה שיא של זלזול ברשות המחוקקת, שאין להרשותו.

הפורום לביטול חוק ההסדרים מתנגד בתוקף להצעות הספציפיות שנמנו למעלה, וקורא לממשלה לדחותן. הפורום תובע משרי הממשלה לסרב לקבל על עצמם את כלל ה”גזירות” הכלולות בהצעת המחליטים ומיועדות להיכלל בחוק ההסדרים. ראוי שהממשלה תורה לאוצר למשוך חזרה את הצעותיו. על הממשלה לקדם את מהלכי החקיקה בהליך הרגיל, למעט אלו הקשורים באורח ישיר והדוק ליישום המדיניות התקציבית בשנה הקרובה. לעתיד לבוא, על הממשלה לבטל כליל את השימוש במנגנון אנטי-דמוקרטי זה.



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

יום הולדת לשר מיקי איתן – ליכודניק מאחל מזל טוב

אלי חזן

שטייניץ מסביר את מדיניותו אצל פעילים בשרון

אריק זיו ויזר

השר פלד בחשיפה לשומרון

אריק זיו ויזר

השר אדלשטיין ביקר הערב בבית המריבה בחברון

אלי חזן

נתניהו: “נסיגה מהבקעה – טילים על תל אביב”

מכתב תודה לראש הממשלה

אריק זיו ויזר
דילוג לתוכן