16 C
תל אביב
5 בדצמבר 2021
ליכודניק
זאב בן יוסף

בצרפת נפתחה מלחמת העולם

נוכח התגברות הטרור הבינלאומי בצרפת ובעולם כולו, חובה עלינו לקיים חשבון נפש מדיני למניעת מלחמת העולם התרבותית שאנו ניצבים לפתחה, שעלולה לגרום להשמדת מיליארדי אנשים בכל רחבי העולם


 



הטרור האיסלאמי המתעצם בצרפת הוא רק חוליה אחת בשלשלת פעולות טרור בינלאומי שמזה כעשרים שנה מכין את הקרקע להשתלטות איסלאמית על המדינות הדמוקרטיות המפותחות באירופה ובאמריקה, דבר שיגרום בסופו של דבר לפתיחת מלחמת עולם שלישית. ההצלחה של התפשטות ההגירה המוסלמית באירופה, ההססנות של מִמשל אובמה מול התוקפנות הרוסית,  וחוסר האונים של הממשלות הדמוקרטיות להתמודד עם התופעה, עודדה את סין, איראן, רוסיה, אפגניסטן ופקיסטן, לתמוך בסוריה וצפון קוריאה בפרט ובטרור הבינלאומי בכלל. כל אלה, כולל המרידות והמהפֵּכות בעולם הערבי, נועדו לקדם מאבק של גוש תרבויות דרום-מזרחי טוטליטרי, הלוחם מלחמת תרבות בגוש הדמוקרטי-חופשי בצפון-מערב העולם בשאיפה להשתלט עליו.





מקור הסכסוך – תרבות האיסלאם


ד”ר עזריאל קרליבך ז”ל, עורך “מעריב” לשעבר, חזה מצב כזה כבר בשנת 1955. ביום 7 באוקטובר אותה שנה הוא פרסם בעיתונו מאמר בו כתב:

“אמת פשוטה וברורה היא זו, כי בין עולם האיסלאם לעולם המערב והתרבות אין אף מילה משותפת אחת, ולא הייתה ולא תהיה ולא תוכל להיות כל הבנה. הכוונה בכך איננה לדת, שכן כל דת יכולה להיות טובה או רעה, לפי מה שיגשימו או יזניחו מאמיניה את עקרונותיה המוסריים. הכוונה להשפעת האסלאם על החיים החברתיים והסוציאליים, על תחושת העולם ועל היחסים עם שאר בני האדם… אנחנו עשינו – ומוסיפים לעשות שטות לא תסולח, אם גם אנחנו מסייעים לעולם לצייר לפניו  ערבים שאינם קיימים כלל  ושהם פרי דִמיון משאלותינו.  ואנחנו מוסיפים חטא על פשע כשאנחנו מסלפים את התמונה ומצמצמים את הוויכוח לסכסוך גבולות בין ישראל לבין שכנותיה…  מעל לכל- אין זה תואם את המציאות. לא עניין הגבולות הוא מקור הסכסוך, אלא הפסיכולוגיה האיסלאמית.   אילו היו שכנינו אנשי מערב, אילו היו פרוטסטנטים – היינו מזמן חיים לידם בשלום כדרך הנורבגים והשבדים.  או אילו היו אפילו קתולים – היו יחסינו מסתדרים כדרך שהסתדרו צרפתים ואנגלים בקנדה, ואף מדינות דרום אמריקה רבות בינן לבין עצמן.  ואילו כאן אנחנו מנסים מזה חמישים שנה בכל הדרכים האפשריות להגיע לידי הסדר שהוא, ומעולם לא הופיע באופק אף כצל תקווה – משמע הדבר אינו נעוץ במעשים ובעובדות ובפחדים.  הוא נעוץ אך ורק בכך שהערבים הם בני האיסלאם. ואיתו, כתפישת עולם, אי אפשר להידבר. לא חשוב כלל מי, לא חשוב כלל על מה, עם איסלאם לא חיים בשכנות של שלום… זהו יסוד טעותנו, ולעניות דעתי – סוד בדידותנו וכישלונותינו”.




התנגשות ציביליזציות על בסיס תרבותי


בקיץ 1993 התריע סמואל הנטינגטון, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת הרווארד, על פרוץ מלחמת תרבות עולמית במאמרו “התנגשות הציביליזציות” שפורסם בכתב העת “פוריין אפיירס” (תרגום לעברית של המאמר הופיע בכתב העת “תכלת”). במאמר חזה הנטינגטון את העתיד הצפוי לעולם לאחר מפלת המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות. הוא טען כי מתחיל אכן עידן חדש, אך לא עידן של שלום ושגשוג כפי שטענו אז, אלא של התנגשות ומלחמה בין “ציביליזציות” לא על רקע לאומי אלא על בסיס תרבותי. הוא גרס כי העולם יתארגן על בסיס 7-8 גושים תרבותיים, כאשר הגוש המערבי ייאלץ להתעמת עם גוש איסלאמי-קונפוציאני-לטינו-אמריקאי-היספאני-הינדי-סלאבי-אורתודוקסי. הנטינגטון צפה כי היחסים בין שני הגושים הללו (שתי ה”ציביליזציות”, בלשונו של הנטינגטון) יתאפיינו ביריבות ועימות. קו העימות החריף ביותר יהיה בין הציביליזציה האיסלאמית לציביליזציה המערבית.




מלחמת התרבויות בעת העתיקה והחדשה


בשנת 2002, מבלי שידעתי מה שאמרו קרליבך והנטינגטון, כתבתי מאמר בו חזיתי שתוך זמן קצר תפרוץ מלחמת עולם תרבותית בין שני גושי תרבויות. האחד – גוש תרבויות טוטליטריות בדרום-מזרח העולם (למעט אוסטרליה); השני – גוש המדינות הדמוקרטיות בצפון-מערב העולם (כולל אוסטרליה). טענתי אז, לפני עשר שנים בדיוק, כי אין מנוס מההכרה שהניאו-קומוניזם (במסווה “סוציאל-דמוקרטי” המזכיר את המסווה הנאציונאל-סוציאליסטי של היטלר) מנסה לקום מחדש לאחר שהתברר שהקומוניזם והסוציאליזם פשטו את הרגל כליל, לפחות בדמוקרטיות המערביות, ובייאושו הוא איננו בוחל באמצעים עד כדי שיתוף פעולה סמוי עם הטירור הבינלאומי הקומוניסטי-איסלאמי.


כבר אז, לפני 13 שנים, טענתי שכל המלחמות לאורך כל ההיסטוריה פרצו כתוצאה מאימת ההשתלטות של תרבות אחת על אחרת והאיום לחיסולה של תרבות זו, ו/או מאבקי כוח של קואליציה אחת שכללה תרבויות קרובות ברוחן זו לזו מול קואליציה שנייה כזו.

המלחמות בעת העתיקה (כגון – אשור-בבל, בבל-פרס, פרס-יוון, יוון-רומא, רומא-שבטים הגרמניים) – פרצו כולן בעיקר עקב מאבק ההישרדות של תרבות דועכת מול תרבות חדשה שזרחה.

גם מלחמת העולם הראשונה הייתה בעיקרה מלחמת תרבות טוטליטארית-מונרכיסטית שהתמודדה מול תרבות ליבראלית-דמוקראטית.

כך גם אפשר לראות את מלחמת העולם השנייה: קואליציה של תרבויות פאשיסטיות טוטאליטאריות סגורות (גרמניה, יפן, איטליה, וגם רוסיה שכרתה ברית עם הנאצים בתחילת המלחמה עד שהותקפה על ידם בשנת 1941 ונאלצה לפיכך לקיים שיתוף פעולה זמני עם הדמוקרטיות המערביות). קואליציה טוטליטארית זו פתחה במלחמת חורמה בתרבויות הדמוקראטיות הפתוחות (אמריקה הצפונית, אירופה, אוסטרליה).





התרבויות הטוטליטריות נגד הדמוקרטיות


בניגוד למה שמקובל לחשוב, גם היום לא מדובר רק במלחמת איסלאם דתית פונדמנטליסטית מול ארה”ב. האיסלאם מהווה רק ענף אחד, חשוב ומשמעותי ביותר באיכותו וכמותו, אך רק ענף אחד בעץ הדתות והתרבויות של “דרומזרח”, אשר לא מכבר הצטרף אליו גם השמאל הבינלאומי. אני מעריך שבראש הגוש הזה עומדת בחשאי סין, ואולי גם רוסיה ויפן. למרות המחלוקות הטריטוריאליות שביניהן, הן שותפות למלחמת התרבות של האיסלאם ואף מעודדות אותה בסתר, למרות שהן יודעות להסוות היטב מגמה זו בהשמיען קולות של ידידות עם מדינות “צפונמערב”.

ישראל נתפסת (בצדק) בעיני “דרומזרח” בכלל ומדינות ערב בפרט כחוד החנית של תרבות “צפומערב” המאיימת להקים ראש גשר לקראת ההשתלטות על תרבויות “דרומזרח”.


ארצות “דרומזרח” מאופיינות בתרבות שמרנית, טוטליטרית וסגורה, המעניקה קדימות לחיי הרוח על פני הנאות החומר, מטפחת בקנאות את ערכי התא המשפחתי ואת המורשת הלאומית ושומרת על איסורים חברתיים נוקשים.

מדינות אלה התברכו בתרבות מפוארת עתיקה שהפכה היום לבעלת תדמית נחותה (בעיניהם ו/או בעיני הצפון-מערביים).

חלק ניכר מאוכלוסיית “דרומזרח” סובל מרמת חיים וחינוך ירודה ולקוייה, עד כדי רעב ממש. הכלכלה והטכנולוגיה שלהם תלויים ונשענים בדרך כלל  על אלה של האזור הצפון מערבי.


האזור הצפון מערבי (להלן: “צפונמערבי”) כולל בגדול את מדינות צפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה.

כאן מדובר במדינות בעלות תרבות פתוחה, דמוקראטית ומתקדמת, חדשה יחסית (החלה בדרך כלל מהמאה הרביעית לספירה ואילך), שבהם החופש האישי והחברתי, ההנאות החומריות ורדיפת העושר גוברים על ערכי הרוח והתא המשפחתי.

התרבות, הכלכלה והטכנולוגיה ב”צפונמערב” נחשבים לעדיפים ועליונים על פני אלה שב”דרומזרח” ובעטיים נהנים רוב תושבי “צפונמערב” מרמת חיים וחינוך גבוהה.


מזה שנים רבות שרוי הגוש ה”דרומזרחי” בתחושה כללית של נחיתות, שבחלקה מוצדקת בהחלט, יחד עם פחד עמוק למראה התרבות ה”צפונמערבית” הפולשת בהדרגה לאוכלוסיות “דרומזרח”, כובשת יותר ויותר בעיקר את הדור הצעיר, עקב הפיתויים וההנאות החומריות שהיא מציעה.

ברור שמגמה זו יוצרת סחף, כדור שלג ואיום שבטווח הארוך עלול להיווצר חיסול כללי של התרבויות העתיקות ב”דרומזרח”, בגין הפיתויים החומריים, הרווחה והקידמה של “צפונמערב”.




הבלגה מתפרשת כחולשה ומעודדת תקיפה


רוב מדינות “צפונמערב” (כולל ממשל אובמה דהיום) ביקרו קשות את המדיניות התקיפה שגילו ארה”ב בראשות בוש וממשלת בריטניה מול ציר הרשע ה”דרומזרחי” והן מתנגדות למִתקפת מנע צבאית כוללת מולו. הבלגה מדינית זו, המתפרשת כחולשה, עלולה לגרום בסופו של דבר למלחמת עולם שלישית שתפיל לא רק מיליוני קורבנות, כפי שקרה לפני ובזמן מלחמות העולם השנייה, אלא אולי אף מיליארדים. הימנעות “צפונמערב” מפתיחת מלחמת מנע מול הטרור ה”דרומזרחי”, תתפרש בדיוק כמו כניעת המדינות הדמוקרטיות לדרישות הציר הפאשיסטי-טוטאליטרי ערב המלחמה הכוללת הקודמת ותעודד את “דרומזרח” להגביר את פעולות האיבה, מה שיגרור את העולם למלחמת עולם שלישית.

האפשרות ששוב אנו עומדים היום בפני מלחמת עולם שתפיל מיליארדי קורבנות נראית כתסריט נורא מידי, ממש בלתי אפשרי. אבל חייבים לזכור ואסור לשכוח שגם באותה תקופה, ערב מלחמת העולם השנייה, חשבו כולם במדינות הדמוקרטיות, כולל המנהיגות הציונית, שתסריט כזה, אותו ניבא רק מנהיג ציוני אחד – זאב ז’בוטינסקי – הינו בלתי אפשרי. שהוא נורא מידי.

זו הייתה האווירה הכללית כשחזר ראש ממשלת בריטניה צ’מברליין, מנפנף בהסכם השלום שחתם במינכן עם היטלר ומסר את צ’כוסלובקיה בידיו, וקרא בקול גדול: “הבאתי שלום לדור שלם”. כידוע, “הסכם השלום” ההוא גרם למיליוני קורבנות בכל העולם בחמש השנים שלאחר מכן, ולשואה איומה בה הושמד שליש מהעם היהודי.


לא נותר אלא לקוות שהמנהיגים בישראל ובעולם הצפון מערבי הדמוקרטי החופשי הנאור למדו לקח ממה שקרה אז וממה שקורה עתה, יבינו שגם הפעם מדובר באיום על העולם הדמוקרטי החופשי הצפון-מערבי כולו וינחיתו מכת מנע שתמנע את האיום אחת ולתמיד, במקום להשתעשע ב”הסדרים מדיניים”, “מהלכים דיפלומטיים” ובוועידות “שלום” חסרות טעם וערך נוסח הסכם מינכן הזכור לדיראון, שרק מעודדות את הטרור והתוקפנות.




הכותב, זאב בן-יוסף, הוא ממייסדי הליכוד, חבר מרכז, חבר מזכירות וחבר לשכה, מוותיקי תנועת בית”ר, עיתונאי, פובליציסט, עורך כתבי עת, איש הסברה ויחסי ציבור מזה יובל שנים, בעל תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית, משלים בה תואר שני בפילוסופיה של המדעים.



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמןלפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

בכל דור עומדים לכלותנו

אלי חזן

נטע זר והזהות האמיתית של הליכוד

אלי חזן

לקחי השואה והאיום הקוריאני

אלי חזן

ההיגיון גבר על הרעיון

אריק זיו ויזר

דרעי והסוס של קליגולה

אלי חזן

מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת אמיתית

אריק זיו ויזר
דילוג לתוכן