a
20.1 C
תל אביב
12 בנובמבר 2019
ליכודניק
צפורה אור טל

בעקבות נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם

כאשר קראתי את הכתבות ושמעתי את הפרשנויות בעקבות נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו באו"ם, קיבלתי קבס. השנאה של אותם עיתונאים ופרשנים כלפי בנימין נתניהו מעבירה אותם על דעתם

 

אתחיל במה שאמר פנקס בטלוויזיה, שידוע שיש לו חשבון אישי עם מר נתניהו.

לפי זכרוני הוא לא ניתח את הנאום, שמעתי אותו תוך כדי עיסוקי במשהו אחר, אבל הוא אמר בערך את המשפטים האלה:  "הנאום היה טוב, האנגלית רהוטה, וזה מה שהוא אוהב."

במשפט הזה, "וזה מה שהוא אוהב", נמצא האבא אבא של רעל הרעלים, וזה גם בבחינת שטיפת מוח להמונים בניסיון לרוקן את הנאום מתוכן ולהמעיט מערכו של מר בנימין נתניהו בעיני הציבור. כי מה המשמעות של המשפט: "וזה מה שהוא אוהב" בקונטקסט הזה? המשמעות היא שהפנקס הזה ניסה להתעלם, להסיר, להתכחש ולבטל את כל התכונות התרומיות של מר נתניהו שהן: חוכמתו המופלגת, פיקוחותו המופלגת, הבנתו המופלגת, השכלתו המופלגת, עומק מחשבתו, ראייתו המפוכחת, ראייתו את הנולד, ראייתו הכוללת, מנהיגותו, יכולתו לזהות מוקדם את האסונות המתרגשים עלינו ועוד ועוד – והפנקס הזה ניסה להותיר את נתניהו רק עם "וזה מה שהוא אוהב", כאילו כל התכונות התרומיות שהוזכרו לעיל לא נמצאות במר נתינהו, וכל שיש בו זה רק  "וזה מה שהוא אוהב", היינו רק לנאום באו"ם.

או באשר לכתבתו של הברנע הזה, שציין, בין היתר,  את הדברים הבאים. "בסוף הנאום הוא מדמה את עצמו לנביא ישעיהו, שנשבע: "למען ציון לא אחשה; למען ירושלים לא אשקוט".

מה קרה לברנע הזה? מה זאת המילה הזאת, "מדמה". הברנע הזה כל כך שונא את נתניהו שכל דבר שנתניהו אומר או עושה, אוטומטית הוא שולל ורואה את זה מבעד למשקפי  השנאה שלו. כי  מי לא מצטט מדברי הנביאים? על זה הברנע הזה צריך לכתוב?  לטעמי, הציטוט הזה מישעיהו  הוא השיא שבנאומו של מר בנימין נתניהו, והוא מקפל בתוכו את מצבנו ועמדתנו.

או בדברים שכתב עדי גולד: "בעקבות ההדים שלהם זכה תרשים הפצצה המתקתקת בשנה שעברה, היה ברור שבלי גימיק אי אפשר. נתניהו שלף פוסטר ובו תמונה שצילם צוות טלוויזיה צרפתי בזמן המלחמה בעזה, ובו נראים שני משגרי רקטות של החמאס שהוצבו בתוך שכונת מגורים. בצילום נראים היטב שלושה ילדים פלסטינים שמשחקים ליד הרקטה." סוף ציטוט.

מה שקומם אותי היה המשפט: "היה ברור שבלי גימיק אי אפשר". זה משפט סרקסטי, זה משפט אירוני, זה משפט ציני, זה משפט מזלזל, זה לא משפט שאומרים על ראש ממשלה שמקדיש את כל ישותו להגנה על מדינת ישראל ועל עם ישראל.  ואני שואלת:  הלזאת ייקרא גימיק? הרי בתמונה הזאת גלומים כל הרשע של החמאס ופשעי המלחמה שהוא עשה, ושהעולם שם עצמו סומא מראות את העובדות האמיתיות שהיו.  מה חשב עדי גולד, שמר נתניהו יוותר על התמונה  המדברת בעד עצמה, המפריכה את טענות האוייב,  ושצולמה על ידי צוות טלוויזיה זר.  אפילו בלי הנאום האבסורדי של אבו-מאזן, חובה היה להציג את התמונה הזאת.  איפה אתה חי, עדי גולד. אתה כבר לא זוכר את אלפי הרקטות שנורו מעזה?

באשר לכתבה של סימה קדמון, ממש  היה קשה לי לתפוס את המשפט שעורר בי הכי הרבה קבס, כי הכתבה כולה מתחילתה עד סופה עוררה בי קבס.  בכל זאת כמה "פנינים" מכתבתה. "האם לא היינו כבר בסרט הזה, סליחה – במונולוג המומחז הזה? האם לא שמענו כבר את אותם משפטים, את אותם איומים?" סוף ציטוט.

כן, גב' סימה קדמון, את תשמעי את אותם המשפטים חזור ושמוע כל זמן שמדינת ישראל מאויימת על ידי אלה שרוצים לחסלה, בעוד שאת ושכמותך סומים מלראות את המציאות האמיתית.

ועוד "פנינים" של סימה קדמון: "למה טורח ראש ממשלת ישראל להגיע לשם, שנה אחרי שנה , כשאין לו באמת מה לחדש?"

ראשית, מדוע סימה קדמון לא שואלת את אותה השאלה את אבו-מאזן ואת כל יתר המשלחות? ובאשר למשפט:  "כשאין לו באמת מה לחדש?" אז ככה, אין לו באמת מה לחדש, כי מאז ראשית הציונות ועד היום, בהרכבים כאלה ואחרים, הערבים לא השלימו עם  שיבתנו למולדתנו ורוצים לכלותנו – אם זה ערביי הארץ בזמן יבוש הביצות וכיבוש השממה; אם זה לפני, בזמן ואחרי תום המנדט הבריטי; אם זה למחרת ההכרזה על "תוכנית החלוקה" של כט' בנובמבר, וזאת בתגבור צבא ההצלה של  פאוזי אל קאוקג'י הסורי-לבנוני וחיילי "הלגיון הערבי" ששהו בארץ בזמן ואחרי המנדט הבריטי, ובתגבור חיילים מצבא עיראק שחדרו לארץ – דבר שפתח את מלחמת העצמאות; ואם זה פלישתם לארץ של חמש צבאות ערב בעת ובעונה אחת כדי להשמידנו, מדרום – צבא מצרים, מצפון – צבא סוריה ולבנון, ממזרח – צבא ירדן ועיראק, וזאת בתגבור מצבאות תימן וערב הסעודית  – שמונה שעות! לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ב- 14.5.1948; ואם אלה הפדאיון שיצאו מעזה שהיתה בשליטת מצרים וחדרו לארץ למטרת רצח, דבר שהיווה את אחת הסיבות לפריצת מלחמת "מבצע סיני" ב- 1956; עבור למלחמת ששת הימים שנכפתה עלינו ב- 1967 ומלחמת יום כיפור שנכפתה עלינו ב- 1973; עבור למערכה ב"צוק איתן" שנכפתה עלינו. כאשר בין לבין כל הזמן היו התנקלויות מצידם שתקצר היריעה מלתאר אותם.  כשעל כל אלה נתווספה אירן הרוצה להשמידנו.

אז מה האלטרנטיבה, גב סימה קדמון? לטמון את ראשינו בחול ולא לזעוק קבל עם ועדה מעל כל במה? אחרי ככלות הכל עצרת האו"ם היא במה שהעולם כולו צופה בה.

ואיך אפשר בלי מאיר שלו

אתחיל בזה  שמאיר שלו שיש לו טור קבוע בעיתון, הוא ידען גדול בכל מה שנוגע לחי ולצומח בארץ-ישראל. אפילו שהוא כותב על פרות ורפתות, על תרנגולים ולולים, על כלניות ורקפות, הוא תמיד עושה אקרובטיקה בכתיבה שלו כדי לשרבב לתוך הכתבה את מר בנימין נתניהו ולכתוב עליו משהו שלילי,  בלי קשר לנושא הכתבה. ובעניין זה, האיש ממש אובססיבי, ואני שואלת את עצמי האם נשאר לו זמן לחשוב על משהו אחר בחיים.

ועכשיו לעניין כתבתו של שלו בעניין נאום ראש הממשלה באו"ם

נתחיל בזה שמילה "חדשה" באה למדינה, והיא אפס. ומאיר שלו הביאה לכדי אינפלציה והוא כותב בהקשר לנאום ראש הממשלה:  "עשייה אפס" "החלטה אפס" "חזון אפס" תקווה אפס"  וממשיך כך: "למרבה הצער, ראש הממשלה הזה מביא אותנו גם למצב של "ציונות אפס", כי כל מה שהוא יודע לעשות הוא להפוך את מדינת היהודים  לעוד גלות מן הגלויות."

אני חושבת שרק שכל מעוות יכול לכתוב דברים כאלה. אני חושבת שרק עיוור לא רואה את מה שעשינו כאן בכל תחומי החיים, בד בבד עם המלחמות שאויבינו כופים עלינו, דבר שאין לו אח ורע בכל העולם, ובכל תולדות האנושות.

ושלו ממשיך: "השואה, ולא התקומה, היא החווייה המכוננת שלו. הפחד, ולא התקווה, הם חזון העתיד שלו, ואותו הוא מנחיל גם לנו."

אז ככה, האנשים התוקפים את מר בנימין נתניהו על השימוש בשואה  בנאומיו – הם אנשים חולים. חד וחלק. מה קורה כאן? האם השואה הייתה תאונת-דרכים של פגע וברח שצריך לשכוח?  האם השלו הזה שכח ששליש מעמנו נכחד בשואה?  האם התרעותיו של מר בנימין נתניהו לא באות למנוע  שואה שנייה?! כדי שגם מאיר שלו ומשפחתו יישארו בחיים? האם הוא לא שמע את אירן אומרת שהיא רוצה בהשמדת ישראל ועל כן היא מכינה נשק גרעיני?

והשלו הזה ממשיך וממשיך לבדות ממוחו הקודח דברים מעוותים עד כדי חולי, ומייחס אותם למר נתניהו, כמו: "נאצים מתחבאים בכל פינה…" אינקוויזיטורים עורכים את המדורות…" "עמלקים  מזנבים בנו…" "המן מכין לנו עץ של חמישים אמה…"   "…ואנחנו בגטו, והיישר מגטו ישראל שולחת ממשלת ישראל את ילדיה לאושוויץ…"

ועוד כהנה וכהנה, עד שתחושת הקבס שלי גברה ולא יכולתי יותר לקרוא.

 

צפורה אור-טל, תל-אביב 5.10.2014  

Related posts

השיר: לחוף אגם כנרת

אריק זיו ויזר

חבר'ה, הגדשתם את הסאה

אריק זיו ויזר

בדרך האבות בארץ הגבעות

אריק זיו ויזר

על העצרת לציון 60 שנה למערכה על יפו ועל הסיורים בעקבות הלוחמים

אריק זיו ויזר

שיר אהבה לטו' באב – כתבה: צפורה אור-טל

אריק זיו ויזר

לחוף אגם כנרת – כתבה צפורה אור-טל

אריק זיו ויזר

2 תגובות

עמיחי 8 באוקטובר 2014 at 3:56

ציפורה,כתבת יפה מאוד.
באמת אין מישהו שיכולצלכתוב זאת טוב ממך.
המשיי בפעילותך החשובה.
בהערכה ואהבה
עמיחי גרינולד

הגב
צפורה אור-טל 8 באוקטובר 2014 at 8:53

נ.ב. במהלך הקלדת הכתבה מהטיוטה נשמטו שתי מלחמות שהיו לאחר מלחמת יום כיפור, אשר גם הן נכפו על ישראל: מלחמת לבנון הראשונה מ- 1982 בין ישראל לסוריה ולארגוני טרור פלסטינים שפעלו נגד ישראל משטח לבנון, ומלחמת לבנון השניה שהתרחשה בקיץ 2006 בין ישראל לחזבאללה, עליהן יש להוסיף מבצעים רבים שהיו בין כל המלחמות, לשמירה על בטחון ישראל
צפורה אור-טל

הגב

השאר תגובה

דילוג לתוכן