26 C
תל אביב
15 באוגוסט 2020
ליכודניק
דעות

הסדר העולמי החדש

היבטים חדשים בעקבות היחלשות ארצות הברית בסדר העולמי

חוסר היכולת של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לצאת מהמשבר הכלכלי, רפיסותו אל מול האסלאם הרדיקלי, מדיניותו הליברלית-האגרסיבית והכמעט פציפיסטית במרחב המזרח תיכוני – כל אלו אפשרו לעולם לקצר תהליכים מדיניים, כלכליים, תרבותיים ודתיים והביאו לקריסת המערכת הכמעט חד קוטבית ששררה בעשורים האחרונים.

החורף האסלאמי (ולא "אביב העמים הערבי", כפי שמכבסת המילים של הליברליזם מכנה אותו) שאופף את המזרח התיכון, הכולל תמונות קשות של טבח, מלחמת אחים, רדיקליות עולה וגואה, כרזות שטנה וגידופים נגד המערב, אנרכיה במרבית המדינות והרמת ראשה של השיעה האסלאמית, הוא תוצר לוואי מובהק של מדיניות החוץ האמריקנית הכושלת, מפרי משנתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה.

קבלת ההחלטות בבית הלבן, בזמן כהונתו של הנשיא האמריקני-הדמוקרטי, איננה יכולה להיחשב לדבר, זולת הפקרות גלובאלית והנפת דגל לבן.

אובמה, בשבתו כנשיא המעצמה הגדולה בעולם וככזאת שנמצאת במערכת כמעט חד קוטבית מאז נפלית ברית-המועצות, הציב לעצמו יעדים כמעט פציפיסטיים ותבוסתניים, החל בנאום קהיר המביך, בו כמעט השתטח אפיים לקבלת שיתוף פעולה מצד העולם האסלאמי (אובמה לא השכיל להבין שבמזרח התיכון, יוזמות של שלום מתורגמות לרפיסות), כלה בהוצאות הכוחות האמריקניים מזירה אסטרטגית למערב הנאור כמו עיראק (כשזו עוד לא מוכנה לפתח מדינה עצמאית-דמוקרטית) וכולל, בנוסף, את הבגידה האכזרית בנשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק ובשיתוף פעולה עם הזרם האסלאם-רדיקלי שהשתמש ומשתמש באצטלה של "דמוקרטיה" בכדי לנסות ולעלות לשלטון במדינות רבות במזרח התיכון.
הנשיא האמריקני לא השכיל להבין, כמו מרבית הנשיאים הקודמים של ארה"ב, את האווירה ואת התרבות המזרח תיכונית, אך בעוד האחרונים לא ניסו לתקן את מה שאינו שבור, אובמה דווקא ניסה גם ניסה להציג משהו שונה, ליברלי יותר, נאור יותר. אלא שבתשוקתו כי רבה ובשל הבורות האמריקנית בכל הקשור למזרח התיכון, הנשיא האמריקני לא הצליח להבחין כי בדרכו שלו, הוא הורס כל חלקה טובה – או פחות גרועה – במזרח התיכון.
למעשה, ברק אובמה התנהג בדיוק כמו קלאודיוס היפה (היו כמה וצריך להבדיל בינהם) שבראותו כי התרנגולות הקדושות מסרבות לאכול, השליך אותן הימה וקרא: ״אם כן, שיישתו!".
אם בוש הבן הבין בסוף הקדנציה הארוכה שלו, שהתרבות האסלאמית-ערבית לא תואמת את המונח "דמוקרטיה", בא אובמה ורצה להוכיח בכל דרך אפשרית שהליברליזם והדמוקרטיה עדיין כאן והם-הם אשר מתאימים לכל וצריכים לשרור בכל.

זאת ועוד, בצאתו מעיראק, אובמה למעשה החליט להניף דגל לבן בכל הקשור לזירה המזרח-תיכונית. לשליטה בעיראק יש משמעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה, בכל הקשור לכוחות המערב, בכך ששליטה זו מהווה קיר חוסם אל מול השאיפות האימפריאליסטיות-הקנאיות של השיעה באיראן.

יציאה מעיראק תאפשר לכוחות האסלאמו-רדיקליים באיראן להשתלט על חלקים נרחבים מעיראק השסועה ולנסות להעלות בה את הזרם השיעי. מכאן, הדרך לירדן המתנדנדת והחלשה קצרה. או אז, בתסריט בלהות שכזה, מדינת ישראל, בת הברית האסטרטגית העליונה ביותר של ארה"ב, תהא נתונה בעוצר אסלאמי שטוף שנאה (סוריה, לבנון של חיזבאללה, חמאס בעזה, האחים המוסלמים במצרים, איראן ועיראק השיעיות וירדן הנתינה של איראן) המהווה עליה סכנה ברורה ומיידית.
בחזית הרחוקה יותר, במזרח, רוסיה תמשיך להיות בת-ברית של האיראנים (גם כיום, הרוסים מתבססים על שליטה ביטחונית מוחלטת של איראן בקווקז ובתמורה משתפים טכנולוגיות ומבצעים עסקאות ביטחוניות) ואף לחזק את הקשרים ולהיאחז בהם עוד יותר, במיוחד אם בסוריה יעלה שליט פרו מערבי שיפסיק את המשולש טהראן-דמשק-מוסקבה.
מצב כזה יכול לזרז מלחמה כוללת, ועוד לא הזכרנו את עניין הגרעין האיראני, שמהווה גם כן סכנה עבור מדינת ישראל בפרט, ועל המדינות הערביות המתונות בחצי האי ערב ואירופה בכלל.
מהלך צבאי גלוי אל מול ההתחמשות האיראנית יכול לשנות את התמונה כליל וגם עלול להוביל לזירוז מלחמה כוללת, שתוצאותיה אחרות לגמרי מתוצאות מלחמה כוללת בתסריט ללא מהלך צבאי מול ההתחמשות האיראנית.

לכל אלו תוסיפו את חוסר היכולת של ברק אובמה לצאת מהמשבר הכלכלי ואת הכשלים במציאת פיתרון לצד הרפובליקנים. סין, רואה זאת מהצד ומחייכת. המדינה הקומוניסטית, שנפתחת יותר ויותר לגלובליזציה ומפזרת את השווקים שלה באפריקה ובאירופה, נהנית מיתרון כלכלי עצום על פני כל המדינות בעולם. אין ספק שסין היא כבר כעת מעצמה כלכלית ומדינית והמשבר באירופה ובארה"ב רק יעצים את כוחה – פוליטית וכלכלית.

הסינים מחכים כעת ל"מחירי סוף העונה" באירופה. הם מוכנים לקטוף את הפרי הבשל בכלה הזדמנות ולהזרים חבילות שלמות של כסף ליבשת הקורסת והמשוועת לאוויר לנשימה.
בתסריט כזה, מדינות רבות באירופה (תלוי בהשקעות האסטרטגיות של סין) יצטרכו ליישר קו עם הממשל בסין ולתת להם מרחב פעולה יותר חופשי באפריקה ובמזרח התיכון.
אם כך, ישנם שני תרחישים מרכזיים אפשריים.

בתסריט הראשון (ייצוב הסדר העולמי החדש ללא פגיעה צבאית גלויה באיראן), הרוסים ימשיכו להוות שחקן מרכזי בעולם, לצד שתי המעצמות הגדולות שיוותרו בעולם: סין ואחריה ארה"ב. במצב זה תהיה לנו מערכת תלת-קוטבית, שעיקרה שליטה אמריקנית במערב, שליטה רוסית במזרח הקרוב והתיכון התיכון ושליטה סינית במזרח הרחוק ובאפריקה.
אם יעלה מנהיג פרו מערבי בסוריה, הרוסים יאבדו נקודת שליטה מרכזית במזרח התיכון, כולל לבנון, אך עדיין תיוותר להם איראן שתשליט סדר בקווקז. לפיכך, עדיין תיוותר לנו מערכת תלת-קוטבית.

בתסריט השני (מלחמה כוללת לאחר התערבות צבאית גלויה מול איראן), הרוסים יאבדו אחיזה משמעותית במזרח התיכון (איראן) ויספגו לוחמת גרילה מהקווקז בצורה ניכרת. אך בכך אין לפגוע במעצמה הרוסית. בתסריט זה עדיין תהיה לנו מערכת תלת-קוטבית – שליטה אמריקנית במערב, שליטה רוסית במזרח הקרוב והתיכון ושליטה סינית במזרח הרחוק ובאפריקה. אך כאמור, אם וכאשר יעלה בסוריה מנהיג פרו ערבי, רוסיה תיאבד את המזרח התיכון לגמרי ותיוותר רק עם המזרח הקרוב, שיהיה נתון לניסיונות אימפריאליסטיות מהמזרח. מה שיותר את העולם במערכת דו-קוטבית. שליטה אמריקנית במערב ושליטה סינית באפריקה ובמזרח הרחוק, בואכה המזרח הקרוב.

בשני התסריטים העתידיים, ארה"ב עשויה ככל הנראה להיחלש כשחקן מרכזי, שעד לשנים האחרונות, שלטה במערכת דו-קוטבית חלקית ורופפת.

שליטה של ארה"ב ורוסיה, שלהם עוצמה פוליטית וכלכלית רבה יותר מכל שאר המדינות, אך גם בינהן יש מאזני כוחות, הנוטים בבירור לטובת ארה"ב.

ההיחלשות האמריקנית הזו, בזירה הבינלאומית, נוגעת רק למישהו אחד – נשיא ארה"ב הנוכחי, ברק אובמה. זה הוא אותו אובמה שלא השכיל לראות למרחוק את השפעות הרפיסות והחולשה של האמריקניים במזרח התיכון והפקרתו לשליטה אסלאמו-רדילקית בשיתוף רוסיה תוך כשלים אסטרטגיים חמורים ביותר, זה הוא אותו אובמה שנתן לסינים יד חופשית באפריקה, אותו אובמה שדירדר את המערכת הכלכלית בארה"ב ופגע בה קשות, אותו אובמה שהרים דגל לבן ומיתג את ארה"ב כמעצמה עייפה, שחוקה ופצועה.
ברק אובמה ייזכר בהיסטוריה, כאדם ששינה את פני העולם, ממערכת כמעט חד קוטבית למערכת שונה לחלוטין. איזו מערכת? נותר לנו רק לחכות ולראות.

הכותב הוא סטודנט לתואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת, פובליציסט, מפעיל וכותב הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו", פעיל ב"צעירי הליכוד" וב"תא לביא-אריאל".

 

אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

Related posts

למה לי פוליטיקה עכשיו

אלי חזן

איך אביע אמון במערכת בעייתית?

מנדי ספדי

ימי בין המיצרים התשס"ט/ארי בוסל, ממרחקים

אריק זיו ויזר

מלחמת דת כבר כאן

אלי חזן

פסגת העל בסינגפור

חיים פוזן

זה השיער בייבי

דניאל צירלין

השאר תגובה

דילוג לתוכן