13.9 C
תל אביב
1 במרץ 2021
ליכודניק
דעות

איזון ממולכד

על מצבו הבעייתי אך המצוין בו בעת של רה”מ בנימין נתניהו

 

הפריימריז האחרונים שנערכו בתנועת “הליכוד” הכריעו נטיית הכף של מפלגת השלטון באופן המובהק ביותר, יש היגידו מאז הקמתה. רוב מוחץ של חברי הכנסת ב”ליכוד” נמצאים אידיאולוגית מימין לבנימין נתניהו ולא באסנס, אלא באופן מעשי ומוצהר שחור על גבי לבן. נתניהו, שלימים נתפס כאיש הימין האולטימטיבי, אותו ימין שמשנה בשנים האחרונות את פניו לחלוטין, נאלץ להתמודד שוב ושוב עם משיכה נחושה ועצבנית ימינה וימינה של חברי מפלגתו, בעוד שהוא עצמו נתפס כסממן המתון, המרכזי, ויש היגידו במפלגתו שלו – חסר חוט השדרה, ב”מחנה הלאומי”.

 

מן העבר השני, רובו המכריע של העם מחזיק בדעה זהה לנתניהו אידיאולוגית – אי השמת הבלוק על אפשרות עתידית של התקדמות מול הרשות הפלשתינית, אל מול חשדנות מוחלטת וסלידה עקבית מהתנהלותה, שמירה במילים ובמעשים על אחדות ירושלים, מלחמה חסרת פשרות בטרור ודרישה חוזרת ונשנית של הכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. במילים אחרות, נתניהו מייצג את האיזון כפי שרבים מתושבי ישראל מעוניינים בו – כשאלף כל, שמירה על הביטחון מניעה אותו, ולאו דווקא מניעים דתיים גרידא. כפי שנאמר לעיל, לאור הצהרתו בנאום בר אילן, מוצא עצמו נתניהו בבידוד פנים מפלגתי שטרם נראה.

 

בתזת “שתי מדינות לשני עמים” בו מצדד ראש הממשלה תוך הטלת דרישות מרחיקות לכת אך קיימות, עומדים לצידו שני חברי כנסת בלבד מ”הליכוד” – השר לעניינים אסטרטגיים והשר ליחסים בינלאומיים, יובל שטייניץ, שבינו לבין ראש הממשלה ניצב לאחרונה “חתול שחור”, עקב סילוקו של שטייניץ בבושת פנים מישיבת הקבינט ע”י השר יאיר לפיד, תוך התעלמות מוחלטת ואי הגנה על הראשון מצד ראש הממשלה, וכן יו”ר וועדת הכנסת, צחי הנגבי, שחזר לא מכבר למפלגת האם שלו אחרי “גלות” בקדימה.

 

כפי שניתן להבין, לא מדובר בשניים מחביביו הבולטים של נתניהו כיום, שמייצג רבות מן הזמן את עמדת ישראל דרך השקפת עולמו ותו לא – לפחות מפרספקטיבית סיעתו. החוצץ בין נתניהו לחברי מפלגתו מבחינה אידיאולוגית, והקרבה של העם לגישת נתניהו החדה אך המאוזנת כביכול, לפחות אל מולם, הביאה בין היתר לעלייתו הגדולה של יאיר לפיד וסיעתו “יש עתיד”. הדבר נכון מכיוון שיש עתיד מייצגת נאמנה בלא מעט נקודות את השקפת נתניהו, אותו השקפה שכאמור – מקובלת על רוב העם.

 

עקב זאת, רבים מן מחזיקי דעת נתניהו אכן הצביעו לליכוד מתוך שביעות רצון מראש הממשלה ונטיית לב בולטת יותר לימין, אך רבים אחרים, באופן דרמטי, שמו את יהבם על “יש עתיד” – שמייצגת את השקפת נתניהו באופן פרוס, פרסונאלית, ורענן – הרי שאיש ממפלגה זו איננו פוליטיקאי בעברו. מבין כל מפלגת המרכז כביכול, נתפסה “יש עתיד” כקרובה ביותר לימיניות המתונה של נתניהו. הרי שבמצעה מוצבת הדרישה הברורה והבלתי מסתייגת לשמירה על אחדות ירושלים, בניגוד למפלגות “התנועה” ו”העבודה”, והרי שמפלגה זו בידלה את עצמה באופן גלוי מהשתייכות לגוש “המרכז-שמאל”, ממנו מרבית העם סולד אידיאולוגית.

 

כמו כן, בחר לפיד לערוך את נאומו המדיני הראשון בעיר אריאל השוכנת בלב השומרון, והצהיר כי “אין מפה עתידית של מדינת ישראל שאריאל איננה חלק ממנו”. בנוסף לכך, נוצצת האמירה של לפיד כי “אסור לרדת מרמת הגולן, לא רק בגלל שכרגע אין עם מי לדבר – רמת הגולן שלנו”. ניתן להוסיף לכך את אמירתו של לפיד, שקרצה גם היא למצביעי הימין, כי “מגדל דוד חשוב למורשת ולקיום הישראלי, כי הוא יותר ממגדל – הוא סמל. הוא חשוב יותר ממגדלי עזריאלי”.

 

חשוב להבין – לפיד נותר תומך בניהולו של משא ומתן מול הפלשתינים, בדומה לנתניהו, בגלל האיזון הדמוגרפי שעומד בסימן שאלה לגבי העתיד ע”פ טענתם (טענה שגם היא, נהדפת, בצדק או שלא, ע”י אנשי “קרני המזבח” של הימין), וכן בגלל הניסיון לעשות קץ לסכסוך הדמים. ניתן להוסיף לכך את הלחצים הבינלאומיים העזים, אלף כל מכיוון ידידת ישראל ארה”ב, וכן את העובדה שפתרון בסוגיה הישראלית-פלשתינית עשוי להוות “חגורת חנק” לאיום של אירן המתגרענת ומכה של ממש לציר הרשע מבחינת ישראל, “חיזבאללה-סוריה-חמאס-ג’יהאד”.

 

אי אפשר להתעלם מההנחה של לפיד, ושל נתניהו, שנמצא באזור דומה לזה של הראשון מבחינת צרכי לקיחת האחריות, כי יצירת נורמליזציה של ישראל מול הפלשתינים – תשפר פלאים את יחסיה של ישראל מול מדינות ערב בפרט, וכן את יחסיה הבינלאומיים של ישראל בכלל – עם אומות אירופה, אפריקה, אסיה ואמריקה.

 

המכלול הנ”ל מדבר באופן נראה לעין לנתניהו המבודד במפלגתו אך פופולארי בציבור וללפיד, שבאופן אירוני נתמך באופן חד ע”י חברי סיעתו אך מבודד כעת ציבורית עקב הטלות המס במסגרת תפקודו כשר אוצר – אותו מכלול, שחקוק בליבם ושגור בפיהם השכם וערב מצד אנשי המרכז-שמאל או השמאל.

 

אלא שההבדל הוא באסנס – נתניהו ולפיד נתפסים כ”פקחי עיניים”, ומגלים סקפטיות כלפי התנהלותו של אבו מאזן בפרט והתנהלותה של הרשות הפלשתינית בכלל (טרור חוזר ונשנה, הסתה בבתי הספר נגד ישראל, פעילות אקטיבית למידורה של ישראל בכל הזדמנות, חיבוק דב למרצחי נשים וילדים, דו-פרצופיות בראיונות מול תקשורת ערבית ותקשורת מערבית, הכחשת שואה), סקפטיות שמדברת אל לבבות ההמונים כתער בלב מאז ימי תכנית ההתנתקות.

 

בסופו של עניין, העם נוטה ימינה, וכך יעידו כל סקרי דעת הקהל, בעיקר ממניעים ביטחוניים. המילה “נוטה” מייצגת נאמנה את מדורת השבט הישראלית, שלא מעוניינת בקיבעון מחשבתי בלתי ניתן לתזוזה, אך בהחלט לא מוכנה לשאת ולתת, לשאת ולתת, מבלי לקבל דבר. העובדה כי נתניהו, ובנקודות מסוימות, כפי שנכתב קודם לכן, גם לפיד, עומדים באזור הימני המתון והמרכזי, מקנה להם יתרון בדעת הקהל כשנפתלי בנט, נציג הימין האידיאולוגי-דתי הנעוץ בקרקע בממשלה, וציפי לבני, נציגת המרכז-שמאל בממשלה ו”אבירת חדר המו”מ”, “מתכסחים” שבוע אחר שבוע.

 

העובדה כי יש משיכה משני צדדים מעמידה לפחות את נתניהו (לפיד עסוק בצרותיו במשרד האוצר) כמבוגר האחראי והמאזן בממשלה, וזו בעצם שאיפת העם – מנהיג שלא מונע ממניעים דתיים טהורים אלא ממניעים ביטחוניים עמוקים, מנהיג שמסוגל לאזן בין קבוצות פוליטיות ולהתגבר על מערומות בביתו שלו, מנהיג המסוגל “להשיט” באחריות מיטבית ומריבית, את “הספינה הישראלית” תוך הסתכלות לכל עברי ההפלגה. כיום, אין אדם שמגלם בתוכו טוב יותר את פרמטרים אלו מלבד נתניהו, שסופג ביקורת מכל סיעות הכנסת – דבר המעניק אינדיקציה חדה על מצבו הפנטסטי פוליטית וציבורית.

 



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמןלפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

דרוש שר חברתי

אריק זיו ויזר

החרימו במרצ

אלי הרשקוביץ

לא מספיק לזכור

אלי חזן

יום הכיפורים –איך הפכו ניצחון למפלה

אריק זיו ויזר

האזנות סתר במצודת זאב – האח הגדול – טוקבק שהוקפץ

אריק זיו ויזר

בנתיב החיסונים

אלי ורד חזן
דילוג לתוכן