13.9 C
תל אביב
13 בדצמבר 2019
ליכודניק
ד"ר יחיאל שבי

הקץ לברבורים הגיע / ד"ר יחיאל שבי

מאז תמה ה- "תהדיה", שבנו למציאות המוכרת, לפיה, החמאס הוא השולט בגובה הלהבות בשטחי הרצועה, המתנהג כצופה טלוויזיה "המזפזפ" בין הערוצים השונים, כראות עיניו. ואכן, ממשלת ישראל אשר סברה מלכתחילה, כי החמאס צפוי להיות שותף להסכם רגיעה, הבינה כי מתעתע הוא, ובתום מטח בלתי נתפס של ירי מרגמות מצדו, למרחבי הדרום, אישרה לדרג הצבאי, אך לאחרונה, להלום בו.
החלטה זו התחזקה, לאור העובדה, שכתוצאה מהסכם הרגיעה, טווח הפעולה של ארגון החמאס גדל והתרחב, ומרכזי אוכלוסייה נרחבים יותר, כגון אשדוד, קריית גת וקריית מלאכי, הפכו להיות תלויים ברצונו הטוב. השאלה אותה צריכים להעלות מעצבי המדיניות היא האם החמאס כארגון טרור וכתנועה המתיימרת להיות תנועה לאומית יהפוך עורו?
האם החמאס הנו בר-שיח עתידי, הנוכל לחיות לצדו לאורך שנים, אם לאו?
מכאן צריכה להתפתח גם דרך הפעולה נגדו – טקטית או אסטרטגית.
הסכם ח'דייביה בין הנביא מחמד לבין בני שבט קרייש, שליטי מכה, נחתם כאשר הקהילה המוסלמית שהתרכזה בעיר מדינה הייתה בשיא חולשתה. גם החמאס, נאמן לדרכו של הנביא, הגיע לתהדיה מעמדת חולשה וכשסבר שהשלים את התעצמותו ומוכנותו לקראת ניצחון בשדה הקרב ויצירת מאזן הרתעה עתידי מול ישראל, החליט להפר את התהדיה וליצור מאזן כוחות חדש.
למרות שההסכם נחתם לתקופה של עשר שנים, הנביא מחמד, בחר להפר את ההסכם עם בני מכה, שנתיים לאחר החתימה עליו – ואכן ניצח. הוא כפה מדיניות חדשה מול הכופרים ועובדי האלילים, אסלם את תושבי חצי האי ערב, ומיגר את שליטתם של אויביו בכל מקום בו היו.
הוא יצא למסע ג'יהאד שנמשך על-ידי מחליפיו, והשליט את האסלאם על שטחים עצומים מסין במזרח ועד מרוקו וספרד במערב.
אנשי החמאס, הנם חלק מגופי הג'יהאד העולמי החדש, מבית מדרשם של האחים המוסלמים, אל-קאעדה ודומיהם, הסבורים כי הם ממשיכי דרכו של הנביא, אשר ישיבו בשלבים את בשורת הנביא לאותם חבלי ארץ שהיו בעבר תחת שליטת האסלאם, ובראשם פלסטין המבורכת – כולל זו שבתוך תחומי הקו הירוק – ישראל.
כל הסכם עמם הנו הסכם תועלתני וחד-צדדי, אשר נועד לשרת את מטרתם, התחמשות והתחזקות, שתביא להם את היכולת למגר את ישראל – הישות הציונית מבחינתם.
לאור זאת, על ישראל הריבונית לפתח ולשפר את יכולת ההתמודדות שלה מול אויביה, המבקשים לכלותה.
בשנה האחרונה, נשחק עד דק כוח ההרתעה הישראלי, ובמקביל, הוקמה ברחבי הרצועה, מדינה תת-קרקעית, מתחת למדינת החמאס.
מדינת המלחמה התת-קרקעית, מזכירה במקצת, את רשת המנהרות התת-קרקעית שהקימו לוחמי בר-כוכבא ברחבי השפלה והרי יהודה, במלחמתם ברומאים.
כקודמיהם היהודים שנלחמו ברומאים, המנהרות נועדו לספק צירי שליטה ותנועה ללוחמי החמאס וארגוני ההתנגדות, בעת פלישה ישראלית לתוככי הרצועה.
לפני שתחליט על פלישה קרקעית לתוככי הרצועה, ישראל צריכה לנצל עד תום את עליונותה האווירית, אשר אינה מוטלת בספק.
על ישראל להפנים כי כל פעיל טרור באשר הוא, הנו בן מוות – מגדול המנהיגים ועד הסייען הקטן לפעילים הזוטרים.
כל עצרת, התכנסות, הפגנת כוח, והתכנסויות ללוויה, הנן מטרות לגיטימיות לתקיפה, שכן כל המשתתפים בהם, בני מוות הם.
על האויב להיות משוגע ממראה עיניו, להבין כי חייו תלויים לו מנגד, לפחד בלילה וביום – בבקר לומר מי ייתן ערב, ובערב לומר מי ייתן בוקר.
עליו לחשוש מלצאת מפתח ביתו, מהסתובב בחצריו – הקימו מנהרות להעברת אמל"ח, יהיו נא ספונים בתוכם, עד כלות.
במקביל, על תושבי הרצועה להקיא מתוכם את לוחמי הג'יהאד והחמאס, שאם לא כן, על ישראל להבהיר כי, מבחינתה, גם התומכים בפעילי הטרור, הם חלק בלתי נפרד מהם.
ישראל צריכה להביא את אויביה למצב שבו המורך נכנס בלבבם מכל עלה נדף, מצב שבו הם ינוסו ממקום למקום, גם כאשר ישראל תהיה רחוקה משטחי הרצועה.
ישראל צריכה לתקוף מן האוויר, ללא הפסקה, עד אשר תגיע למספר הישגים:
• הפסקת הטרור לחלוטין.
• התחייבות של החמאס בפני הקהילייה הבינלאומית על הכרה בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בגבולות ברי-קיימא ובני הגנה.
• שחרורו של החייל גלעד שליט.
עד למימוש מטרות אלו, על אנשי החמאס וכוחות ההתנגדות האחרים להבין כי בני מוות הם.
המשוואה צריכה להיות ברורה – הכרה בישראל הריבונית והפסקת מעשי הטרור נגדה, הם תנאי הכרחי להפסקת הלחימה בארגונים אלה.
במידה ולא הושגו מטרות אלו, על ישראל להמשיך באסטרטגיה התקפית, עד להשגת מטרותיה, והשגת ביטחון מלא לתושביה הדרומיים. לא יעלה על הדעת שממשלה תפקיר את ביטחון אזרחיה. תושבי הדרום הבהירו לא אחת, בשמונה השנים האחרונות, כי הם מצפים מן הממשלה לטפל עד כלות, באיום הטילים הנשקף להם, מידי יום ביומו, ולשם כך, מוכנים הם לספוג גם את ירי הטילים הנוכחי מעזה.
כעת, נוספו לנפגעיו המסורתיים של החמאס, מאות אלפי אזרחים נוספים, ואם ישראל לא תפעל כעת, יתווספו למאות אלפים אלה, מאות אלפים נוספים.
כל עוד לא תטופל המציאות הבלתי-סבירה הזו, עד תום, בסבב הנוכחי, המחיר שישראל תצטרך לשלם עבור פתרונה, בסבב הבא, יגבר שבעתיים.
עלינו לזכור ולהזכיר לכל מי שיבקש להשכיח, כי לפני שלוש שנים, שנתיים ואפילו שנה, ישראל יכולה הייתה לצאת ולבוא בשטחי הרצועה, לבתרה ולהילחם בארגוני הטרור, בביטחון רב יותר מאשר היא יכולה לעשות כיום.
לכן, המטרה האסטרטגית של ישראל הנה ברורה – מיגור שלטון החמאס, במתכונתו הנוכחית ברצועת עזה, ואף חתירה לשליטה ביטחונית ישראלית-מצרית על מעבר פילדלפי. שליטה שכזו תצמצם למינימום את הברחת האמל"ח לתוככי הרצועה.
הכותב הנו מזרחן, המומחה לנושא הסכסוך הישראלי – ערבי.

Related posts

שמרו על הערבים הישראלים – ד"ר יחיאל שבי

אריק זיו ויזר

ערביי ישראל – ביטוי ריק מתוכן / ד"ר יחיאל שבי

אריק זיו ויזר

קברי אבות סימן לבנים

אריק זיו ויזר

ביבי תאיים: סיפוח ישראלי עכשיו!

אריק זיו ויזר

הקוזאק הנגזל – הגרסה הפלסטינית

אריק זיו ויזר

תרבות אנשים חטאים

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן