26.4 C
תל אביב
14 באוגוסט 2020
ליכודניק
זאב בן יוסף

הקפיטליזם הדואג לחלשים

אין שמץ קפיטליזם בישראל אלא רק שַעַטְנֵז סוציאל-קפיטליסטי חזירי המונע סיוע הגון והוגן לאלה שבאמת רעבים ללחם

 

 

 

ההבדל בין משכיל לְבּוּר הוא הנטייה של האחרון להכליל, והיכולת של הראשון להבחין בדקויות ובהבדלים. הדבר בולט כשמדובר במונחים כמו – "קפיטליזם", "קפיטליזם חזירי", "חברתי", "סוציאליזם", "דאגה לשכבות החלשות". הבלבול באבחנה בדקויות שבין המונחים הללו, גורם פעמים רבות לאי הבנה של עניינים ערכיים עקרוניים וחיוניים בקביעת מדיניות, גם של שרים וחברי כנסת. "קפיטליזם" למשל נתפס פעמים רבות כ"חוסר דאגה לשכבות החלשות", "חברתי" נתפס תמיד כהגדרה חיובית, "סוציאליסט" או "סוציאל-דמוקרט" נראה כמו "מי שדואג לשכבות החלשות". אבל האמת היא אחרת לחלוטין. למשל: אין דין "הטבה הניתנת למי שרעב ללחם" כדין "הטבה למי שקשה לו לגמור את החודש". יש אכן בישראל מדיניות של "קַפִּיטָלִיזְם חֲזִירִי" – כינוי גנאי לשיטת מִמשל הנוהגת מחד לצמצם את המגבלות והמיסוי על בעלי הון וחברות גדולות, ומאידך –  מגבילה את המנגנונים המיועדים להגנת העובדים, ומצמצמת מחויבות הממשלה בהשקעות למען הכלל ובתמיכה בשכבות חלשות. המונח שאול מהביטוי האנגלי Capitalist Pig ונטבע בעברית בשנת 2004 על ידי חבר הכנסת דאז שמעון פרס, לתיאור מדיניותו הכלכלית של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו. רבים משתמשים גם היום במושג זה כדי לבטא אי שביעות רצון מהמדיניות הכלכלית ה"קפיטליסטית" של הממשלה. אלא שטעות בידם של המתנגדים: אין שום קפיטליזם אמיתי. בישראל יש אולי בעשור האחרון התקדמות ניכרת לקראת כלכלה ליברלית כזו, אבל זו רק חצי עבודה שמהווה חצי אמת, וכידוע – חצי אמת גרועה משקר. כי יש אכן אצלנו באמת "קַפִּיטָלִיזְם חֲזִירִי", אבל ההגדרה הנכונה שלו היא: מדיניות ליברלית-קפיטליסטית המשלבת בתוכה חזירות סוציאליסטית-קולקטיביסטית שנותרה מהמשטרים שקדמו לממשלות הליכוד. מצב כזה אכן פוגע באלה החלשים שבאמת רעבים ללחם ושלהם המדינה חייבת לסייע, בעוד שקפיטליזם צרוף מאפשר את היכולת לסייע לאלה שהם חלשים באמת, ורק להם.

 

 

השַעַטְנֵז החזירי של ז'בוטינסקי 

בתורה מכונה מדיניות כלכלית-חברתית מעורבת כזו הנהוגה היום בישראל – "שַעַטְנֵז": כשמערבבים שני דברים מנוגדים, מִין בְּשֶאֵינוֹ מִינוֹ – נוצרת תערובת שהיא שלילית ופסולה מעיקרה. "שַעַטְנֵז" הוא איסור מהתורה ללבוש כִּלְאֵי בגדים שהם צֶמֶר ופִשתן יחדיו, שנאמר – "ובגד כִּלְאַיִם שַעַטְנֵז לא יעלה עליך" (ויקרא, י"ט, י"ט), "לא תלבש שַעַטְנֵז צֶמֶר ופִּשתים יחדו" (דברים, כ"ב, י"א(.

לזאב ז'בוטינסקי יש פרשנות מעניינת במיוחד לטעמו של איסור זה, התמוה לכאורה. הוא מסביר כי בימי קדם נחלק המשק העולמי לשני ענפים חשובים – איכָּרוּת ומִרעֶה. בין האיכרים לרועים שָׂררה תמיד שִׂנאת עולם, מאחר שהרועה נזקק לשטחי אדמה גדולים ולעיתים קרובות פלש לשטחים החקלאיים של האיכר (מריבות כאלה פרצו זו גם בין קין להבל וגם במערב הפרוע). מטבע הדברים נהג האיכר, עובד האדמה, ללבוש בגדי פִּשתים, בעוד שהרועה – בגדי צמר. כך ניתן היה לזהות מייד מי שייך למי. אבל אדם הלבוש בבגדים מאֶרֶג מעורב איננו לא זה ולא זה, אין הוא לא שאֵר-בשר ואף לא יריב ישר, ולכן דבר זה נחשב בתורה לפסול מעיקרו. שַעַטְנֵז מהווה מעשה חזירי, וחזיר כידוע הוא טריפה שאין לסבול אותה (המקור באידיש: היינט, 18 בינואר 1929).

 

 

השאריות הסוציאליסטיות השולטות בחיינו

 

 

פוליטיקאים, אקדמאים ואישי צבור האמורים להכיר את יתרונות כלכלת השוק, עיונית ומעשית, בוחרים להשתלח בקפיטליזם, שכה היטיב איתנו (ואיתם). הם נהנים מהשמצת השיטה שהביאה רווחה עצומה, גם אם לא מושלמת או שִוויונית, למיליארדי אנשים, אפילו במדינות שאינן קפיטליסטיות לגמרי כמו סין, הודו וישראל. הטענה היא כי בישראל אפשר לגרוף הון פוליטי מליבוי הטינה לקפיטליזם הרווחת אצל מרבית הישראלים המאמינים שכלכלת השוק, על אף יתרונותיה הרבים והמוכחים, איננה הוגנת; שהיא ג'ונגל אלים; שהמרוויחים בתחרות עושים זאת על גבם של החלשים והמנוצלים. לכן, הרבה ישראלים מאמינים כי אדם הגון ואנושי חייב לסלוד מהקפיטליזם.

התקשורת והאקדמיה הצליחו לשכנע את הישראלים שהכלכלה המעוותת שלהם, מלאת המונופולים, היא כלכלת שוק תחרותית, וכי הבעיות המוסריות והכלכליות של ישראל מקורן בעובדה שאנו חיים בכלכלת שוק, אפילו "תאצ'ריסטית" אכזרית או "רייגניסטית" למהדרין. לכן השנאה ל"קפיטליזם" הישראלי מובנת. מי שמאמין, כמו הרבה ישראלים, כי העיוותים החמורים המאפיינים את כלכלת ישראל מקורם באידיאולוגיה ובפרקטיקה הקפיטליסטית – ישנא את הקפיטליזם בצדק. האמת היא, כמובן, שכלכלת ישראל המלאה במונופולים ובקרטלים הנשלטים על ידי אוליגרכיה קטנה בשיתוף פעולה עם בירוקרטיה ממשלתית ענפה ועם ארגוני עובדים חמסניים ותקשורת המגבה אותם – מעולם לה הייתה, ועדיין רחוקה מלהיות, כלכלת שוק חופשית-תחרותית.

בנימין נתניהו, כשר אוצר וכראש ממשלה בעל השקפה ליברלית התומכת בשוק תחרותי חופשי, יזם אומנם מספר רפורמות אמיצות בניסיון לשחרר את הכלכלה מכבליה ואף הצליח מאד בשוק ההון, אך פחות בהפרטה, כמו בנמלים. הוא גם נכנע יותר מידי ללחצי האווירה הציבורית ולא ביטל את השאריות הסוציאליסטיות שירש מקודמיו, אשר עדיין שולטות ברמה. במקום לבזר את הבעלות ולהגביר תחרות והתייעלות – תהליך ההפרטה המדוּמָה בישראל דווקא הגביר את הריכוזיות וצמצם את התחרות.

 

 

תולדות הסוציאל-דמוקרטיה החמוֹרית

 

 

ישראלים רבים, שמאלנים ברובם, הפנימו באקדמיה את האגדה כאילו היה אצלנו בעבר משטר סוציאליסטי או סוציאל-דמוקרטי שבו הצדק החברתי שלט בכיפה, הסולידאריות הייתה לאורח חיים, ומשטר של סעד מילא את כל מחסורם של החלשים. זוהי כמובן פנטזיה גמורה. הצדק החברתי (אם מישהו יכול להגדיר מהו) או השִוויוניות, הופעלו לרוב רק לגבי "חברינו" בעלי הכרטיס האדום. גם ביניהם, אפילו בקיבוצים האדוקים ביותר, הייתה אפלייה ברורה, הנהוגה בכל הגופים הפוליטיים בין "אנשי שלומנו" (אנ"ש), "החבר'ה" בעלי המעמד והפרוטקציה, לבין שאר ה"חברים". גם "הסולידאריות" הייתה תקפה רק כלפי אנ"ש וה"חברה". כלפי השאר, "בורגנים" או כתות שמאל אחרות, נאסרה מלחמת מַעֲמָדוֹת הרסנית. זאת יודע כל מי שמכיר את ההיסטוריה האמיתית של הציונות.

מי שמכיר את התקופה הנפלאה ההיא, שאליה רוצים מפיחי האשליות מהאקדמיה להחזיר אותנו, יודע כמה רבים חיו אז בעוני, קרוב לחרפת רעב אם לא בתוכה. מפמפמי הנוסטלגיה מסתירים גם את האמת על הניוון הכלכלי והחברתי שהביא הסוציאליזם ליישוב היהודי שהקדיש לו את כל מרצו ומשאביו. והתוצאה? כלכלת ישראל המבוססת על הון אנושי מהטובים בעולם, ועל תקבולים עצומים מחו"ל (300 מיליארד דולר!) איננה מסוגלת לשלם לעובדיה אלא שכר בושה שאינו מאפשר למרבית המשפחות לגמור את החודש. זו היא מורשתו האמיתית של הסוציאליזם ולא הפנטזיות על חברה מלאה בסולידריות ובאחריות הדדית היודעת והמסוגלת לעזור לשכבות המוחלשות.

בסוציאליזם ובנגזרותיו (כסוציאל דמוקרטיה) יש דבקות עיקשת בפנטזיות בשקרים ובאוטופיות. כשהסוציאליזם אינו מסוגל להגשים אוטופיות בדרכי נועם הוא מנסה לכפות אותן בכוח, וסופו שהוא גורם לרודנות וגולאגים. לדעתם, אם המציאות מנוגדת לרעיון – סימן שהמציאות לא נכונה.

הסוציאליזם החמוֹרי מנסה להשיג שוויון ורווחה על ידי ויתור על החופש, אך הוא אינו משיג לא שִוויון ולא דאגה לחלשים, לא רווחה ולא חופש. הסוציאליזם המעורב בניצני הליברליות הקפיטליסטית גורם אֵפוֹא לשַעַטְנֵז מדכא שבעטיו יש לנו אכן היום סוציאל-קפיטליזם חזירי בלתי נסבל. לעומתו – שלטון קפיטליסטי אמיתי מבטיח כלכלה חופשית ומעורבות ממשלתית מינימאלית ורק במקרה שמדובר בתמיכה במי שבאמת רעב ללחם, לא בזה שיכול רק לשכור דירה ולא לרכוש אותה.

 

 

 

הכותב, זאב בן-יוסף, הוא נציג מייסדי הליכוד במרכז, במזכירות ובהנהלת הלשכה, מוותיקי תנועת בית"ר, עיתונאי, פובליציסט, עורך כתבי עת, איש הסברה ויחסי ציבור מזה יובל שנים, בעל תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית, משלים בה תואר שני בפילוסופיה של המדעים.

 

 

אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

Related posts

רצח העם הארמני – השתיקה והזעקה

אריק זיו ויזר

אובמה מעודד טרור בינלאומי

אלי חזן

נטע זר והזהות האמיתית של הליכוד

אלי חזן

מְשָל הַבְּרִית וּמְהָרְסֵיהָ

פס"ד ג'ובראן חושף את נתניהו לתביעה אישית?

אריק זיו ויזר

הַדֶרֶך לְכִיבּוּי הַתַּבְעֵרָה בִּירוּשָלַיִם

אלי חזן

השאר תגובה

דילוג לתוכן