26 C
תל אביב
15 באוגוסט 2020
ליכודניק
דעות

המרטיני, עליי!

ליאור גלבוע, תסריטאי, בטור דעה על העפלת שני סרטים 'ישראליים' לחמשת המועמדים הסופיים לאוסקר

 

בשבוע שעבר נכנסו שני סרטים דוקומנטריים ישראליים לרשימת חמשת המועמדים הסופיים לאוסקר האמריקאי. גאווה גדולה למדינת ישראל!

 

סרט אחד תוקף בחריפות את התנהלותה של מדינת ישראל סביב גדר ההפרדה והפלסטינים. בניגוד מוחלט, הסרט השני מציג שישה ראשי שב"כ לשעבר ש…איך לא?….תוקפים בחריפות את התנהלותם של מדינת ישראל למול הפלסטינים.

 

אני כתסריטאי וכישראלי, חש גאווה לאומית בכך שמדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית ופלורליסטית מאפשרת ואף תומכת כספית בזכותם של חלק מיוצריה להביע את דעתם ולהציג את נקודת המבט"האמנותית" שלהם, תהיה אקסצנטרית, מקוממת, מעוותת, חד צדדית כאשר תהיה, ואף אם היא נוצרת מתוך מגמה ברורה לגרום לנזקים אדירים למדינת ישראל ולאזרחיה.

 

אני בעד קולנוע מגוון. לו יהי סרטים שיחטיפו לי מהשמאל הקיצוני, לו יהי סרטים שיחטיפו לי מהימין הקיצוני ולו יהי סרטים שיוצריהם מקבלים השראה דווקא מהדברים היפים שיש למדינת ישראל להציע (רחמנא לצלן) וסתם באים לעשות טוב בלי שהם רושפי ביקורת ומרירות. 

 

אבל הבעיה מתחילה כשמבית היוצר של מדינת ישראל יוצאים רק סרטים אנטי ישראליים קיצוניים ואין בלתם.

 

כשלוקחים חלק אחד מן המציאות המורכבת והשלמה, חלק נכון ומדויק ככל שיהיה, ומעצימים אותו ורק אותו, תוך התעלמות מוחלטת מכל שאר החלקים, מייצרים בהכרח תמונה שקרית לחלוטין של המציאות. אירופאי  או אמריקאי שצופה במבול הסרטים האנטי ישראליים היוצאים מבית היוצר של מדינתנו, הוא כמו אדם עיוור שממשש רק את זנבו של הפיל ומשתכנע שפיל הוא מן תולעת קטנה ותזזיתית. מיותר לציין שעמיתנו הערבים לא דואגים בדיוק לאזן את התמונה עם סרטי ביקורת עצמית משלהם.

 

אז למה זה קורה? הרי לכאורה, מטרתם המוצהרת של קרנות הקולנוע הישראליות היא לקבל עשרות מליוני שקלים מכספי משלם המיסים בכדי לעודד יצירת קולנוע "אומנותי" בארץ הקודש ולא קולנוע פוליטי. לכאורה, אומנים יכולים לקבל השראה מכל דבר ליצירת אומנותם: מהשמש, מהרוח, מאהבה, ממשפחה וממיליון נושאים נוספים. אז כיצד קורה שמכול הנושאים ותפיסות העולם השונות, אומני הקולנוע שלנו כולם מקבלים השראה רק מפוליטיקה גסה, מתלהמת וחד צדדית כנגד מדינת ישראל? כיצד יתכן שמתוך שבעה מליון תושבי מדינת ישראל, עוד לא נולד במאי סרטים או תסריטאי אחד שחושב שהמציאות של הסכסוך היא מעט יותר מורכבת, ויתכן שיש אולי קצת קצת קצת אשם תורם גם בצד הפלסטיני?

 

התשובה היא שנולדו במאים ותסריטאים רבים כאלה, אבל קרנות הקולנוע הישראליות סרבו לתקצב את יצירותיהם והם הוקצו מחמת מיאוס מתעשיית הקולנוע הישראלית.

 

כל תסריט שיש בו שביב של ביקורת כלפי הצד הערבי או שביב של פרגון כלפי החברה הישראלית, מתויג מיד בקרנות הקולנוע כתעמולה זולה של תסריטאי מגויס מטעם השלטון הישראלי הפשיסטי. כך בתהליך דרוויניסטי קלאסי יוצרים כאלה פשוט לא שרדו במקצוע וויתרו על חלומם לטובת דוכן פלאפל שכונתי או מכבסת ניקוי יבש.

 

אז למה אחוז כל כך גבוה מקברניטי תעשיית הקולנוע הישראלי ומנהלי הקרנות שטופים בשנאת ישראל ובאובססיה פרו –פלסטינאית?

 

התשובה היא שהם לא נולדו בהכרח כאלה, אבל הפיתוי חזק מהם: כל מי שמייצר סרט שמשחיר את פני ישראל, בלי קשר לאיכותו, מבטיח לעצמו תהילת עולם אוטומטית ואיתה גם לא מעט כסף .

 

סרטים ישראליים פרו-פלסטינים זוכים למבול בלתי נתפס של פרסים בכול פסטיבלי הקולנוע בעולם, בלי כל פרופורציה למספר הסרטים המיוצרים בישראל ביחס לעולם.

 

נכון שנוכל לייחס את זה לכישרון הגנטי החריג של יוצרי הסרטים הישראליים, אבל תרשו לי לפקפק בכך.

 

 

הפיתוי לקולנוען הישראלי למכור את נשמתו לשטן הוא כפול ומכופל. כשיוצר קולנוע ישראלי מציג בפסטיבל סרטים באירופה סרט אנטי-ישראלי ומתהלך לו מעדנות על השטיח אדום, הוא זוכה להערצה כפולה ומכופלת. פעם אחת כי הכפיש שוב את המדינה השנואה באירופה ופעם שנייה כי אירופאים רבים בטוחים שחצה כרגע את השטיח האדום לוחם זכויות אדם, מוכה ומצולק, מן שילוב נדיר של נלסון מנדלה וצ'ה-גבארה, שהצליח באומץ רב ותוך סיכון אישי אדיר לייצר סרט מחאה, תוך תשלום מחיר אישי יקר של נידוי חברתי ומקצועי, וכל זאת תחת הרדאר של משטר ישראלי טוטליטרי ואכזר.

 

מעטים באירופה יודעים שיוצרים אנטי-ישראלים הם הבון-טון והנותנים את הטון בתעשיית הקולנוע הישראלית. מעטים יודעים שאחוז גבוה מהסרטים הללו ממומן מכספי משלם המיסים הישראלי דרך קרנות הקולנוע הישראליים. מעטים באירופה יודעים שאני ומסעודה מסדרות והזקנה במסדרון מממנים למשל את בית המלון בקאן בו מתארחים חלק מאנשי משלחת הקולנוע הישראלית שנסבים מול עמיתיהם האירופאים במסיבות קוקטייל מסוגננות ומגלגלים עיניים לשמיים בשיחות על ישראל הפשיסטית, תוך לגימת מרטיני מנוער, לא מעורבב.

 

אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

Related posts

הליכוד וגל הירש – חייבים יחד

עומר אריכא

מוטי אוחנה על אמסלם : צביעות ונזק

ליכודניק

מדידת הצלחה בפריימריז

אלי חזן

ים של דמעות

אלי חזן

רוני שטרן עומד כאבן לצד שר האוצר שטייניץ

אריק זיו ויזר

הפאנל באונ' ת"א: כישלון או הצלחה?

Gilad Trugbild

השאר תגובה

דילוג לתוכן