23.1 C
תל אביב
30 במאי 2024
ליכודניק
ממשלה

אדלשטיין. סיפור ציוני

אביו כומר פרבוסלאבי, הוא היה דוגמן עירום והיום הוא יהודי דתי ומתנחל; הוא ישב בכלא בבריה”מ כמעט שלוש שנים על החזקת סמים – אשמה שהודבקה לו בגלל פעילותו הציונית, נפצע שם וניצל בזכות מסירותו של אסיר שהורשע ברצח כפול; עם התפוררות המשטר הסובייטי הוא עלה לארץ, בדיוק ביום העצמאות לפני 24 שנים, הצטרף לפוליטיקה וסלל את דרכו לממשלה – סיפור חייו של שר ההסברה, יולי אדלשטיין

קחו נשימה ארוכה: איזה שר בממשלת ישראל היה דוגמן עירום אסיר שהורשע בהחזקת אופיום וישב בבית הסוהר שנתיים ושמונה חודשים נפצע קשה אך הוזנח על ידי הצוות הרפואי וניצל בזכות טיפול מסור של רוצח כפול אביו התנצר והפך לכומר ואילו הוא עצמו   חזר בתשובה ומתגורר היום בהתנחלות?    מעטים מכירים את סיפור חייו המרתק של יולי אדלשטיין שעבורו השבוע שבין יום השואה ליום העצמאות הוא בעל משמעות אישית נוספת.    כשר ההסברה אדלשטיין אחראי על הקשר עם התפוצות. הוא עצמו היה מסורב עלייה ונענש כאסיר ציון עד שביום העצמאות 1987 שוחרר במפתיע והודות לתמורות ברוסיה באותה תקופה חודש אחר כך כבר נחת בישראל.      “אין ויכוחים דתיים עם אבא”    אדלשטיין היום בן 52 נולד למשפחה חילונית ומשכילה בצ’רנוביץ’ אז חלק מבריה”מ והיום באוקראינה. זיכרונות הילדות הקשורים ליהדותו היו קצרים: טיול עם אבא לקנות מצות בסתר או לראות את סבא לומד עברית מספר הדרכה עצמית.

 

האב יורי או בשמו הנוכחי האב גרגורי התנצר בתחילת שנות ה60- וכיום הוא משמש הכומר האורתודוקסי של הכפר קרבנובו שברוסיה. “שואלים אותי איך זה לגדול בבית של כומר ולצאת יהודי מאמין. מבחינתי גדלתי בבית של הורים מרצים באוניברסיטה. אבי אדם חכם במיוחד עזב את הקולג’ רק בשנת 1979 ואחר כך החל בנושא הכמורה. אנו ביחסים מצוינים ויש ביקורים הדדים.    “זה לא תמיד נעים ויש סיטואציות לא פשוטות” מודה אדלשטיין “למשל כאדם דתי אני לא נכנס לכנסייה. אבל היחסים האישיים בינינו מצוינים. אני מאוד אוהב אותו ומעריך אותו. בפרץ של חשבון נפש אני אומר שהוא הגיע לנצרות מאותו מקום של חיפוש שאני הגעתי ליהדות. אנחנו לא נכנסים לוויכוחים תיאולוגיים אבל פעם הוא אמר לי ‘אם היית אדם בלי ערכים ואידיאולוגיה כמו שאתה ברור שהייתי מתקשה להעריך אותך.”‘

 

עם סיום בית הספר התיכון הוא ביקש ללמוד שפות זרות. “ההורים שלי אמרו לי ‘אתה יודע שאתה יהודי לא יקבלו אותך.’ לא התייחסתי לדברים   כי היו לי ציונים טובים ועד אז לא חשתי קיפוח כלשהו בגלל שהיינו יהודים. את מבחני הכניסה עברתי אבל בראיון ישב איש ממשל. הוא הקריא את סעיף השם והלאום בתעודת הזהות שלי ואמר: ‘נדמה לי שיש לך בעיית ראייה חמורה. אתה לא תעמוד בלימודים.’ הייתי מאוד תמים ואמרתי שאין לי אפילו משקפיים ושהוא מתבלבל. הוא פטר אותי ב’לך תביא פתק מהרופא’ בתקווה שאבין.      “באמת הלכתי לרופא עיניים וחזרתי עם אישור שהראייה שלי מושלמת. כאן הוא כבר באמת התרגז. הוא הרי הסביר לי בצורה מאוד ברורה.”    אחרי הכישלון אדלשטיין התקבל למכללה להכשרת מורים שבה לימד אביו. “באחד השיעורים” נזכר אדלשטיין “אחד המרצים העביר קורס על המהפכה הסובייטית ודיבר בשבחו של סטלין. לא התאפקתי ומניתי בפני המרצה כמה עובדות על אודות מדיניות החיסולים של סטלין. סולקתי מהלימודים.    “הייתי בן .20 חזרתי הביתה והבהרתי להורים שלי שאני עם המדינה הזאת גמרתי. הכרתי חבר שגר במוסקבה ושדרך לשכת הקשר ‘נתיב’ קידם עלייה של יהודים לישראל. הדרך לצאת מרוסיה היתה באמצעות איחוד משפחות. בבקשת העלייה המצאתי שיש לי דוד קרוב בארץ אבל הבקשה נדחתה בטענה שלא מדובר בקירבה ראשונה. נשארתי בלי לימודים ובלי עבודה. עברתי למוסקבה שם הצטרפתי לחוג של לומדי עברית כאשר ראש החוג היה מסורב עלייה. כך שמעתי יותר עברית ויותר על ישראל.”    בתוך כמה חודשים אדלשטיין החל בעצמו ללמד עברית בקבוצות של חמישה-שישה אנשים. ההצטרפות לשיעורים היתה מפה לאוזן. “תמיד היה חשש שיש מלשינים ולכן לכל קבוצה אמרתי שכל מי שרוצה לדבר על המצב בבריה”מ או העלייה לישראל – רק אחרי השיעור. כך שמעולם לא יכלו לומר שאני מטיף נגד בריה”מ במסווה של לימוד שפה זרה.”

 

השבוע הוא נזכר בפשיטות של המשטרה המקומית על השיעורים שלו. “הפשיטות האלה היו בעיקר לצורכי השפלה. באים לוקחים את כל הספרים קלטות   ועוד ומחזיקים במעצר שלוש שעות.    “שני שוטרים חילקו הוראות: ‘תתפשט’ ‘תוריד גם גרביים’ ומבצעים חיפוש גופני. בסוף החקירה אחד השוטרים אמר בצורה מנומסת מאוד ‘תזכור בפעם הבאה שתיתפס אתה תצא מפה עם ראש פתוח.”‘    אבל אדלשטיין המשיך ביתר שאת. הוא התחיל לארח בביתו ישראלים שביקרו ברוסיה. כל אורח שהגיע התבקש לדבר רק בעברית ולהרצות על ישראל   מנושא בית שני ועד קידום אנרגיה סולארית. במקביל הוא יצא ללמד בפריפריה. השיגרה היתה די קבועה: מישהו מלשין המשטרה המקומית מגיעה לעצור אותו ועם השחרור הוא נודד לעיר אחרת.      שומר כשרות ומדגמן עירום    הרישום הפלילי של אדלשטיין הלך והתארך. הוא הפך למובטל בלי סיכוי ממשי למצוא עבודה או חברים ומי שהקיף אותו היו מסורבי עלייה אחרים. חברי הקבוצה עזרו זה לזה נעזרו בהורים מכרו פה מעיל עור יקר שם מצלמה שמישהו הביא מחו”ל ושרדו איכשהו. אחד החברים סיפר שמחפשים גברים שישמשו מודל לציור ופיסול בבית הספר לאמנות של מוסקבה. אדלשטיין אז בן 23 יחד עם עוד מסורבי עלייה הגיעו והסירו את הבגדים מול האמנים.    “הייתי עושה להם את הפוזה שהם ביקשו” הוא מספר נמתח מניף את ידיו ומסדר אותם כפופות מרפקים כאדם החושב ואחר כך מתפרץ בצחוק.

 

מנהל המוסד היה אדם בשם באבורין ממעצבי הפסלים בכיכר האדומה דמות אגדית ומוכרת מאוד ברוסיה. אחד האירועים המפורסמים באותם שנים התרחש כאשר באבורין ניגש לתלמיד בינוני בחוג לפיסול שהתקבל בזכות קשרים בשלטון. הוא נעמד לידו וביקש מאדלשטיין לעמוד בתנוחה מסוימת. לאחר מכן פנה אל הסטודנט: ‘מה אתה רואה’? שאל. הסטודנט גימגם ובאבורין צרח עליו: ‘דמות אלוהית! במקום לפסל את אלוהים אתה מפסל גוש חרא”!    באותו שבוע הגיעו סוכני הקג”ב לאקדמיה. האחראית על כוח האדם במקום היתה זונת צמרת לשעבר שעבדה בתחילת דרכה כמודל לאמנים במקום. “היה מדובר בפרוצה שעבדה באישור הקג”ב במלונות יוקרה במוסקבה וסוכנים חשאיים לא ריגשו אותה. הסוכן ביקש ממנה לפטר אותי אבל הפרוצה בדימוס ענתה: ‘אני לא יכולה לפטר אותו. באבורין אמר שהוא דמות האלוהים”!’ וכך המשיך אדלשטיין   לדגמן ולאסוף כסף למחייתו עוד חצי שנה.

 

במקביל הוא המשיך ללמד עברית. “לימדתי גם על המסורת היהודית אבל הרגשתי שאני רחוק ממנה אז התחלתי ללמוד והתקרבתי ליהדות. לאט לאט אני ואשתי טניה התחלנו לשמור כשרות ושבת.”    ב1984- מת ברז’נייב והשליטים התחלפו בזה אחר זה. בהיעדר שלטון מרכזי חזק כוחו של הקג”ב התעצם והוא פעל בחופשיות. “באותה תקופה בוצעו מעצרים של מסורבי עלייה תוך שמעלילים עליהם ושותלים ראיות בבתיהם. אחד הואשם בתקיפת שוטרים לאחר שמצאו אקדח מתחת למיטה שלו. ידעתי שזה יכול להגיע גם אלי” נזכר אדלשטיין.      “התכנסנו משפחה וחברים לארוחת ערב שבת. פתאום דפקו בדלת שישה-שבעה חבר’ה חלקם לובשי מדים פרצו את הדלת והתחילו לאסוף ספרים וחפצים. הקצין אמר: ‘או שתיתן את החומרים המרשיעים   בתיק נגדך מרצון או שניקח בכוח.’ עניתי: ‘אין שום בעיה רק תגידו לי מה האשמות בתיק.’    “אשתי הדליקה נרות שבת. אחד השוטרים לקח את קופסת הגפרורים ואמר: ‘יש פה חומר שחשוד כחשיש.’ הבנתי שהרכבת יצאה מהתחנה.” אחרי כמה דקות אחד השוטרים התכופף שלף כביכול קופסה ואמר: ‘אה זה יותר רציני זוהי קופסה של אופיום.’ הבנתי שהשלטונות החליטו להפליל אותי.”

 

בחקירות הכל היה ברור: תודה במשהו שלא עשית ותלשין על חבריך ויהיה בסדר. “החלטתי שאני לא הולך לכיוון הזה” מספר אדלשטיין והתוצאה היתה קשה. הוא הוחזר לבית המעצר התפילין שלו הוחרמו. אחד השוטרים שבר את התפילין ואדלשטיין התפרץ לעברו. “לא היה לי סיכוי. הם השכיבו אותי והרביצו. לקחו אותי למפקד הכלא שלו הסברתי שבלי התפילין אני פותח בשביתת רעב.”    “ראיתי קשוחים ממך” הודיע לו המפקד והורה לכלוא אותו בצינוק. “דצמבר מוסקבה אין אמצעי חימום בצינוק בגד אסירים דק. ארוחה אם אפשר לקרוא לזה כך רק אחת פעם ביומיים” הוא נזכר בחיוך מריר. “בכלא אתה מגלה על עצמך דברים מיוחדים. עד אז לא התחברתי לשום צורה של אמנות. אבל מהלחם שזרקו לי פיסלתי דמויות.”    בדצמבר 1984 נפתח המשפט של אדלשטיין. “הרגשתי כמו בהצגה. באולם היו 50 איש כולם כאילו מתעמקים בקריאת עיתון. השוטרים סיפרו על הסמים שמצאו כביכול אצלי. אחר כך העלו את השכנה שלי. אין לי טענות כלפיה. אישה פשוטה מבולבלת היה ניכר שלא נעים לה.” בסופו של דבר הורשע אדלשטיין   בהחזקת סם. העונש: שלוש שנות מאסר.

 

בבית הסוהר נפגש עם פושעים פליליים. יחד איתו היו רק עוד שני אסירים פוליטיים. משם הם עברו למחנה עבודה. “מקום מוזנח ביותר על שפת אגם באיקל” נזכר אדלשטיין. “מינוס 50 מעלות בחורף. העבודה: ייצור פסי רכבת. 11 שעות ביום. הכל מוקף גדרות כלבים נובחים ושומרים במגדלים.    “החוקים שם היו אחרים מאשר בחברה מעמדית של   בית סוהר רגיל. שם לא היה כבוד. הכל על האגרוף הכל בכוח. זהו מקום שקשה לשרוד בו.    “פעמיים בשנה יש ביקור משפחות. המפגש הראשון שלי עם אשתי היה הלם מוחלט כי השותפה לביקור שלה התבשרה שבעלה מת מאז הביקור הקודם. בעבודה בחורף החלקתי על הקרח. עפתי מקונסטרוקציה גבוהה ונשברו לי עצמות בכל הגוף. אחרי יומיים במרפאה העבירו אותי לבית חולים סמוך. ‘חבל על הזמן הוא לא ישרוד’ אמר הרופא ומאז לא ממש טיפלו בי” נזכר אדלשטיין.      “שכבתי שם בלי טיפול ובלי יחס. לא הבנתי איך אנשים נורמטיביים שומעים אדם צורח מכאב ולא מפריע להם. בלילות הייתי צורח ונושך מגבת כדי לא להעיר את האחרים.    “לידי היה מאושפז אדם בשם סרגיי אסיר מוולאדיווסטוק שהורשע ברצח כפול. הוא לא היה יהודי לא בן העיר שלי לא חשב שיש לי כסף ולא היתה שום סיבה נראית לעין שהוא יעזור לי. אבל הוא ישב לידי שטף אותי האכיל אותי בכפית והישקה אותי. דברים שקשה לעשות אפילו לקרובים לך ביותר במצבים כאלה. למה הוא עשה את זה בשבילי? אין לי תשובה. זוהי עובדה.”

 

אחרי שהתאושש עבר אדלשטיין לבית חולים אחר נותח והושם במחנה חדש. “התחילו שמועות על פרסטרויקה. האם הרגשתי פרסטרויקה? לא. אני הרגשתי את אותן מכות באותה עוצמה ובאותן כליות.”    אבל השינוי בכל זאת הגיע והחלו לשחרר אסירים. “הוא אסיר ממושמע לא עושה עבירות משתמש בתרופות לפי המרשם לא תפסנו אותו אף פעם בניסיון לגנוב תרופות או סמים. הוא לא משתמש באלימות כלפי אסירים אחרים” נאמר על שר ההסברה הנוכחי בוועדת השחרורים שנה וחצי אחרי מאסרו.    “לא האמנתי למשמע אוזניי וחשבתי שאולי אני   בדרך להיות חבר מפלגה” מתלוצץ אדלשטיין. “יו”ר הוועדה אמר לי: ‘אה טוב לשמוע שתפסת ראש ואתה מתנהג יפה. דרך אגב אתה מתחרט על מעשיך’? אמרתי: ‘לא.”‘ אדלשטיין הוחזר לתאו.

 

הלם תרבות

 

שנתיים ושמונה חודשים אחרי שנעצר הגיע המברק שהורה לקצר את עונשו. אדלשטיין השתחרר דווקא ביום העצמאות של ישראל בשנת .1987 הוא שב למוסקבה וביקש לחדש את בקשת העלייה.    אחרי חודש הוא קיבל תשובה חיובית. אדלשטיין המריא לווינה. “נציגים ישראלים פגשו אותי שם ואמרו שלשרים ולאנשי הסוכנות לא מתאים שנגיע ביום שישי כי אף אחד לא יבוא לטקס בנתב”ג.    “בילינו את השבת בווינה אבל במוצ”ש פרצה שביתה גדולה במשק. הסתדרות המורים פנתה לוועדת החריגים בטענה שלא ייתכן שמורה לעברית שהקריב את נפשו למען השפה לא יוכל להגיע לישראל. וכך קיבל המטוס אישור מיוחד לנחות בארץ.    “אחרי פגישה עם עסקנים ושרים ציוו עלי להגיע מהר לכותל. נסעתי בטנדר של הסוכנות עם נהג ורכב משטרתי שליווה אותי את אשתי הילדה וחבר קרוב מחוץ לשדה התעופה. שם הוא הסביר לנו שהוא לא יכול להמשיך לנסוע לירושלים.    “הנהג היה עולה מקישינב לא ידע עברית ולא הכיר את ירושלים. הגענו לעיר העתיקה אבל איש מאיתנו לא ידע להגיע לכותל. הבחנו בשלושה צעירים חובשי כיפות ושאלנו אותם איפה הכותל. ‘אם תיתן לנו טרמפ נראה לך’ הם ענו.    “הייתי המום מהמנטליות שאליה נקלעתי. בדרך לכותל אחד הצעירים דחף אותי עם המרפק ושאל: ‘אתה יודע האם יולי אדלשטיין כבר הגיע לכותל’? הסתכלתי עליו ואמרתי לו: ‘איןסיכוי אני יולי אדלשטיין.’ הוא חייך ואמר: ‘איזה יופי של טרמפ תפסנו. ברוך הבא לישראל¬ .”‘



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

הברית של נוער הנרות ונוער הגבעות

אריק זיו ויזר

שר החינוך וראש הממשלה פתחו את שנת הלימודים בבית הספר “נופים” במגדל העמק

אריק זיו ויזר

שרת התרבות והספורט, ח”כ לימור לבנת, שוחחה הערב עם הג’ודוקא אליס שלזינגר

אריק זיו ויזר

מכתב בענייניו של האזרח הישראלי השבוי במצרים נשלח לרה”מ

אריק זיו ויזר

הנדסת החוק של גדעון סער בועדת שרים לחקיקה

אריק זיו ויזר

השר יעלון מכניס השמאל האקדמי למקום שהולם אותו

אריק זיו ויזר
דילוג לתוכן