11.5 C
תל אביב
25 בפברואר 2020
ליכודניק
דעות

הפיתרון המושלם – לכולם

בשקט-בשקט ומבלי לעורר כל חשד קטן, ראש הממשלה גיבש פיתרון אסטרטגי, שמצד אחד יביא לפריחת היישוב בבית-אל ומצד שני, ירתיע את עמותות וארגוני השמאל, שמציפים זה מכבר את בג"ץ, בעתירות הנוגעות להתיישבויות ביו"ש. בכך, למעשה, ייתר את הצורך בחקיקת חוק שתוציא דיבתה של ישראל רעה בעולם ותציג אותה כמדינה לא-דמוקרטית. 

 

 

 

ראש הממשלה שוב עשה את זה. בשקט-בשקט ומבלי לעורר כל חשד קטן, בנימין נתניהו גיבש פיתרון אסטרטגי, שמצד אחד יביא לפריחת היישוב בבית-אל ומצד שני, ירתיע את עמותות וארגוני השמאל, שמציפים זה מכבר את בית המשפט הגבוה לצדק, בעתירות הנוגעות להתיישבויות ביהודה ושמרון. בכך, למעשה, ייתר את הצורך בחקיקת חוק שתוציא דיבתה של ישראל רעה בעולם ותציג אותה כמדינה לא-דמוקרטית.

אותם ארגונים ועמותות, כאמור, גורמים להצפה בבבג"ץ ומציגים עתירות שונות ומשונות בדבר קובלנות של בעלים ערבים, שטוענים לקרקע מסוימת, שעליה נבנות, או נבנים יחידות דיור בהתיישבויות של יהודה ושומרון.
למרות הקלחת הרותחת ש"נשפכת" על ראש הממשלה, לילות כימים – בייחוד בתקשורת הישראלית – נתניהו מציג שוב ושוב פתרונות הולמים שמאזנים בין כל הצדדים במשחק.
כך גם הפעם, בסוגיית גבעת האולפנה, ראש הממשלה הראה מנהיגות וקור רוח והוכיח שניתן למצוא פיתרון שיאזן בין שלטון החוק להתיישבות ביו"ש, בסוגיה שהיא כל כך רגישה מבחינה משפטית, מדינית וביטחונית.

 

נזכיר, כי היה זה שופט בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק,  שהרחיב את זכות העמידה כבר בתחילת שנות השמונים וקבע כי גם עמותות וארגוני זכויות למינהם, יוכלו לעתור לבג"ץ כנגד המדינה.
התוצאה הייתה ברורה וצפויה – ארגוני זכויות אדם ומיעוט, בעיקר מהשמאל, הציפו ומציפים את בג"ץ בעתירות כנגד בנייה בלתי חוקית של המדינה בחלק מההתיישבויות, בתואנה כי המבנים נבנו על קרקע פרטית של ערבים.

חשוב להדגיש, אפוא, כי חלק לא מבוטל מהעתירות מתבסס על נתונים בעייתיים, מכיוון שהחוק ברשות הערבית-פלשתינית אוסר על מכירה או תיווך של אזרח ערבי-פלשתיני ליהודים, מהארץ או מחוץ למדינת ישראל.
התוצאה – עסקאות שלמות שלא נכנסות לטאבו הישראלי, על מנת שהמוכרים הערבים לא ייתפסו ויישפטו לעונש מוות.

על כן, עסקאות שנידנות בעתירות בבג"ץ הן לפעמים מאוד בעייתיות ודא-עקא, גם הבג"ץ חשוף לטעויות.
כך למשל הוכח במגרון, לאחר שבג"ץ פסק על המדינה שיש לפנות את היישוב, אף על-פי שהעותרים לא מצאו בעצמם את הבעלים של אותה קרקע, כביכול, עד היום ולמרות שבדיון בסוגיית הפיצויים, בג"ץ דחה את העתירה של הארגונים, מאותה סיבה.

 

ובכל זאת, ישנן עתירות שבהחלט מוצדקות ועל בג"ץ למנוע את הפגיעה בחוק ולשמור על זכויות המיעוט.
גבעת האולפנה היא אחת מסוגיות אמיתיות, שבהחלט מציגה בעיה מוסרית וחוקית.
בניגוד למקרה של מגרון, שבו הודיעו ללא כחל וסרק כי הקרקע נקנתה כדת וכדין, הסוגיה בגבעת האולפנה שונה. על-פי פרסום ב"הארץ", "יזם שכונת האולפנה בבית אל, יואל צור ,הודה שידע כי מדובר בקרקע פרטית-ערבית" וכן, "זוג המתגורר בשכונת גבעת האולפנה טוען כי רכש את הדירה בתום לב".
על פניו, מדובר, אם כן, בהחלטה צודקת של בג"ץ, הפעם.

 

עקב כך, נדרש ראש הממשלה לטפל בסוגיה העדינה והמתוחה הזו, כאחד המזדהה עם אידאולוגיית ההתיישבות ביו"ש מחד וכאחד המכבד ודואג לשלטון החוק מאידך.
התעלמות מפסיקת בג"ץ, כמוה הייתה כהודאה אנטי-דמוקרטית מובהקת הנוגדת את שלטון החוק ומאירה את בית המשפט באור מגוחך ולמעשה, מייתרת את פסיקותיו.
כראש ממשלה, בנימין נתניהו מחויב לדאוג לפשר, למתן, להגיע לעמק השווה. לשלב בין הרשויות והמוסדות ולהיות המבוגר האחראי.

ואכן, ממשלת נתניהו קיבלה החלטה מוקדמת כבר בראשיתה – יורחבו ההתיישבויות, אך לא תהיה בנייה על קרקע ערבית-פרטית.
ובצדק. מי משעודד בנייה על קרקע פרטית של ערבים, מוציא שם רע להתיישבות. המתיישבים אינם פורעי חוק, אינם גזלנים ואינם "כובשים". הם אינם כפי שחלק מסוים מהאוכלוסייה – מימין ומשמאל – מנסים לתאר אותם.
אם יש עיוות, כפי שמצאה הפרקליטות וכפי שהודו בעצמם התושבים, יש לתקנו ולשפר את המצב.

ולכן, בהחלטתו של ראש הממשלה, להעתיק את הבתים ביישוב בית-אל למיקום סמוך, על אדמות מדינה, נתניהו למעשה שמר על כבודו של בית המשפט, על תדמיתו ועל שלטון החוק בכללותו.

בסיכומו של דבר, ואם אכן יחליט ראש הממשלה להעתיק את השכונה למקום סמוך ועל כל בית שיזוז, תקבל בית אל עשר דירות חדשות, המשמעות פשוטה – תוספת של יותר מאלף תושבים להתנחלות בית אל.
הפיתרון המוצע הוא האנושי ביותר, החוקי ביותר והרציונלי ביותר, המאפשר, מצד אחד שמירה על החוק הישראלי ומצד שני, שגשוג ופריחת היישוב בבית אל עשרות מונים.
הבתים יועתקו לקרקע של המדינה ובנוסף, ההתיישבות תורחב. כל הצדדים מרוויחים.

כשמסתכלים על החלטתו של ראש הממשלה, במבט כולל ורחב, ניתן להבחין כי היא לא טומנת בחובה רק שגשוג ופריחה להתיישבות בבית-אל, בטווח הארוך, אלא גם מכילה בתוכה הרתעה חסרת תקדים המכוונת לארגוני ועמותות השמאל.
אם ימשיכו לעתור, כך נתניהו, הם יקבלו יותר בנייה. הפוך על הפוך. על כל עתירה שתתקבל, ראש הממשלה יפצה בבנייה כפולה, במקרה הרע וביחס של בניין אחד לעשר דירות במקרה הטוב.
בדיווח שהתפרסם באתר "הארץ", ביום ראשון (3.6.2012), נכתב כי בישיבת הממשלה, נתניהו הודיע על מטרתו ל"גבש מנגנון שימנע תביעות עתידיות". מדובר במסר חסר תקדים של ראש ממשלה, שמוכן ללכת רחוק מאוד בשביל מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, וכל זאת, כמובן, בכפוף לחוק הישראלי.

לצד כל הטיעונים על שלטון החוק, בל נשכח, כמובן, שלהחלטת ראש הממשלה לקיים את הדין ולציית לבג"ץ (במקום לבצע חוק "עוקף בג"ץ"), יש השלכות גם בהיבט הביטחוני.
שיתוף פעולה עם העולם, ללא פגיעה באינטרס הישראלי ובהתיישבות ביו"ש, כפי שמשתקף מהפשרה שהציג ראש הממשלה, והימנעות מתסיסה מיותרת – בעיקר בתקופה בה מאמצי העולם מול איראן נחלשו לאין ערוך – היו רק מזיקים עוד יותר למאמץ הדיפלומטי והביטחוני אל מול פרויקט הגרעין האיראני.
ראש הממשלה חייב לצידו את כל מעצמות הועלם, ואלו לא רואים ויראו בעין יפה, את התנגדותו של נתניהו להחלטות בית המשפט הגבוה לצדק.

 

Related posts

ישראל על האש : חוסר סימטריה

אלי חזן

בין מצוות שבין אדם לחברו לבין זאב ז'בוטינסקי

ד"ר גבריאלה ברזין

כל זאת לא חדש לנו, בסרט הזה כבר היינו ואפילו יצאנו בהפסקה

אריק זיו ויזר

האופציה השלישית

אריק זיו ויזר

מרידור, הו מרידור

אריק זיו ויזר

כמו שעון מקולקל – גם אדלר מדייק פעמיים ביום

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן